מוסך יפצה לקוחה בגין הצורך בתיקון חוזר של המזגן והחלפת המאייד

עיקרי התביעה:

1.                   1.                   התובעת, הזמינה מהנתבע, שירות לתיקון מזגן ברכבה. התיקון, בוצע בחודש אפריל 2007 ושולם לנתבע עבורו, סך של 4,700 ש"ח.

2.                   2.                   בכתב התביעה טענה התובעת, כי כבר בחודש מאי 2007, התגלה קלקול במזגן. למרות זאת, בעדותה אמרה התובעת, כי רק בחודש יוני 2007, התקלקל המזגן. לדבריה, בנסיעתה לאילת פעל המזגן  ורק בדרכה חזרה לירושלים, ארעה התקלה.

3.                   3.                   התובעת דחתה את הצעת נציג הנתבע, כי ידאג לתיקון המזגן, בכפוף לתשלום אותו תשלם עבור חלפים ובסכום שלא יעלה על 500 ש"ח, ומבלי לשלם תמורה כלשהי עבור  ביצוע העבודה, על ידו.

4.                   4.                   התובעת טענה, כי איבדה את האמון בנתבע לנוכח רשלנותו ופנתה על כן למוסך אחר  "אוטודו". לדבריה וכפי שעולה מעדות מנהל עבודה במוסך "אוטודו", שהעיד מטעמה, המזגן תוקן על ידי מוסך "אוטודו" ושולם סך של 4,086 ש"ח, עבור התיקון.

5.                   5.                   רכיבי התביעה הם, החזר מלוא התמורה ששולמה לנתבע עבור תיקון המזגן, תיקון שכשל, לדברי התובעת. כמו כן התובעת פיצוי בגין מחיר מופקע לחלקי המזגן כפי שנגבו ממנה ע"י הנתבע ופיצוי בגין אי מסירת "הסטוריית הרכב" ע"י הנתבע לתובעת.

6.                   6.                   הנתבע טוען כי עייפות החומר בנוגע למאייד של המזגן, גרמה לקלקול חוזר במזגן ודחה את טענת התובעת, בדבר התרשלות מצידו בביצוע העבודה. הנתבע הוסיף וטען כנגד הסכומים הנתבעים, לדבריו, לא כל ביסוס וגיבוי במסמכים. פרט, לנוכח דחיית התובעת את הצעתו, לביצוע התיקון בתמורה נמוכרה וגם זאת רק עבור חלפים. מעבר לכך, במסירת הרכב למוסך "אוטודו", גרמה התובעת להגדלת נזקיה, הואיל והתיקון ארך מס' ימים וניתן היה לבצעו בפרק זמן קצר ביותר. 

דיון ומסקנות:

7.                   7.                   שמעתי את עדות התובעת, על התקלה שאירעה למזגן, בחודש יוני 2007, ואת עדות מר שוחט, מנהל העבודה מ"אוטודו" (להלן - "העד שוחט"), על השבר שנוצר במאייד של המזגן. העד שוחט, הוא שביצע את התיקון והעיד על כך שהצינור, שתוקן ע"י הנתבע והוביל למדחס שהוחלף על ידו בזמנו, היה צינור קצר מהצינור שהוחלף (עמ' 1 שורות 21-19 ועמ' 2 שורות 2-1). בתמיכה לעדותו, בנוגע לאורך הצינור ואיכותו הציג העד תמונות של הצינור החדש אותו הוא התקין לעומת הצינור הישן שהותקן ע"י הנתבע (ת/1-ת/3). כמו כן הוגשו תמונות המעידות על השבר במאייד (ת/2-ת/4). לדברי העד שוחט, היה על הנתבע להחליף את כל הצינור ולא להתקין צינור מקוצר ו/או מתוקן.

לדבריו התקנת צינור קצר, הביאה לשבר במאייד לאור ויברציות ברכב, הדורשות צינור ארוך ומשוחרר יותר. לדברי העד, לא בכדי, נבנה כך המנגנון ע"י יצרן הרכב.

