מדינת ישראל נ' פטריק עמוס

1. בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.12.2017 (מ"ת 25166-07-15, השופט א' הימן). בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של המשיב ממעצר בפיקוח אלקטרוני לחלופת מעצר בביתו והתיר את יציאתו לעבודה.

רקע עובדתי וההליכים עד כה

2. המשיב נאשם יחד עם שבעה-עשר אחרים במסגרת פרשה מסועפת שזכתה לכינוי "פרשה 512", ועניינה בעבירות רבות הקשורות בפעילותו של ארגון פשיעה, לרבות מעשי רצח. המשיב עצמו הואשם בניסיון לרצוח את זאב רוזנשטיין, וכן בשלוש עבירות רצח שבוצעו אגב כך. כמו כן הואשם המשיב בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לפשע, גרימת חבלה של ממש, חבלה בכוונה מחמירה ופציעה בנסיבות מחמירות. בעקבות הגשת כתב האישום נדונו בקשות הנוגעות למעצרם של המעורבים, ובעניין זה התקבלו החלטות שונות, שהביאו בחשבון את חלקם היחסי בפרשה, את חלוף הזמן ושיקולים נוספים (ראו למשל: החלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 16.11.2016, מיום 28.12.2016 ומיום 2.2.2017; החלטתו של השופט צ' זילברטל מיום 18.7.2016 (בש"פ 5273/16); החלטתי מיום 20.2.2017 (בש"פ 1159/17); והחלטתה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות מיום 27.3.2017 (בש"פ 2394/17)). מפאת רוחב היריעה של הפרשה המשך הדברים יוקדש לעניינו של המשיב בלבד, ואף זאת אך במידה הדרושה לדיון בערר שבפני.

3. ביום 4.1.2016 נתן בית המשפט המחוזי תוקף להסכמת הצדדים לפיה המשיב ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני. יצוין כי ההחלטות בעניין מעצרו של המשיב, למעט ההחלטה מושא הערר דנן, ניתנו על ידי השופט ב' שגיא.

4. ביום 10.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי בעיקרה בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, ובה ביקש כי תתאפשר לו יציאה לעבודה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הורה על פתיחת חלונות התאווררות יומיים למשיב, בליווי ופיקוח, בין השעות 18:00-16:00.

5. ביום 24.8.2016 דן בית המשפט המחוזי בבקשות לעיון חוזר שהוגשו הן על-ידי המשיב והן על-ידי המדינה. בעוד המשיב שב וביקש כי תתאפשר לו יציאה לעבודה, המדינה טענה כי יש להעבירו למעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח וזאת נוכח מספר הפרות של תנאי המעצר שלו בפיקוח אלקטרוני, כאשר בתום פגישה עם עורך דינו נפגש גם עם אחרים במקומות שונים. בית המשפט המחוזי קבע כי ההפרות הנטענות הן "הפרות אמון חמורות", אולם מנגד כי יש לשקול את החולשה הראייתית בעניינו של המשיב, את עברו הפלילי הנקי, את הצפי הממושך לניהול המשפט וכן את העובדה שההפרות לא בוצעו למטרה עבריינית. בסופו של דבר, הורה בית המשפט המחוזי כי המשיב יישאר במעצר בפיקוח אלקטרוני תוך סגירתם של חלונות ההתאווררות והחמרת תנאי הערובה. בהמשך לכך, נקבע כי דיון בבקשתו של המשיב לצאת לעבודה יידחה בארבעה חודשים ויתקיים ביום 18.12.2016.

6. ביום 5.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי ברובה בקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש המשיב, ובה ביקש שתתאפשר יציאתו לעבודה כסוחר במכוניות במקומות שונים. בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לאשר בקשה זו מבלי שהמשיב נקב במקום עבודה תחום מבחינה גאוגרפית ובמפקח ספציפי שניתן לבחון את התאמתו. יחד עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי ככל שיוכל המשיב להציע מקום עבודה קבוע ופיקוח שיוכלו לעמוד לבדיקה, פתוחה בפניו הדרך לפנות בבקשה מתאימה בעתיד. כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי על הרחבת שעות ההתאווררות של המשיב, כך שאלו ייפתחו מדי יום בין השעות 13:00-10:00, באופן שיאפשר למשיב לתור אחר מקום עבודה.

7. ערר שהגיש המשיב על ההחלטה האמורה נדחה על-ידי בית משפט זה ביום 18.1.2017 (בש"פ 437/17, השופט י' דנציגר). בהחלטה זו נקבע כי העבודה שהוצעה על-ידי המשיב – כסוחר מכוניות יד-שנייה – אינה מאפשרת פיקוח ואינה מתיישבת עם המדיניות הכללית בפסיקה הקובעת כי הסמכות ליתן היתר יציאה לעבודה במסגרת מעצר בפיקוח אלקטרוני תופעל במשורה. יחד עם זאת, ציין השופטדנציגר כי למשיב שמורה הזכות לשוב ולעתור בעתיד לערכאה הדיונית בנושא, אם וכאשר יתקיימו נסיבות חדשות המצדיקות זאת.

8. במקביל להליכים אלה, הוארך מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני מספר פעמים, בהסכמתו, למשך 90 יום בכל פעם – ביום 22.3.2017 (בש"פ 2394/17 הנזכר לעיל), ביום 12.6.2017 (בש"פ 4768/17, השופט מ' מזוז) ובהחלטתי מיום 18.9.2017 (בש"פ 7133/17).