מדינת ישראל נ' סויסה

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כתב האישום

1.ביום 16.3.25 (להלן: יום האירוע) בשעה 19:23 התפרץ אחר שזהותו ידועה למאשימה למכוניתו של הנאשם, שחנתה אותה עת ברחוב בנתניה (להלן: הפורץ, המכונית). הנאשם אשר הבחין בנעשה, התקשר מייד למוקד 100 באומרו, בין השאר: "אם את לא שולחת ניידת לאברבנאל 2 אני שובר לו את העצמות יא בן זונה כנסי לבית אני אומר לך... בנתניה פורץ לי לאוטו הבן זונה אני שוחט אני דורס אותו טפי... מה אכפת לי מה הוא לקח לי אני אונס אותו... לא מעניין אותי אני דורס לך את הנהג שיזדיין אלף פעם חושב יתעסק אתי יא בן זונה... לובש קפוצ'ון לבן סודני מניאק שרמוטה אני אונס אותו אני אונס את הבן זונה איפה הבן שרמוטה אני אונס אותו כושי לאחותו שהביאה אותו לעולם... זוז זוז אני אעלה עליך בן זונה שרמוטה". לטענת המאשימה, בדבריו שפורטו לעיל איים הנאשם על מוקדן המשטרה בפגיעה שלא כדין בגופו של אחר, בכוונה להפחידו או להקניטו. משכך מיוחסת לו עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

תמצית טענות הצדדים

2.ב"כ הנאשם הודיע בשם הנאשם, כי הלה אינו חולק על עובדות כתב האישום, אלא שלשיטתו אלו אינן מקימות את העבירה המיוחסת לו מחמת היעדר יסוד נפשי. לחלופין, ביקש לקבוע כי קמה לנאשם הגנת זוטי דברים (סעיף 34יז לחוק העונשין). לחלופי חלופין, ביקש להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. לטענת ההגנה, הגשת כתב האישום אינה מתיישבת עם עקרונות צדק, הגינות ושיוריות ההליך הפלילי. המאשימה, מנגד, ביקשה לקבוע כי יסודות העבירה מתקיימים במלואם, כי אין תחולה לסייג זוטי דברים, וביקשה להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

חומרי החקירה הוגשו במלואם, והצדדים ביקשו מבית המשפט ליתן הכרעת דין על בסיס הכתובים, ללא צורך בשמיעת עדויות וללא השלמת טיעון על-פה.

דיון

3.בטרם בחינת טענות הצדדים, נסקור בקצרה את רשימת המוצגים: חקירתו של הנאשם מיום 14.5.25 בחשד לביצוע עבירת איומים (ת/1); חקירת הפורץ, אחמד עבדלעזים, ביום האירוע בחשד לפריצה למכוניתו של הנאשם בכוונה לגנוב (ת/2); הודעת הנאשם מיום האירוע על פריצה למכוניתו (ת/3); תמליל פנייתו של הנאשם ביום האירוע למוקד 100 (ת/4); דו"ח תובנות מצלמות גוף (ת/5); מזכרים באשר למוצגים שנתפסו מהפורץ (ת/6-ת/8); כתב ערובה עליו הוחתם הנאשם ביום 14.5.25 (ת/9); דו"חות פעולה של שוטרים שהגיעו למקום הימצאו של הפורץ בעקבות דיווחו של הנאשם (ת/10-ת/12, להלן: השוטרים); תקליטור ובו תיעוד קולי של פניית הנאשם למוקד 100, ותיעוד חזותי וקולי של מצלמות הגוף של השוטרים (ת/13).

