החלטה
החלטה
העתירה
1.העותר מרצה 11 שנות מאסר, החל מיום 31.5.05, בגין עבירות שעניינן קשירת קשר לביצוע פשע, מרמה ועבירות כלפי המשפט. העותר מוחזק בהפרדת יחיד החל מתאריך 17.11.08 ומעת לעת המשיב מעבירו בין אגפי ההפרדה בבתי הסוהר השונים. נכון לעת הזו, מוחזק העותר באגף ההפרדה בבית סוהר איילון, הגם שקיימת החלטה של המשיב להעבירו לאגף ההפרדה בכלא "אוהלי קידר" – עליה משיג העותר בעתירתו דנן.
2. עתירת העותר נסמכת על נסיבותיו האישיות. בכתב העתירה טען העותר, כי העברתו לכלא "אוהלי קידר", תקשה מאוד על משפחתו, המתגוררת באזור ת"א, לבקרו, שכן הכלא מצוי באזור הדרום וקיים חשש כי ביקורי המשפחה יימנעו לחלוטין. העותר הטעים בעתירתו, כי הינו אב לילדים רכים, אשר נוהגים לבקרו עם אמם פעמיים בשבוע, וביקורם בכלא "אוהלי קידר" עלול לגרום להיעדרותם הממושכת מבתי הספר. העותר הוסיף, כי אמו הקשישה, הסובלת מנכות בשיעור 100% לא תוכל אף היא לבקרו באזור הדרום, ובכך ייסתם הגולל על ביקוריה.
3.העותר מוסיף, כי הוא ורעייתו מנסים להביא ילד נוסף לעולם, והעברתו לבית סוהר אוהלי קידר עלולה לסכל את רצונם, בהינתן העובדה שבכלא "אוהלי קידר" מצוי חדר התייחדות אחד בלבד ועל כן, תכיפות ביקורי ההתייחדות תהא מועטה. הדברים הינם בבחינת קל וחומר, גבי דידם של העותר ואשתו, בשל אורח חיים דתי שהם מנהלים, אגב שמירת כללי הנידה – נתון שאינו ניתן לצפייה ועל כן, קביעת מועדי ביקורי ההתייחדות צריכה להיעשות בהתראה קצרה, כמו גם, סד הזמנים העומד לרשותם להבאת ילד לעולם הינו קצר, בהתחשב בבעיות רפואיות שונות מהן סובלת אשת העותר, המפורטות במסמכים רפואיים שהוגשו לבית המשפט.
4.העותר מוסיף, כי כלל לא ברורה הדחיפות שבהעברתו לבית סוהר אחר, בהתחשב בעמדת המשיב, לפיה, נוהל העברת אסיר הפרדה, אחת לחצי שנה לבתי סוהר אחרים, אינו פררוגטיבה או זכות קנויה לאסיר. לשיטת העותר, די בפרק הזמן הממושך בו הוא מוחזק בהפרדה בכלא איילון, כ – 10 חודשים (החל מיום 24.2.10) – כדי ללמד כי אין הכרח להעבירו.
5.העותר מוסיף, כי אין מניעה מודיעינית להמשיך ולהחזיקו בבית סוהר באזור המרכז, ואף אם החלטת ההעברה מקורה בטעמים מודיעיניים, ממילא העותר נתון בהפרדה ונעול בחדרו משך 23 שעות ביממה, מבודד מאסירים אחרים.
עתירת העותר נסמכת על נסיבות אישיות – משפחתיות וטעמים הומניטאריים.
7.בכתב התשובה, הטעימה ב"כ המשיב, ראשית לכל, כי בחירת מקום הכליאה אינה נמנית על זכויות האסיר (הלכה שנקבעה ברע"ב 8535/99 אלג'רושי נ' שב"ס). בענייננו, הוחלט על העברת העותר מתוקף הוראת ס' 5.ד(1) לפקודת בתי הסוהר, המורה לנייד אסירי ההפרדה אחת לחצי שנה בין בתי הסוהר. בהינתן העובדה כי העותר מוחזק בכלא איילון קרוב לשנה, קיימת דחיפות בהעברתו בית סוהר.
8.ב"כ המשיב הוסיפה, כי ההחלטה על ניודו של אסיר בין בתי הסוהר והאגפים השונים התקבלה תוך איזון בין אינטרסים שונים, וביניהם ביטחון האסירים, כללי הסדר, ואילוצי המערכת. לשיטתה, לשיקולים אלו בכורה במניין השיקולים והם גוברים על שיקולי הנוחות של האסיר ומשפחתו.
9. לא זו אף זו, בכל הנוגע לאסירי הפרדה, כך נטען, מתחדד הקושי בשיבוצם, לנוכח התכיפות שיש לניידם בין בתי הסוהר - אחת לחצי שנה, בהינתן העובדה ששיבוצם אינו אפשרי בכלל מתקני שב"ס.
