מונדרי נ' בנק הפועלים סניף הפועלים רוטשי

פסק דין

לפני בקשה לדחיית התביעה בת.א. 3371/08 (להלן: התביעה) על הסף.

המבקש, בנק הפועלים בע"מ (להלן: בנק הפועלים או הבנק), נתבע על ידי התובע בתביעה קודמת בת.א. 825/97 (להלן: התביעה הקודמת), בגדרה טען התובע כי הוראה שנתן לבנק במסגרת ביצוע עסקאות עתידיות במט"ח, לא נקלטה אצל הבנק, ועקב כך נאלץ התובע, על מנת להקטין את נזקיו, לבצע עסקאות אשר גרמו לו להפסדים ניכרים ומנעו ממנו ביצוע עסקאות אשר היו מניבות לו רווח ניכר.

התביעה הקודמת נדחתה על ידי כב' השופטת ברון בפסק דין מיום 16.8.05 (להלן: פסק הדין). התובע הגיש ערעור לבית המשפט העליון, ובהמלצת בית המשפט העליון, נמחק הערעור ביום 21.12.06. בתביעה שבפניי התובע טוען כי פסק הדין הושג במרמה, תוך הסתרת מסמכים רלוונטיים מבית המשפט, מסמכים שכעת הגיעו לידי התובע ויש בהם, לטענתו, כדי לשנות את תוצאות פסק הדין (להלן: הראיות החדשות).

הפסיקה הכירה באפשרות של קיום "משפט חוזר" בתחום האזרחי, אך רק במקרים חריגים וקיצוניים של תרמית או גילוי ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בשקידה ראויה לפני מתן פסק הדין הסופי ושיש בהן כדי לשנות מיסודן את תוצאות פסק הדין, כפי שנקבע ב ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא נ' בית טלטש בע"מ, תק-על 2003(2), 233:

"ההסדר החקיקתי לקיומו של "משפט חוזר", שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש (de novo) עניין שהוכרע בפסק-דין חלוט, הוגבל לפלילים... בדין החרות לא נקבע הסדר דומה לבירורו של עניין אזרחי. אך כבר נקבע, בעקבות פסיקה אנגלית, כי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מקביל, נתונה לבית-משפט אזרחי סמכות טבועה, לבטל פסק-דין חלוט, בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין... הליך זה כונה לעתים "משפט חוזר" אזרחי...

הפסיקה בה נדונה האפשרות לעריכתו של "משפט חוזר" בעניין אזרחי התייחסה, בעיקר, למקרים בהם הסתמך המבקש על עילת תרמית, היינו, הטענה כי פסק-הדין שניתן נגדו הושג במירמה. אך הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק-דין גם בשל עילות נוספות, ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות...

הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק -דין סופי, נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין".

במקרה זה התובע מציין בסעיף 8 לכתב התביעה כי: "בעניינינו יש לציין כי המסמכים החדשים אשר נתגלו לאחרונה הגיעו לידי התובע מבנק ישראל בתאריך 2.7.06". במועד זה היה ערעורו של התובע תלוי ועומד בבית המשפט העליון, שכן פסק הדין בערעור ניתן כאמור רק ביום 21.12.06. כלומר, הראיות החדשות, כמו כן טענת התרמית, היו ידועות לתובע לפני שההליך בעניינו של פסק הדין הסתיים.

התובע צירף לתצהירו, שהוגש כתגובה לבקשה זו, מכתבים קצרים בכתב יד, אשר לכאורה נשלחו על ידו בפקס' לבית המשפט העליון לפני מועד הדיון בערעור, ואשר בהם ביקש התובע להציג את הראיות החדשות במסגרת הדיון בערעור (נספחים 5 ו-6 לתצהיר). לאור המלצת בית המשפט בדיון בערעור, נמחק הערעור ביום 21.12.06. לא ברור אפוא האם היו הראיות החדשות בפני בית המשפט העליון או שהתובע נמנע מלהגישן. מתצהיר התובע עולה כי ככל הנראה לא הציג את הראיות החדשות לבית המשפט ביום הדיון (ס' 12-13). מקום בו התובע נמנע מלהציג את ה"ראיות החדשות" בפני בית המשפט בהליך המקורי, לא עומדת לו האפשרות לקיים "משפט חוזר" בהסתמך על אותן ראיות. הכלל של מעשה בית דין גובר במקרים אלו על פני השיקולים לאפשר משפט חוזר, שכן אילו הצד המפסיד יהא רשאי לחדש את המשפט ולהביא ראיה או טענה שנמנע מלהביאן במסגרת ההליך המקורי, הרי שלא יהיה סוף להתדיינות. ראו לעניין זה דברי הש' מלצר ברע"א 2910/08 גוילי נ' וקסמן, תק-על 2008(4), 2833:

