מדינת ישראל נ' פלונים

כתב האישום

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם שנמסרה במסגרת הסדר דיוני, ב-55 עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ").

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, נאשמת מס' 2 (להלן: "נאשמת 2" או "החברה") היא חברה פרטית מוגבלת במניות, אשר נרשמה כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ בתקופה שבין 15.3.2015 לבין 25.9.2018 (להלן: "התקופה הרלוונטית לכתב האישום") שתחום עיסוקה כמוצהר לרשויות המס הוא מסחר סיטוני במתכות ובעפרות מתכת.

נאשם מס' 1 (להלן: "נאשם 1" או "הנאשם") הוא דירקטור ובעל מניות בחברה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום.

במהלך שנת המס 2018, קיבלו הנאשמים 55 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס בסך כולל של 13,093,136 ₪ כולל מע"מ, על שמות העוסקים קבוצת סחר מודרני בע"מ וגוסיל פיננסים בע"מ, וכללו אותן בספרי הנהלת החשבונות של החברה, וזאת מבלי שעשו או התחייבו לעשות את העסקאות שלגביהן הוצאו המסמכים כאמור (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות"), כמפורט בנספח א' לכתב האישום.

הנאשמים ניכו שלא כדין, בדיווחיה התקופתיים של החברה למנהל מס ערך מוסף, את מס התשומות הגלום בחשבוניות הפיקטיביות שלעיל, בסך של 1,900,691 ₪, וזאת מבלי שהיה להם מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

תמצית טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה ציין כי כתב האישום תוקן במסגרת הסדר בין הצדדים, שבמסגרתו נלקחו בחשבון, בין היתר, אי איתורם של עדים בתיק, מועד ביצוע העבירות וסוגיית אכיפה בררנית הקיימת בפרשה הרחבה במסגרתה נחקר תיק זה.

ב"כ המאשימה טען כי במעשיהם פגעו הנאשמים ברף גבוה בקופת המדינה ובערך השוויון בנשיאת נטל המס, והפנה לפסיקת בית המשפט העליון בה נקבע כי קיימת חומרה יתרה בעבירות המס וכי יש לעקור מן השורש עבירות אלו לנוכח שכיחותן וקלות ביצוען.

ב"כ המאשימה טען כי משך זמן ביצוע העבירות והיקף ההשתמטות ממס, מעידים על תכנון וביצוע באופן שיטתי מצד הנאשמים ומתוך בצע כסף.

לטענת ב"כ המאשימה, מידת אשמו של הנאשם, שהיה אחראי לביצוע העבירות, גבוהה באופן המצדיק הטלת ענישה משמעותית. ב"כ המאשימה עתר לקביעת מתחם ענישה לגבי נאשם 1 הנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה הנע בין 10 ל-18 חודשים למשך שלוש שנים, וקנס כספי הנע בין 5% ל-10% מסכום המחדל, העומד על כ-1.9 מיליון ₪.

באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, ציין ב"כ המאשימה את הודאת הנאשם, העדר עבר פלילי ותשלום של 1.6 מיליון ₪ המהווה את מרבית סכום המחדל, לצד העמדת ערבויות נוספות שיבטיחו את תשלום יתרת החוב.

ב"כ המאשימה ציין כי העבירות בוצעו עד לשלהי שנת 2018, החקירה בגינן החלה מיד לאחר מכן, וכתב אישום הוגש בחודש פברואר 2021, ולכן לגישתו לא עומדת לנאשמים טענת חלוף זמן.

ב"כ המאשימה עתר למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם הענישה, להטיל עליו 18 חודשי מאסר, מאסר מותנה משמעותי ומרתיע, וכן להטיל הן עליו והן על החברה, שעודנה פעילה, קנס בשיעור 10% מסך המחדל.

