פסק דין
בפניי תביעה כספית ותביעה שכנגד.
התובע והנתבע שכנגד (להלן לשם הקיצור: "התובע") הינו בעל מוסך, אשר טיפל בשני כלי רכב שהיו בבעלות חברת מס' 2 המנוהלת על ידי הנתבע והתובע שכנגד מס' 1 (להלן, בהתאמה: "הנתבעת", "הנתבע").
לטענת התובע בכתב התביעה הסכום לתשלום על פי שתי חשבוניות של טיפול ברכבים מסוג "פורד" ו"ניסאן" (חשבונית מס' 3150 וחשבונית מס' 3156 בהתאמה, אשר הוצגו בפני ביהמ"ש) לא שולם לתובע, וצירוף הסכומים שעל גבי שתי החשבוניות, 5,734 ₪ הוא הסכום הנתבע על ידי התובע.
לטענת הנתבע, מן העבר השני, התיקון שבוצע ברכב ה"פורד" היה רשלני, פעמיים הוחלף ברכב מנוע, כאשר גם המנוע החדש הורכב בצורה בלתי מקצועית, מה שגרם לנתבעת נזקים והוצאות.
בכתב התביעה שכנגד מפרט הנתבע את העיכובים שנגרמו בהרכבת המנוע, וכן מספר על אירוע של פיצוץ המנוע, כאשר נסע יחד עם זוגתו לכיוון תל אביב.
הנתבע מעלה טענות גם באשר לכך שהתובע אינו מנהל מוסך מורשה של חברת "פורד". כן מעלה הנתבע טענות באשר לדו"ח שקיבל, לאחר שהרכב לא עבר "טסט".
ביום 28.2.2010 התנהל דיון בתיק בפניי.
במהלך הדיון נשמעה עדותו של התובע ולפיה:
"הרכב הראשון שהגיע של החברה הנתבעת עשינו לו החלפת מנוע. הוא הגיע אלינו בגרירה. החלפנו לו מנוע ואחרי חודש בערך, לא יודע מה קרה במנוע, היו אמורים להכניס אותו שוב פעם. הספק סיפק לנו מנוע אחר כי זה היה במסגרת האחריות, התקנו מנוע חדש והרכב נסע. אחרי מס' חודשים בא טל ולקח את המסמכים להעביר את הרכב טסט והוא ביצע את העברת הטסט, ואת ההטבעה של מס' מנוע. לא שילמו לי כסף. נתנו שיקים והשיקים חזרו.
צביקה טוען שאני עשיתי את הטבעת מס' מנוע וזה לא נכון, זה העובד שלו טל שביצע את העבודה."
עדותו של התובע הייתה אמינה, והנסיבות, שלפיהן המחאות שניתנו תמורת העבודה חזרו (יחד עם טענותיו של התובע לחובות נוספים של הנתבעת כלפיו המסתכמים לטענתו לסכום של 20,000 ₪), יש בהן כדי להוות הוכחה מסוימת לגרסתו, ולפיה, בלי שום קשר למה שקרה בהמשך, לא שילמו הנתבעים את חובם למוסך התובע.
הנתבע בעדותו לא הכיחש את הטענה בעניין חזרת ההמחאות, כאשר הדבר נומק על ידו בכך שעבר תאונת עבודה, דבר שאינני מטיל בו ספק כשלעצמו.
בנוסף, העיד מטעם התובע מר טל דוידוב, בעבר עובד הנתבעת, שהעיד בעניין העיכובים שהיו קשורים לטיפולים ברכב "הפורד".
יש לציין כי עדותו של מר דוידוב, על אף העובדה שיש בה כדי לסייע סיוע מסוים לטענות הנתבעים, איננה תומכת לגמרי בטענות התובע. דוידוב העיד כי התובע לא עמד בזמנים, אך אין מדובר בעד מומחה, וקשה להסיק, אף לאחר שמיעת עדותו של עד זה, כי קיים קשר ישיר בין טיפולו של התובע ברכב ה"פורד" לבין מה שאירע לרכב לאחר מכן.
לא הובאה עדות מומחה בעניין, וראוי לזקוף את הדבר לחובת הנתבעים. בוודאי שלא ניתן להגיש תביעה שכנגד מבלי להוכיח בצורה מקצועית את הקשר הסיבתי שבין "רשלנותו" הנטענת של התובע לבין הנזקים הנטענים לנתבעים.
לאחר ששקלתי בעניין, תוך שים לב לכך שאי-תשלום החשבוניות הוכח, אך, יחד עם זאת, לאחר ששמעתי טענות על עיכובים ובעיות בטיפול, וחרף העובדה שלא היה בכך כדי לשלול מן התובע את זכותו לקבל תשלום מלא, החלטתי היא כדלקמן:
דין התביעה העיקרית להתקבל, תוך קיזוז מסוים מן הסכום הנתבע.
דין התביעה שכנגד להידחות.
הנתבעים ישלמו לתובע סך של 4,234 ₪, סכום התביעה, בקיזוז של 1,500 ₪.