לפניי בקשה לתשלום תכוף מטעם המבקשת שנפגעה בתאונת דרכים בכפר חוסאן. נהג הרכב הפוגע ישראלי, ומבטחת הרכב חברת ביטוח ישראלית. איזה דין חל על בקשה לתשלום תכוף, שעה שהתביעה העיקרית תידון על פי החוק הזר? האם ניתן להגיש תביעה לתשלום תכוף בנסיבות אלה מעבר ל-12 חודשים לאחר התאונה.
אלה השאלות המרכזיות בבקשה זו, לבד משיעורן של הדרישות הפרטניות.
הרקע לבקשה
1. אין זו הבקשה הראשונה לתשלום תכוף שמוגשת על ידי המבקשת. התביעה העיקרית הוגשה בשנת 2006 (ת.א. 8433/08). המבקשת נפגעה בראשה והייתה מאושפזת תקופה ארוכה, ושבה לביתה לאחר הגשת הבקשה הנוכחית. בקשה ראשונה לתשלום תכוף הוגשה בשנת 2006 (בש"א 3880/06). ביום 24.6.07 נפסק למבקשת סכום של 100,000 ש"ח וכן הזכות לקבלת התחייבות לרכישת ציוד. קדמו לאותה בקשה שני תשלומים נוספים האחד ביום 25.7.06 בסך 20,000 ש"ח והשני ביום 24.10.06 בסך 20,000 ש"ח.
מהות הבקשה
2. בבקשה הנוכחית טוענת המבקשת כי ישנן הוצאות אשפוז בסך כ-200,000 ש"ח שטרם שולמו, וכן הוצאות אשפוז בבית חולים אלי"ן בעלות יומית של 1,798 ש"ח, וכן הוצאות מוגברות לרכישת מזון בסך 1,000 ש"ח לחודש, טלפונים בסך 1,000 ש"ח לחודש, הוצאות רפואיות הכוללות טיטולים, תרופות וכו' כ-1,700 ש"ח לחודש. כמו כן זקוקה היא לכסא גלגלים, וכן עזרים שונים לצורך טיפולה וניידותה בשיעור 130,000 ש"ח. כמו כן מבוקש סך 15,000 ש"ח בגין הפסדי הכנסה של האב, והוצאות סיעוד סביב השעון בסך 16,000 ש"ח לחודש.
טיעוני המשיבים
3. אין למבקשת עילה על פי חוק הפלת"ד והתקנות באשר היא תושבת הרשות הפלסטינית. המבקשת לא נקטה בהליכים מקדמיים על פי הדין טרם הגשת הגשת הבקשה, וככל שיש לדון בבקשה, הרי זה בהתאם לדין הזר דהיינו לדין שחל ברשות הפלסטינית, באשר כל החוקים העוסקים במתן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים הם בעלי תחולה טריטוריאלית. בשטחי הרשות חל חוק הביטוח מס' 20 לשנת 2005, ואם יש לדון לפיו, הרי שעל המבקשת להוכיחו. גם לגופו של עניין יש לדחות הבקשה באשר במקרה הטוב הסכומים שניתן להשית על הנתבעים, הינו כפל השכר הממוצע במשק ברשות, בהתאם לסעיף 155 לחוק הנ"ל. כמו כן יש מגבלת זמן של 12 חודשים לאחר התאונה (סעיף 165 לחוק הנ"ל). מכל מקום כל הסכומים הנתבעים מוגזמים ומופרכים והמבקשת צריכה לקבל טיפול במחוז מגוריה.
דיון
4. ביום 21.5.07 ניתנה על ידי החלטה במסגרת התיק שלפני, בה עלתה השאלה איזה דין חל על התאונה נשוא תיק זה. על פי חומר הראיות שהיה לפניי, קבעתי בנקודה זו כדלקמן:
"הפועל היוצא מן המקובץ הינו, כי בנסיבות המקרה שלפני, משמדובר באירוע בשטח
C
בנפת בית לחם, והנפגעת הינה תושבת האיזור, אין חוק הפיצויים חל עליה. דעה זו הינה אף עמדת המדינה, כפי שבאה לידי ביטוי בחוות דעת מקיפה שנערכה על ידי עו"ד דורון סלובטיצקי עוזר לפרקליט מחוז ירושלים (כתוארו אז), אשר הוגשה ביום 30.1.02 לבית משפט השלום בירושלים במסגרת ת.א. 15047/00 (המצוטט לעיל)" (שם, פסקה 7).
ולעניין התשלום התכוף, קבעתי שם כדלקמן:
"
תשלום תכוף
בענין זה טוען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כדלקמן:
"הואיל ובענייננו חל הדין שחוקקה הרשות הפלסטינית, על התובעים להוכיח את כל הוראותיו. משיעשו כן, יוכלו התובעים להסתמך על הוראות החוק הנ"ל, ולבקש תשלום תכוף על פיו, ככל שהדבר אפשרי על פי הוראות אותו חוק, אם בכלל" (שם, 10).
דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם שיטתו לעניין הדין הזר, שהרי אם אכן הרשות חוקקה חוק למתן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בדגם הישראלי, הכולל תשלום תכוף, לא הוכיחה היא שאין התייחסות לתשלום תכוף, ולפיכך יש להחיל בעניין זה את חזקת שיוויון הדינים.
מכל מקום, נושא התשלום התכוף הינו במכלול הזכויות הדיוניות בהיותו תשלום "על חשבון" (סעיף 5ג' לחוק הפיצויים), והחלטה בבקשה לתשלום תכוף אינה מהווה מעשה בית דין.
מכאן שיש לדון בבקשה לתשלום תכוף על פי דין הפורום (ע"א 750/79 קלאוזנר נ' ברקוביץ פ"ד לז(4) 449, 456; א' הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, מהדורת תש"ל, שם, 23; ת.א. 2750/83 (מחוזי ת"א) הלבנון חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"מ תשמ"ד (3) 213).
כן ראו ת.א. 1269/85 (מחוזי ת"א) הלבנון חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"מ תשמ"ד (3) 213).