ב"כ הנאשמים טען כי הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, למרות שעדי התביעה לא התייצבו למתן עדותם וכי הודאתם הביאה לחיסכון רב בזמן שיפוטי יקר. כמו כן, הוסכם בין הנאשמים לבין פקיד השומה כי הנאשמים ישלמו את כפל המס, הם עומדים בהסכם זה ומשלמים כסף רב על מחדלם והכל כדי לסיים את הפרשה.

ב"כ הנאשמים טען כי הנאשמים שילמו לספקים את הכספים בגין החשבוניות, וזאת ניתן להסיק מכך שלא מיוחסות להם עבירות על פי פקודת מס הכנסה אלא רק עבירות לפי חוק מע"מ, מאחר שחשבוניות שהוציאו העוסקים לא היו תקינות.

ב"כ הנאשמים טען כי עומדת לנאשמים טענת אכיפה בררנית, מאחר שרק חלק מהעוסקים הועמדו לדין והם אף לא הגיעו למסור עדותם בבית המשפט בתיק דנן ועובדה זו צריכה להישקל במסגרת הנסיבות כנסיבה לקולה. כמו כן, ב"כ הנאשמים טען כי היה שיהוי ניכר בהליכים בתיק.

ב"כ הנאשמים טען כי הנאשם לא פעל מתוך בצע כסף, אלא הוא סחר עם אנשים, שהתברר בדיעבד כי הם לא שילמו את המע"מ בגין העסקאות.

לטענת ב"כ הנאשמים, הפסיקה עליה הסתמך ב"כ המאשימה בהציעו את מתחם הענישה רלוונטית למקרים בהם המחדלים לא הוסרו במלואם אלא רק באופן חלקי, ועל כן יש לערוך את האבחנה הנדרשת בינם לבין המקרה דנן, שכן בתי המשפט נותנים משקל משמעותי לקולה להסרת המחדלים, והפנה לאסופת פסיקה.

ב"כ הנאשמים טען כי נסיבותיו האישיות של הנאשם קשות ומורכבות, פירט את מצבו המשפחתי, את הסיוע שהוא מעניק לבני משפחתו ואת תרומתו לחברה.

ב"כ הנאשמים טען כי יש לאפשר לנאשם להמשיך את דרכו ולתרום במעשיו מחוץ לכותלי בית הסוהר, ולגזור עליו מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

ב"כ הנאשמים הוסיף כי החברה עדיין פעילה, מייצאת לחו"ל מתכות ופסולת מתכות, מעסיקה עשרה עובדים ומפרנסת לא מעט משפחות.

דיון והכרעה

הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס להם 55 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק המע"מ, במסגרתו הודו כי ניכו שלא כדין בדיווחים התקופתיים שהוגשו על ידי החברה מס תשומות מבלי שהיה להם לגביו מסמך לפי סעיף 38 לחוק המע"מ, זאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

הסכום הכולל של 55 חשבוניות המס שנוכו שלא כדין הוא בסך של 13,093,136 ₪ כולל מע"מ. סכום המחדל בגין אי תשלום המע"מ הסתכם בסך של 1,900,691 ₪, ונוצר על פני פרק זמן של כשישה חודשים, החל מחודש מרץ 2018 ועד חודש ספטמבר 2018.

אתאר בתמצית את התנהלות ההליך המשפטי – בדיון הראשון, שהתקיים בחודש יוני 2022 בבית משפט השלום ברמלה, הנאשמים מסרו מענה מפורט במסגרתו כפרו במיוחס להם בכתב האישום המקורי שהוגש והתיק נדחה לתזכורת לפני שופט ההוכחות.

בחודש נובמבר 2022 התקיים דיון תזכורת בו ביקש הנאשם להעביר את הדיון בתיק מבית משפט השלום ברמלה לבית משפט השלום בראשון לציון, בטענה כי אינו יוכל להיכנס לעיר רמלה בשל חשש לנקמת דם, ובקשתו התקבלה.

