מדרך עוז בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1. האם תקבולי ביטוח חיים ששולמו בגין פטירת ערב לתשלום הלוואת משכנתא שנטלה המערערת חייבים במס הכנסה, מס ריווח הון, או שאינם חייבים במס כלל? זוהי השאלה העיקרית הטעונה הכרעה בערעור שבפנינו.

2. בפנינו ערעור לפי סעיף 157 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אטדגי) ב-עמ"ה 1326/08, במסגרתו נקבע, בין השאר, כי מימוש פוליסת ביטוח חיים, נוכח מותו של עָרֵב להלוואה שנטלה חברה (היא המערערת כאן), ואשר הוביל לפירעונה – הצמיח לה ריווח הון החייב במס.

3. מכיוון שהפלוגתות שבמחלוקת הן משפטיות בעיקרן, ואילו מרבית העובדות מוסכמות, אביא להלן בתמצית את הרקע העובדתי הרלוונטי לשאלה שבמוקד, כמו גם את השתלשלות ההליכים בפני בית המשפט המחוזי הנכבד.

א.         רקע והשתלשלות ההליכים

4. המערערת הייתה בתקופה הרלבנטית "חברת בית", כהגדרתה של זו בסעיף 64 לפקודה, ועל כן הכנסותיה מדמי שכירות ממבנים שבבעלותה, נזקפו כהכנסות בעלת המניות בה בתקופה הרלוונטית – גב' דבורה חצרוני ז"ל, שנפטרה בתאריך 18.06.2006 (להלן: בעלת המניות, או האם).

5. בשנת 1998 המערערת רכשה חלק ממבנה המצוי ברחוב הרצל בתל אביב-יפו (להלן: המבנה) בעלות של 2,287,420 ש"ח. רכישת המבנה מומנה בחלקה באמצעות הלוואת משכנתא (להלן: ההלוואה או הלוואת המשכנתא) מבנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק) בסך של 1,250,000 ש"ח, והיתרה מומנה באמצעות הלוואת בעלים והון עצמי. על פי דרישתו של הבנק, בנה של בעלת המניות, מר יעקב חצרוני (להלן: העָרֵב) – עָרַב להלוואה שהמערערת נטלה, ובהתאם לדרישתו של הבנק נרכשה על שם הערב, באמצעות המערערת, פוליסת ביטוח חיים בחברת כלל חברה לביטוח בע"מ, כאשר הבנק הוא המבוטח והמוטב המוגדר בפוליסה. הפרמיה בעבור ביטוח החיים שולמה על ידי המערערת.

6. בתאריך 17.07.2002 למרבה הצער, הערב הלך לעולמו, ובתאריך 31.10.2002, בהתאם להוראות פוליסת הביטוח – חברת הביטוח העבירה את כספי ביטוח החיים, בסך של 1,250,000 ש"ח (להלן: תקבולי הביטוח), לידי הבנקהמוטב ובכך סולקה ההלוואה.

7. המערערת לא דיווחה על תקבולי הביטוח לרשויות המס כהכנסה בידיה, וזאת בהתאם לעמדתה לפיה אין לראות בתקבולי הביטוח משום הכנסה, או ריווח חייב במס מכל סוג שהוא. המשמעות היחידה במישור דיני המיסים שהמערערת נכונה הייתה לייחס לאירוע מימוש פוליסת ביטוח החיים, נגעה לחישוב סכום הפחת שבידה לנכות, וזאת בהתאם להוראות סעיף 21 לפקודה, המתיר, ככלל, ניכוי בעד פחת של נכס נדל"ן – בהתקיים התנאים השונים המנויים בסעיף זה. טענת המערערת בעניין זה הייתה, בתמצית, כי לאירוע מימוש פוליסת ביטוח החיים וסילוק הלוואת המשכנתא יש השפעה על שיעור הוצאות הפחת המותרות לה בניכוי, בכך שיש להפחית ממחיר עלות רכישת המבנה את סךתקבולי הביטוח, ובתוצאה המתקבלת יש לראות את הסכום ממנו יחושבו הוצאות הפחת המותרות בניכוי. המערערת טענה כי פעלה בהתאם לעמדתה זו, והיא ניכתה בספריה הוצאות פחת לפי החישוב האמור, החל משנת 2007, שאז החלה להפעיל את המבנה.