10.ב"כ המשיב טענה כי יש לדחות את טיעוני העותר, אשר אינם מציגים העובדות כהווייתן. כך, בהייחסה לביקורי התייחדות – לדבריה, אלו ימשיכו כסדרם, בכפוף להוראות הפקודה, אף בבית הסוהר "אוהלי קידר". באשר לביקורי אם העותר, הרי שזו לא הגיעה לבקרו, אלא בשתי הזדמנויות במהלך שנת 2007 ומאז חדלה. לעניין זה יוער, כי העיון בתיעוד הרפואי שהוצג מלמד, כי האם סובלת מנכות קשה בשיעור של 100%, הינה סיעודית וכך או כך, אין לצפות כי במצבה, תבוא לבקר את העותר, בין בכלא איילון ובין בכלא אחר. באשר לביקורי ילדי העותר - בהתאם לפקודה זכאים הם לבקרו בתדירות של פעמיים בחודש, ומשכך, טוענת ב"כ העותר, אין בהעברתו לכלא "אוהלי קידר" משום פגיעה חמורה בביקורים אלו. לעניין זה יוער, כי המרחק הגיאוגרפי בין תל אביב לבין באר שבע, אשר כלא "אוהלי קידר" ממוקם בסמוך, מאפשר את ביקור ילדיו במהלך יום אחד ואף מחציתו.
11.ברי, כי שהייתו של העותר בכלא איילון מקלה על משפחתו. יחד עם זאת, שיקול זה אינו שיקול מרכזי ומכריע בשיקולי המשיב, הגם שחזקה עליו כי נלקח בחשבון. העותר נהנה מתקופת שהייה ארוכה בת קרוב לשנה בכלא איילון, הגם שעל פי הפקודה, היה מקום לניידו זמן רב קודם לכן. זאת ועוד, את מרבית תקופת ההפרדה עשה העותר במרכז הארץ ועל כן, הגיעה העת, כך לפי שיקולי שב"ס, להעבירו לכלא מרוחק יותר – עובדה אשר על פניה הינה סבירה והגיונית ואין למנוע מהמשיב מלעשותה, בהעדר נימוק של ממש לכך.
12.יתירה מזו, העותר לא הביע התנגדות לניידו לכלא בצפון הארץ, הגם שכל השיקולים שהציג כנגד העברתו לדרום הארץ – יפים הם אף לגבי העברתו לצפון. טענתו, לפיה בדעת אשתו לעבור ולהתגורר בצפון הארץ נטענה בעלמא ולא הובאו ראיות לתמוך בה. זאת ועוד, אף אם משפחתו אכן מתכוונת להעתיק מגוריה לצפון הארץ, הרי איש לא תקע כף לידיה, כי בתום ששת החודשים הקרובים, העותר לא יוחזר למרכז הארץ או לדרומה.
13.העולה מכל האמור לעיל הוא, כי בבסיס עתירתו של העותר עומד הנימוק, לפיו אין הוא רוצה לשהות בכלא "אוהלי קידר" ושיקוליו עמו. הואיל ואין לאסיר זכות לבחור את מקום ריצוי מאסרו ובהינתן העובדה שהעותר שהה תקופה ארוכה למדי בכלא איילון ואין מניעה של ממש, כי בעתיד יוחזר לכלא זה או לכלא אחר במרכז הארץ – איני רואה בנימוקים ההומניטאריים שהעלה משום עילה לקבל את עתירתו.
החלטת שב"ס מדתית וסבירה בנסיבות העניין.
טענות נוספות – המישור המשפטי
14.במהלך הדיון הוסיפה באת כוח העותר, עו"ד דורפמן, נימוקים אשר לא העלתה בעתירה – שעניינם במישור המשפטי ולפיהם, ההחלטה להעביר העותר לכלא "אוהלי קידר" נתקבלה בחוסר סמכות וכי על המשיב, כרשות מנהלית, לפרט בפני העותר את נימוקיו להעברתו לכלא "אוהלי קידר".
15.שומה היה על ב"כ העותר להעלות טענותיה אלו בעתירה שהגישה ומשלא עשתה כן – דינם להידחות. ב"כ העותר טענה, כי הטענות הועלו במהלך הדיון בשל קוצר הזמן, שכן את העתירה נאלצה להגיש בדחיפות, כדי למנוע את העברת העותר. אין בהסבר זה כדי "להכשיר" הטענות. למצער, היה על ב"כ העותר להמציא, טרם הדיון, כתב טענות משלים לעתירתה, כדי שיהא סיפק בידי ב"כ המשיב להיערך ולהשיב.
16. למעלה מן הצורך, יוער כי בחינת טיעוניה המשפטיים לגופם, מלמדת כי אין בהם ממש וכי הטענות אינן מעוגנות בהוראות החיקוק, אליהן הפנתה עו"ד דורפמן. כך, סעיפים 10א ו- 10ב לפקודת הנציבות 04.03.00 "החזקת אסירים בהפרדה", עליהם סמכה הטיעונים קובעים: