עובדות כתב האישום:
הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירת גרם מוות ברשלנות – עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בתקופה הרלוונטית החזיק הנאשם ברשותו אקדח מסוג גלוק. ביום 12.4.17 בשעות הערב, התארח הנאשם בבית חברו, ע' פ' ז"ל (להלן: "המנוח"), בXXX. במהלך הערב, ישב הנאשם מול המנוח, בעת שזה ניקה את אקדחו. הנאשם והמנוח שוחחו, בין היתר, על ניקוי אקדחים, וכששאל הנאשם את המנוח מדוע הוא מנקה את הנשק, השיב לו המנוח כי הוא עשה מטווחים. או אז, החליט הנאשם להצטרף למנוח ולנקות גם הוא את אקדחו. לשם כך הוציא את האקדח מנרתיקו, הוציא את מחסניתו והניחה על השולחן. לאחר מכן פרק את האקדח הצידה תוך דריכה ובדיקה שאין בו כדור וביצע נקירה. לאחר הניקוי, הנאשם ביצע פריקה נוספת של הנשק ונקירה לצד, ואז הכניס את המחסנית פנימה והניח את האקדח על השולחן.
המנוח, שטרם סיים לנקות את אקדחו, ביקש מהנאשם לסייע לו בניקוי הקפיץ באקדחו. הנאשם סייע למנוח לנקות את הקפיץ, ולאחר מכן ביקש מהמנוח לסייע גם לו לנקות את קפיץ האקדח שלו. לצורך כך, ביצע הנאשם דריכה של האקדח, כשהמחסנית בתוכו, ובכך הכניס כדור לבית הבליעה. המנוח ניקה את קפיץ האקדח של הנאשם בעוד הנאשם אוחז באקדח בידיו כשהמכלול לאחור. כשסיים המנוח את ניקוי הקפיץ, עזב הנאשם את המכלול ולחץ על ההדק לשם נקירה. או אז נורה כדור מהאקדח, אשר פגע במנוח וגרם לדימום כבד. הנאשם הזעיק כוחות הצלה, ולאחר ניסיונות טיפול נקבע מותו של המנוח. במעשים אלה גרם הנאשם ברשלנות למותו של המנוח, בכך שלא פרק את המחסנית והתחמושת ובדק את האקדח בטרם ניקוי הקפיץ, לא התייחס כנדרש לאפשרות כי כלי הירייה שבידו טעון ולא נהג כבעל אקדח סביר.
בין הצדדים גובש הסדר במסגרתו תוקן כתב האישום, ולאחר שהנאשם הודה והורשע, התבקשה בעניינו חוות דעת מטעם שירות המבחן, לרבות התייחסות לסוגיית ביטול ההרשעה וכן חוות דעת הממונה על עבודות השירות. לפי ההסדר, תעתור התביעה להרשעה, ללא תלות בתסקיר שירות המבחן, ותגביל את טיעוניה לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה, מאסר על תנאי ולפיצוי, ואילו ההגנה תהא חופשית לטעון כראות עיניה.
תסקיר שירות המבחן:
שירות המבחן עשה מלאכתו נאמנה והגיש לעיוני תסקיר מקיף ומפורט, ממנו עולה כי הנאשם הינו בחור צעיר כבן XX, נשוי ואב לשני ילדים בגילאי שנתיים ושלושה חודשים. התסקיר מתאר את הקשיים האישיים והמשפחתיים עמם נאלץ להתמודד במהלך ילדותו ובתקופת לימודיו, ומתאר בהמשך את הגיוס לצה"ל, בו שירת שירות מלא כXX. הנאשם היה צפוי להמשיך לשרת בקבע, אך שוחרר מהצבא על רקע מעורבותו בביצוע העבירה נשוא כתב האישום. מאז שחרורו מהצבא, עבד בתחום XX ולאחרונה החל לעבוד בXX.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו צעיר נורמטיבי וערכי, ללא הסתבכויות נוספות בפלילים, המתנהל דרך כלל באופן יציב ואשר חווה את האירוע נשוא כתב האישום כאירוע טראומטי. על פי המידע שמסר הנאשם, היו הוא והמנוח מצויים בקשר חברי קרוב מאז גיל 6, עת עבר הנאשם להתגורר ביישוב XX. במהלך השנים האחרונות יחסיהם התהדקו אף יותר. קשר נרקם גם בין נשותיהם והם תכננו תכניות משותפות לעתיד כגון הקמת עסק משותף. לדברי שירות המבחן, השיחות עם הנאשם אודות האירוע נשוא כתב האישום אופיינו במורכבות ובעוצמות ריגשיות גבוהות וניכר כי הנאשם מצוי בשלבי אבל. שירות המבחן התרשם כי הנאשם חווה את האירוע כזעזוע עמוק, קיצוני ובלתי צפוי, המחייב תהליך טיפולי ממושך לשם עיבודו, הכלתו והתמודדות עמו. הנאשם מקבל על עצמו את האחריות לנזק שגרם ומתקשה להתמודד עם תחושות האשם הכבד.
מהתסקיר עולה כי הפגיעה שנגרמה לנאשם עקב האירוע הינה רבה ומקיפה את כל מישורי חייו, החל בתחושות אשם, אכזבה עצמית וכאב על הנזק שגרם, וכלה בתסמינים האופייניים לנפגעי טראומה: קשיי שינה והתעוררות בבהלה, חוסר תיאבון, קשיי תפקוד, הימנעות מקשרים בין אישיים ומשפחתיים וקטיעת השגרה. לדברי הנאשם, הוא משחזר מספר פעמים ביום את שהתרחש ופוקד מדי יום את קברו של המנוח. כמו כן הוא נמנע מלשתף את הסובבים אותו בקשייו הנפשיים בשל תחושות בושה, מבוכה ואשמה. הנאשם יזם קשר עם הורי המנוח ונפגש עמם על מנת להביע בפניהם את צערו. הוא מעוניין להיפגש בעתיד גם עם אלמנת המנוח ונערך לכך, אך מפגש כזה טרם התקיים לנוכח תחושות האשמה והבושה שהוא חש כלפיה.
תסקיר שירות המבחן מפרט את המאמצים הטיפוליים בעניינו של הנאשם. הנאשם פנה ביוזמתו לטיפול פסיכולוגי אך התקשה להמשיכו והפסיקו. במהלך חודש פברואר 2018, הפנה שירות המבחן את הנאשם לטיפול פרטני, במסגרתו הוא מתמיד ומשתף פעולה. הגורם המטפל מתרשם אף הוא כי הנאשם חווה סימפטומים פוסט טראומטיים מגוונים הכוללים בין היתר פלאשבקים מהאירוע וקשיים שונים ומרובים הפוגעים בתפקודו היום יומי. גם הוא מעריך כי הנאשם יהיה זקוק לתקופה ארוכה של הליך טיפולי הדרגתי ומכיל. מכל מקום, הרושם הוא כי הנאשם משקיע מאמצים לחזור לתפקוד יציב בתמיכת חבריו ומשפחתו, ועושה זאת באופן הדרגתי.
באשר לסיכון לעבריינות ולסיכויי השיקום התחשב שירות המבחן בגורמים הבאים: דבר היותו של הנאשם צעיר נורמטיבי, אשר על אף התמודדות עם קשיים רגשיים ומשפחתיים בעברו, השקיע מאמצים לתפקוד תקין, התמיד להשתלב במסגרות החינוך והצבא ונעדר הרשעות קודמות; הזעזוע שחווה והתחושות הקשות המלוות אותו כתוצאה מהאירוע הנ"ל וממות חברו הקרוב בשל רשלנותו; האחריות והצער שהוא חש כלפי המנוח ומשפחתו; מערכת הערכים הנורמטיבית בה הוא מחזיק, הכוללת גישה בסיסית, ערכית ומוסרית כלפי חיי אדם ועמדות ברורות ביחס לשמירה על החוק; והתוצאות הקשות של רשלנותו הכוללות גם כן את ההליך המשפטי בו הוא לוקח חלק, המשפיעות עליו רגשית. כלל הנתונים הללו, הובילו את שירות המבחן למסקנה, כי הסיכון להישנות התנהגות פוגענית מצדו של הנאשם הינו נמוך בכל הקשר.
שירות המבחן התרשם עוד כי הנאשם מודע לחומרת העבירה ואחריותו כלפיה, אך מבטא חשש מענישה אשר תפגע ביכולתו להשתכר וכן מהרשעה בדין אשר תגרום לו לאובדן משרתו הנוכחית, מאחר והינו המפרנס העיקרי במשפחתו. אף על פי כן, ממליץ שירות המבחן להותיר את ההרשעה על כנה, וזאת לנוכח חומרת העבירה, תוצאתה הקשה והצורך בהעברת מסר לנאשם הכולל התמודדות מלאה ונשיאה באחריות. את ההתחשבות בנתוניו החיוביים ובמצבו הרגשי מציע שירות המבחן לבטא בענישה הקונקרטית, ועל רקע זה הוא ממליץ להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף 400 שעות, לצד צו מבחן למשך שנה.
הראיות לעונש:
עובר לשמיעת טענות הצדדים, העידו בפני מספר עדים מטעם הצדדים וכן הוגש לידי מכתב שנכתב בידי אלמנת המנוח.