בחודש דצמבר 2022 התקיים לפניי דיון תזכורת בו נקבעו מועדים לשמיעת ההוכחות, וכן התקיים לפי בקשת הצדדים הליך גישור לפני כב' השופט מזרחי, נשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, שלא צלח.

במועד ההוכחות הראשון בחודש מרץ 2023 העיד עד תביעה אחד, ושני עדי תביעה נוספים שהוזמנו לא התייצבו. במועד ההוכחות השני שנקבע לאותו חודש, הודיעו הצדדים על ההסדר אליו הגיעו, במסגרתו תוקן כתב האישום.

התיקון בכתב האישום היה משמעותי, שכן התקופה הרלוונטית לכתב האישום המקורי הייתה החל מחודש מאי 2015 ועד לחודש ספטמבר 2018, הנאשמים הואשמו ב-128 עבירות של ניכוי מס שלא כדין ו-13 עבירות של מסירת ידיעות כוזבות לפי חוק מע"מ, וגובה המחדל עמד על כ-5.8 מיליון ₪.

הצדדים הודיעו כי לא הגיעו לכל הסכמה לגבי רכיבי הענישה השונים.

הנאשמים חזרו בהם מכפירתם, הודו והורשעו בעבירות שפורטו בכתב האישום המתוקן, ולבקשתם, נדחו הטיעונים לעונש לחודש דצמבר 2023, על מנת שבזמן שיחלוף הם יוכלו לפעול להסרת מחדליהם.

בהמשך נדחו הדיונים שנקבעו לצורך הטיעונים לעונש פעמיים נוספות, לפי בקשת ב"כ הנאשמים בשל דיונים אחרים שנקבעו ביומנו.

כלל העבירות נושא כתב האישום המתוקן בוצעו ברצף אחד, פגעו באותם ערכים מוגנים, הם מהווים חלק מאותה תכנית עבריינית ויש ביניהן זיקה וקשר הדוק. על כן, יש לקבוע כי מדובר ב"אירוע אחד", ובהתאם, לקבוע מתחם עונש אחד לכלל העבירות, וכך עלה גם ממתווה טיעוני באי כוח הצדדים לעונש.

הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מעבירות המס שביצעו הנאשמים הם השמירה על הקופה הציבורית וכלכלת המדינה. בנוסף לנזק הכלכלי, פוגעות עבירות אלו בפעילותה התקינה של מערכת המס ושיטת עבודתה, המתבססת על דיווחי אמת מאת הנישומים וכן בערך הנשיאה השווה בנטל המיסים, תוך הכבדת נטל המס המוטל על הציבור אשר משלם את מסיו כדין.

(ראו לעניין זה: רע"פ 6371/14 מדינת ישראל נ' באסם (28.10.2014) וכן רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל פ"ד נח(4) 381 (2004)).

הפסיקה חזרה וציינה פעמים רבות כי קיים פיתוי רב לבצע עבירות מס אלו, עקב קלות ביצוען והרווחים הגדולים שבצדן, לעומת הקושי של רשויות האכיפה בחשיפתן וגילוי מבצעיהן.

עוד נקבע בפסיקה נקבע כי עבירות אלו שקולות לשליחת יד לקופה הציבורית, משבשות את הפעילות התקינה של מנגנון גביית המס ופוגעות במשק המדינה ובכלכלתה (ראו לדוגמה: ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211 (1981); רע"פ 2638/13 עובדיה נ' מדינת ישראל (28.4.2013)).

נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על חומרתן ועל הפגיעה הממשית והמשמעותית בערכים החברתיים המוגנים, זאת לאור גובה מס התשומות שהנאשמים ניכו שלא כדין בדיווחים התקופתיים של החברה שהוגשו למנהל מס ערך מוסף.