" האפשרות לקיום "משפט חוזר" צומצמה למקרים שבהם - לאחר שניתן פסק -דין סופי, נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין... המקרה שלפנינו איננו אחד מן המקרים החריגים מסוג זה. נבהיר הטעמים לכך:

ראשית יש לציין כי "הראייה החדשה" שעליה סומך המבקש את בקשתו, איננה ראייה חדשה כלל ועיקר. מדובר בפירוט מעקב אחרי דבר דואר, אשר על פי המצוין בו - הודפס בתאריך 11.2.04. הנה כי כן, ככל שרצה המבקש בכך, הוא היה יכול לכאורה להגיש ראייה זאת עוד טרם שהחליט בית המשפט הנכבד קמא (ההחלטה מתאריך 19.2.04) להשאיר את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות על כנו. המבקש נמנע מכך - מסיבותיו הוא. בנוסף, משהוחלט כאמור בבית המשפט הנכבד קמא, פתוחה היתה הדרך בפני המבקש לפנות להליך ערעורי ולבקש להגיש את "הראייה החדשה" במסגרתו. המבקש לא עשה כן. רק כעבור כארבע שנים פנה המבקש לבית המשפט הנכבד קמא בבקשה "להחיות" את הערעור, וזאת בהסתמך על אותה "ראייה חדשה", ומבלי שהביא כל הסבר לאי-הבאת ראייה זאת בשלב מוקדם יותר. בנסיבות אלה נראה שלא ניתן לומר כי עסקינן בראייה, אשר לא ניתן היה להשיגה בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין ואף הדרך הפרוצדורלית שבה נקט המבקש לקויה היא".

גם בהנחה והתובע הציג את המסמכים בפני בית המשפט הדן בערעור, התביעה שבפני הוגשה רק ביום 4.12.08, כלומר, למעלה משנתיים לאחר המועד בו לטענת התובע הגיעו לידיו ה"ראיות החדשות".

מכל מקום, איני רואה כיצד יש ב"ראיות החדשות" כדי לשנות מתוצאת פסק הדין. ברע"א 33/08 יפת לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2008(2), 2293, נקבע כי מדובר בתנאי מכריע לעניין קיומו של משפט חוזר בהליך אזרחי:

"האפשרות לקיום "משפט חוזר אזרחי" אכן הוכרה בפסיקת בית משפט זה... אך זה "נשקל במשורה, ובכפוף לתנאים מחמירים"... שאלה מכרעת בכגון דא היא, האם הראיה החדשה שביסוד הבקשה למשפט חוזר אכן היתה עשויה להביא לתוצאה שונה" (ההדגשה שלי – מ' א' ג').

כב' השופטת ברון קבעה בפסק דינה כי המחלוקת המרכזית בתביעה הינה עובדתית ועניינה בשאלה מדוע התקשר התובע אל חדר העסקאות של הבנק ביום 29.9.95. השופטת ברון התבססה בפסק דינה בין היתר על הקלטת שיחת התובע עם נציג הבנק מאותו היום. באשר לגרסת התובע בשאלה זו קבעה השופטת ברון כי "לגרסת התובע, לפיה התקשר אל חדר העסקאות על מנת לוודא כי הוראת "הגלגול" שנתן בסניף נקלטה, קדמו מס' גרסאות אשר עולות ממכתבים אשר כתב התובע לסניף, לבנק, לבנק ישראל ולמבקר המדינה, ואף מכתב התביעה עצמו" (עמ' 7 לפסה"ד). עוד ציינה כי: "עדותו של התובע היתה בלתי עקבית, פתלתלה, ובלתי אמינה ולא ניתן לסמוך עליה" (עמ' 7 לפסה"ד). הראיות החדשות, אינן נוגעות לשיחת הטלפון של התובע עם הבנק מיום 29.9.95, ומשכך איני רואה כיצד יש בראיות אלו כדי לשנות את תוצאת פסק הדין.

לכך יש להוסיף את העובדה שעסקאות עתידיות במט"ח חשופות, מטבע הדברים, לתנודות חריפות בשערי החליפין, כך שהוכחת קשר סיבתי בין ההפסדים למחדל כלשהו של הבנק דרכו בוצעו העסקאות אינה פשוטה. בוודאי במקרה זה, בו נדחתה תביעתו של התובע מכל וכל בהתבסס על הקלטת השיחה הרלוונטית עם נציג הבנק, איני רואה כיצד יכולות הראיות החדשות שבידי התובע לשנות את פסק הדין.

לאור האמור לעיל יש מקום לדחחית התביעה על הסף.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ‏יום שלישי 01 דצמבר 2009 ,‏י"ד כסלו תש"ע, במעמד הצדדים.