מדינת ישראל נ' פ'

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה לפי תקנה 67א' לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"), חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") התנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות ונהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודה.

עפ"י המתואר בכתב האישום, ביום 5.7.20 בשעה 8:20 נהג הנאשם ברכב מסוג הונדה שמספרו 2008517 ברחוב המגיד ממזריטש ביתר עילית, והגיע למעבר חצייה אשר לצדו תמרור 306. במקביל הלך הולך הרגל יודלביץ דוד ברחוב כאשר הוא מחזיק בידיו את בנו הפעוט י.י. והחל לחצות את מעבר החצייה מימין. הנאשם לא האט את רכבו בהתקרבו למעבר החצייה ופגע בהולך הרגל ובבנו.

כתוצאה מהתאונה נגרמו חבלות ממשיות להולך הרגל אשר נחתך בסנטרו חתך באורך 3 ס"מ אשר נתפר בחדר המיון, ולבן הפעוט אשר הועף מידי הולך הרגל -נגרם שבר פריאטלי מימין שהתגלה בבדיקת CT.

ראיות ההגנה לעונש:

בדיון ביום 14.6.21 מסר עדותו מטעם הנאשם- הולך הרגל הנפגע. על פיו באותו בוקר מיהר בהליכתו ושיער בעת חציית הכביש כי נהג הרכב יעצור לו. הולך הרגל מסר שהנזקים שנגרמו מהתאונה היו פחותים מכפי המתואר באישום, שכן הוא כמעט ולא חש את התפר שנעשה לו, ובאשר לבנו התינוק מסר, כי השבר בגולגולת התאחה מעצמו -כך שלבד מפיקוח בבית החולים למשך מס' שעות לא נעשתה פעולה רפואית נוספת. הולך הרגל ציין שכבר כשעה לאחר ההגעה לבית החולים בנו חזר לתפקד באופן מלא וכי לא אותרו בעיות נוספות.

הולך הרגל ביקש מבית המשפט להקל בעונשו של הנאשם. על פיו, לא הכיר את הנאשם לפני התרחשות האירוע אך התברר לו שהנאשם הינו אדם מוכר בקהילה, גבאי בית כנסת ומסור לקהילתו. עוד ציין שידוע לו שהנאשם אינו בעל אמצעים וכי רישיון הרכב משמש לפרנסתו. הולך הרגל הדגיש כי לא חש בתוצאות משמעותיות מהתרחשות תאונת הדרכים למעט אשפוז קצר למשך מספר שעות בבית החולים ועל כן אינו רואה צורך להחמיר בעונשו של הנאשם, והוא אף ביקש להקל בעונשו ככל הניתן. עוד ציין שכבר באותו הערב הנאשם התקשר אליו לבדוק בשלומו, גילה אנושיות רבה, היה נסער מאוד והביע חרטה -תוך שציין שזו הפעם הראשונה שהדבר קרה לו.

תמצית טיעוני הצדדים:

בטיעוניה לעונש ציינה המאשימה שהתאונה אירעה באור יום, בשעות הבוקר, ובמעבר חצייה. בהתאם להוראות הפסיקה, בצדו הגבוה של מתחם העונש נמצאים מקרים בהם רמת הרשלנות גבוהה, אז מוטלים על נאשמים עונשי מאסר ופסילה ארוכה. כאשר רף הרשלנות נמוך אזי רף הענישה בצדו הנמוך עומד על פסילה שנעה בין מספר חודשים ועד למספר שנים לצד צו שירות לתועלת הציבור.

בהתייחס לערכים המוגנים ציינה המאשימה כי הנאשם פגע במעשיו בביטחון הציבור ושלומו. המקרה יכול היה להסתיים, בנקל, בתוצאות חמורות בהרבה. על פיה, המסמכים הרפואיים של הולך הרגל ובנו מעידים על חבלה חמורה כאשר הולך הרגל עצמו נזקק לאבחון פה ולסת ולתינוק נגרם שבר בגולגולת. עפ"י הפסיקה, כאשר בגין תאונה נגרמות חבלות ממשיות נדרש בית המשפט להטיל על הנאשם ענישה מחמירה שתהלום את חומרת הפציעות. בבחינת מקרים מתאימים ניתן לראות שבתי המשפט גזרו עונשי מאסר בפועל או מאסר שירוצה בעבודות שירות, או לחלופין – במקרה בו להולכת הרגל הייתה אחריות תורמת לקרות התאונה, הוטל עונש של פסילה ל-3 חודשים, פסילה מותנית וקנס בסך 1,800 ₪ (רע"פ 7195/15 מיכאל טשסלי נ' מדינת ישראל (נבו 29.10.2015).

המאשימה ציינה כי נוכח מתחמי הענישה שהותוו בפסיקה, ולאור עדותו של הולך הרגל על הפגיעה הנמוכה, עמדתה הינה למאסר קצר שירוצה בעבודות שירות ופסילה למשך 12 חודשים, שהם בתחתית המתחם, לצד פסילה מותנית, מאסר מותנה וקנס.