הנאשם פעל בעקביות ובשיטתיות, במסגרת העסק אותו ניהל לבדו ושהוא בשליטתו הבלעדית, וניכה שלא כדין, במשך חצי שנה, מס תשומות בסך כולל של כ-1.9 מיליון ₪, ב-55 חשבוניות, כדי להתחמק או להשתמט מתשלום מס. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרע מהקופה הציבורית סכום זה, כשהסכום הנ"ל מעודכן לשנת 2018.

הנאשם יכול היה להבין את אשר עשה, את הפסול שבמעשהו ואת משמעותו, יכול היה להימנע מהמעשים ושלט באופן בלעדי על מעשיו.

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי העונש הראוי לעברייני מס, ככלל, הוא מאסר בפועל, בפרט כאשר העבירות מבוצעות לאורך תקופה ובסכומים גבוהים, וזאת לשם הרתעת עבריינים פוטנציאלים המבקשים לשים ידם על כספי הקופה הציבורית (ראו לדוגמה: רע"פ 2478/21 זיאדנה נ' מדינת ישראל (9.5.2021); רע"פ 5052/21 בן שלמה נ' מדינת ישראל (11.8.2021) וכן רע"פ 4120/21 בלום נ' מדינת ישראל (14.6.2021)).

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות נושא כתב האישום, מעלה כי הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, הנובע מהנסיבות השונות של ביצוע מעשי העבירות, לרבות תקופת ביצוע העבירות, מספר הדו"חות התקופתיים שהוגשו שלא כדין, ההיקף הכספי של מס התשומות שנוכה שלא כדין ועוד, וככלל כאמור לעיל, הענישה כוללת הטלת מאסר בפועל.

ראו לדוגמה לעניין זה דברי בית המשפט ב-רע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל (31.12.2018) (להלן: "עניין יצחקי") וההפניות לפסיקה נוספת שם; רע"פ 5718/05 אוליבר נ' מדינת ישראל (8.8.2005); רע"פ 1890/08 יגרמן נ' מדינת ישראל (28.10.2008); רע"פ 7779/15 חברת כץ עבודות צבע בע"מ נ' מדינת ישראל (31.1.2016); רע"פ 8581/11 סטיון נ' מדינת ישראל (30.11.2011) וכן רע"פ 1634/10 סופה נ' מדינת ישראל (23.6.2010)).

כל הפסיקה אליה הפנה ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש מתייחסת למקרים בהם הנאשמים לא הסירו מלוא מחדליהם – במרבית המקרים המחדלים כלל לא הוסרו, ובמקצתם הוסרו רק באופן חלקי. כמו כן, בחלק מהמקרים יוחסו לנאשמים עבירות נוספות מעבר לעבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ ו/או התקופה בה בוצעו העבירות הייתה ארוכה יותר משמעותית. על כן, התקשיתי ללמוד מהענישה שהוטלה בפסיקה זו על העונש ההולם את המקרה דנן.

גם מרבית הפסיקה אליה הפנה ב"כ הנאשמים שונה מענייננו ומפאת ריבוייה לא אעמוד על ההבדלים בין המקרה דנן לבין כל אחד ואחד מפסקי הדין. באופן כללי אציין כי קיימים הבדלים ניכרים מבחינת סוגי העבירות, או סכומי המס שלא שולמו, או חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות, או נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירות וכן נסיבות אישיות של הנאשמים, וכמו כן, חלק מהפסיקה עניינה באימוץ הסדרי טיעון שהוצגו לבית המשפט שכללו ענישה מוסכמת.

לאור הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, הענישה הנוהגת והעבירות בנסיבותיהן, אני סבורה כי מתחם הענישה אמור להיות המתחם לו טען ב"כ המאשימה, הנע מ-18 חודשי מאסר ועד 36 חודשי מאסר, וענישה נלווית בדמות מאסר על תנאי וקנס משמעותיים.