8.                   8.                   נציג הנתבע הודה בעדותו, כי הוא התקין צינור קצר מהצינור שהיה מותקן ברכב קודם לתיקון והוביל למדחס. לדבריו,  לא היה בכך, כדי לגרום לשבר במאייד.

9.                   9.                   לאחר ששמעתי את העדויות, אני קובעת כי היה על הנתבע להתקין ברכבה של התובעת צינור, זהה באורכו לצינור שהותקן ברכב קודם לתקלה. התובעת השקיעה ממיטב כספה, בתיקון המזגן ברכב והיה על הנתבע, להבטיח כי ההשקעה תישא פרי. לפיכך, היה על הנתבע להימנע מחיסכון בהוצאותיו וליצירת פיתרון חילופי להרכבת הצינור, בניגוד להרכבתו ע"י היצרן. לא השתכנעתי מעדות נציג הנתבע, כי אין נפקא מינא, אם הצינור קצר או ארוך. שהרי, לא די בהגעת הצינור, בדרך זו או אחרת, עד לפתח המדחס, כי אם היה על הנתבע לדאוג להעברתו, באופן זהה להתקנתו ע"י יצרן הרכב. בפרט כאשר לא הובאו ראיות ע"י הנתבע, להרכבת צינור בדרך זו, בהצלחה, ברכב זהה לרכבה של התובעת.

10.               10.               בנסיבות אלו, אילו הותקן הצינור כנדרש, ניתן היה למנוע את השבר במאייד. בכך אין משום קביעה, כי כל הפעולות האחרות שבוצעו ע"י הנתבע בהתקנת המדחס המשופץ, השסתום והמייבש, לא בוצעו כנדרש ויש לאמוד את נזקי התובעת,  בהתחשב גם בכך.

11.               11.               אני דוחה את טענת התובעת, כי הנתבע גבה מחיר יקר עבור המדחס המשופץ, בהסתמכה על הצעות מחיר שהוגש לה עובר להגשת התביעה. העד שוחט אישר בעדותו את דברי נציג הנתבע, כי אין מחיר אחיד למדחס משופץ וכי כל מדחס, בעל היסטוריה" שלו וקיים צורך בהתאמתו לרכב. לכך השלכה על מחירו של מדחס משופץ.

הדברים נתמכים גם בהצעת מחיר של "אוטודו" למדחס תואם לרכב התובעת, בסך של 2,200 ש"ח, אשר הנתבע הציג כראיה מטעמו, בתמיכה לטענתו כי לא גבה מחיר יקר עבור המדחס. אכן, המחיר אותו גבה הנתבע, היה נמוך מהמחיר אותו שילמה לבסוף התובעת, בתיקון הנוסף.

12.               12.               היה בידי התובעת לקבל מס' הצעות מחיר, קודם להזמנת העבודה מהנתבע. לפיכך, אין לה להלין כעת, כנגד כדאיות העיסקה, אשר אינה מזכה אותה בזכות לביטול ההזמנה או להחזר הוצאותיה כיום. בפרט, משלא הוכח, שהנתבע הפקיע מחירים כטענת התובעת. 

13.               13.               לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היה באי מסירת ספר הטיפולים של הרכב לידיה,  כדי לגרום לה לנזקים. ממילא כפי שהעידה התובעת, היא איבדה כל אמון בנתבע ולא היתה נעזרת בשירותיו, גם אילו הציג בפניה המידע, אם המאייד טופל בעבר על ידי הנתבע. יתירה מכך, משקבעתי שהתובעת זכאית לפיצוי בגין המאייד, לנוכח התקנת הצינור הקצר, מתייתר הצורך בבירור הטיפולים שבוצעו על ידי הנתבע  במאייד, קודם לקלקול.

גובה הפיצוי:

14.               14.               לאור קביעותי כאמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע בתשלום פיצוי לתובעת בגין הצורך בתיקון חוזר, בהחלפת המאייד והתקנת צינור הגז כולל העבודה הכרוכה בכך בסך של 3,000ש"ח, בהסתמך על החשבונית שהוגשה ע"י התובעת ובה פירוט עלויות התיקון ובהפחתת טיפולים ותיקונים אשר לא הוכח שנדרשו לנוכח הקלקול.