עם זאת, מתחם ענישה זה הולם לטעמי מקרים בהם המחדל לא הוסר. בעת קביעת מתחם הענישה, כאשר המחדל הוסר, כלומר, הנזקים הישירים שנגרמו בפועל לקופת המדינה תוקנו בהשבת הכספים שנגזלו, על בית המשפט לקבוע מתחם מקל יותר.

על חשיבות הסרת המחדל עמד בית המשפט ב-עפ"ג (מח'-ת"א) 47301-01-14 רשות המיסים נ' פמ"מ (16.6.2014) –

"הסרת המחדל הינה הביטוי האולטימטיבי ללקיחת אחריות והכרה בחטא, לצד הפן האופרטיבי והמעשי שיש בה, דהיינו השבת הנזק באופן שהקופה הציבורית קיבלה חזרה את שנגרע ממנה. בתי-משפט מאז ומעולם התחשבו בנימוק זה לעניין ההקלה בעונש. אין בכך כמובן כדי למעט מחומרתה של העבירה, אולם יש בכך כדי להשליך על הענישה".

מהפסיקה עולה כי המשקל שניתן להסרת המחדל מתחשב בסוג ומספר העבירות, היקף התשלום מתוך סכום המחדל, העיתוי בו הוחזרו הכספים (טרם הגשת כתב האישום, בשלב הדיון בערכאה הראשונה, בשלב הערעור), תשלום יזום לעומת תשלום מתוך כספים שעוקלו וכדומה, ובהתאם לכך משקל ההקלה הניתנת שונה ממקרה למקרה.

במקרה שלפניי, מאז שניתנה הכרעת הדין לפני כשנה לערך שילמו הנאשמים את מרבית סכום מחדלם והעמידו ערבויות לתשלום יתרת החוב, ולכן ניתן לראות בכך הסרה מלאה של המחדל ויש לזקוף זאת לזכותם.

בהקשר זה יש להעיר כי לפי הפסיקה, הסרת המחדל אינה מהווה תחליף לענישה ואינה מחייבת כי לא יושת על הנאשם עונש מאסר בפועל של ממש.

אני סבורה כי לאור הסרת המחדל ויתר הנסיבות שפורטו, הרף התחתון של מתחם הענישה צריך לעמוד על 12 חודשי מאסר ועד 24 חודשי מאסר, וכן יש לתת לכך ביטוי גם באורך המאסר המותנה ובגובה הקנס.

לא נטען על ידי מי מהצדדים ולא מצאתי כי יש לחרוג ממתחם הענישה לחומרה מטעמי שלום הציבור או לקולה מטעמי שיקום, ועל כן, יש לקבוע את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה.

בטרם אפרט את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, אציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, בעבירות מס יש לשים דגש על שיקולי ההרתעה האישית והציבורית, וככלל, הנסיבות האישיות של נאשם נסוגות מפני האינטרס הציבורי (ראו בעניין יצחקי, פס' 11):

"בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל".

אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, הנאשם בן 52, עם תחילת שמיעת ההוכחות הודה בשמו ובשם החברה ונטל אחריות למעשיו, ובכך נחסך זמן שיפוטי ניכר.

אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות או תיקים נוספים. אין ספק שעונש מאסר בפועל, במיוחד לנאשם שמעולם לא ריצה מאסר, יפגע בו פגיעה קשה, אך כפי שצוין לא אחת בפסיקה, פעמים רבות עברייני מס עומדים לדין כשזו הסתבכותם הראשונה עם החוק.

הנאשם מסר כי הוא נשוי בשנית, אב ל-12 ילדים, בנו הבכור סטודנט לרפואת שיניים במולדובה ובן נוסף לומד וטרינריה במולדובה. שבעה מילדיו של הנאשם הם קטינים הסמוכים על שולחנו, ביניהם בתו הקטנה בת השנה וחצי, לפיכך, העונש שיוטל על הנאשם ישפיע גם על בני משפחתו הקרובים.

עוד נמסר כי הנאשם גדל במשפחה שכללה זוג הורים לעשרה ילדים, בעלת רקע סוציואקונומי נמוך, ועזב את ספסל הלימודים בכיתה י' כדי לסייע בפרנסת המשפחה.

בשנת 2021 נורה למוות אחיינו של הנאשם, בשל סכסוך בין משפחות בעיר לוד, למרות שלא היה לו כל קשר לסכסוך זה, ומותו הטרגי השפיע באופן קשה על המשפחה. כמו כן, בשנה האחרונה נרצח בעלה של אחות הנאשם והנאשם מסייע כלכלית ונפשית לבן אחותו, וכן נרצחו עוד שניים מבני משפחתו.

הנאשם תרם לישיבת בית חב"ד וכן לשיפוץ מסגד לעיר לוד. לצד זאת, יצוין כי בעבירות אותן ביצע הנאשם יש משום פגיעה של ממש בקופה הציבורית והקטנת המשאבים הציבוריים הפנויים, הנדרשים, בין היתר, עבור גופים כמו רשויות מקומיות ועמותות.

אשר לחברה, נאשמת 2, הפועלת משנת 2010 ועדיין פעילה, כשעיקר פעילותה סחר במתכות ומועסקים בה 10 עובדים. הנאשם ממשיך להיות בעליה של החברה גם כיום.

אשר לטענות השיהוי, חלוף הזמן ואכיפה בררנית אותן טען ב"כ הנאשמים, אמנם לפי כתב האישום שהוגש במקור יוחסו לנאשמים עבירות החל משנת 2015, ובנסיבות אלו היה מקום לשקול זאת כשיקול לקולה, אולם, לאחר תיקון כתב האישום, במסגרתו יוחסו לנאשמים עבירות משנת 2018, משקלו של שיקול זה פחת באופן משמעותי, וכמו כן, בעת תיקון כתב האישום נלקחה בחשבון גם האכיפה הבררנית.

נוכח כל האמור, יש לקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה שנקבע.

בקביעת גובה הקנס אתחשב בחומרת העבירות, היקפן הכספי הגבוה וביתר הנסיבות הקשורות בביצוען, בעובדת הסרת המחדל וכן בנסיבות האישיות שפורטו, לרבות העובדה שהחברה פעילה, בכך שלא נטען כי לחברה או לנאשם קושי כלכלי, בכך שהנאשם הוא הבעלים היחיד של החברה כך שמדובר הלכה למעשה באותו מקור שישלם את הקנס, וכמו כן, אתחשב בעונש שיוטל על הנאשם במסגרת גזר הדין.

אשר על כן, אני מטילה על הנאשמים את העונשים כדלקמן:

נאשם 1

• מאסר בפועל למשך 12 חודשים.

   

• מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת מס מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר;

   

• מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת מס מסוג עוון במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר;

   

  ד. קנס בסכום של 25,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, התשלום הראשון לא יאוחר מיום 1.10.2024 והיתרה ב-1 לכל חודש קלנדרי שלאחר מכן; אם תשלום מתשלומי הקנס לא יפרע במועדו ובמלואו, יעמוד מלוא הקנס או יתרתו לפירעון מיידי.

   

  נאשמת 2

   

  קנס בסכום של 50,000 ₪. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, התשלום הראשון לא יאוחר מיום 1.1.2025 והיתרה ב-1 לכל חודש קלנדרי שלאחר מכן. אם תשלום אחד מן התשלומים לא יפרע במועדו ובמלואו, יעמוד מלוא הקנס או יתרתו לפירעון מיידי.

   

  הקנסות יועברו למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, וניתן יהיה לשלמם בתוך שלושה ימים מיום גזר הדין באחת הדרכים המפורטות באתר האינטרנט של המרכז.

   

  זכות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז – לוד תוך 45 ימים.

   

   

   

  ניתן היום, כ"ט אדר ב' תשפ"ד, 08 אפריל 2024, במעמד הצדדים.