4.כאמור, עובדות כתב האישום אינן שנויות במחלוקת, וחומרי החקירה הוגשו כמוצגים מוסכמים. כמו כן, הצדדים הגישו לבית המשפט הודעה באשר לעובדות מוסכמות נוספות (ראו פניית ב"כ הנאשם מיום 17.8.26 במסמך שנשא כותרת "השלמת עובדות מוסכמות", בצירוף תגובת המאשימה שניתנה למחרת): א. הפורץ נעצר בעקבות תלונתו של הנאשם, אך שוחרר למחרת היום; ב. כנגד הפורץ הוגש כתב אישום בגין מעשי העבירה שביצע כלפי רכושו של הנאשם; ג. בגין מעשיו הורשע הפורץ בהתאם להודאתו בביצוע עבירות פריצה לרכב וגניבה; ד. ביום 21.10.25 נדון הפורץ למאסר בפועל, לאחר שצירף הליכים נוספים.

5.נבחן את מהלך העניינים בסדר כרונולוגי, כעולה מהמוצגים.

ביום האירוע בשעה 19:23 פנה הנאשם למוקד 100 כדי לדווח על אדם שפורץ למכוניתו. ראו פרטי המקרה ופרטי המודיע בדו"חות הפעולה. פנייתו של הנאשם מתועדת בהקלטה קולית ובתמליל. מרבית דבריו של הנאשם צוטטו אמנם בכתב האישום, אך בשונה מהרושם הראשוני העולה מקריאת כתב האישום, האזנה לשיחה כולה מלמדת, כי ענייננו במתלונן שהתקשר למשטרה כדי לקבל עזרה, ושיתף פעולה עם המשטרה באופן מלא תוך מעקב אחר הפורץ והכוונת השוטרים. מאמציו של הנאשם נשאו פרי. הפורץ נתפס דקות אחדות לאחר הדיווח, בזכות הנאשם שהמשיך ועקב אחריו בעודו בשיחה מתמשכת עם מוקד 100, תוך הכוונה מדויקת של השוטרים, הן בטלפון והן בשטח.

6.להלן תוכן השיחה. לתשומת לב: בניגוד לעולה מתמליל ת/4, האזנה להקלטה מלמדת כי תחילת השיחה נערכה בין הנאשם (המודיע) לבין מוקדנית, ואילו בהמשך החליף אותה מוקדן, כשברקע נשמעים המוקדנים משוחחים עם שוטרים נוספים, ככל הנראה הסיירים שהיו בדרכם לזירת האירוע. כמו כן, נהיר כי חלק מהאמירות של הנאשם כלל לא כוונו לאזניהם של המוקדנים.

מוקדנית: משטרה שלום.

מודיע: הלו.

מוקדנית: שלום.

מודיע שלום, כנסי לבית, (דיבור לא ברור), הלו.

מוקדנית: כן.

מודיע: אם את לא שולחת ניידת לאברבנאל 2 אני שובר לו את העצמות, יא בן זונה, כנסי לבית אני אומר לך.

מוקדנית: באיזו עיר?

מודיע: אה.

מוקדנית: באיזה עיר מה קרה?

מודיע: בנתניה פורץ לי לאוטו. הבן זונה אני שוחט אני דורס אותו טפי (דיבור לא ברור).

מוקדנית: רגע אדוני, אדוני.

מודיע: (דיבור לא ברור)

מוקדנית: (לא ברור)

מודיע: מה אכפת לי מה הוא לקח לי. אני אונס אותו.

מוקדנית: אברבנאל איזה מספר?

מודיע: 2. לא מעניין אותי. אני דורס לך את הנהג שיזדיין אלף פעם חושב יתעסק אתי יא בן זונה.

מודיע: (נשמע מתנשף ממאמץ) תני לי, אני בסדר, אני צריך לרדוף אחריו, תני לי.

מוקדנית: אתה רואה אותו עכשיו מה הוא לובש?

מודיע: קפוצ'ון לבן סודני מניאק שרמוטה אני אונס אותו אני אונס את הבן זונה איפה הבן שרמוטה אני אונס אותו כושילאחותו שהביאה אותו לעולם.

מוקדנית: לא לנתק. שנייה. אני אעביר אותך לניידת.

- אחרי 15 שניות -

מוקדן: תמתין אתי על הקו בבקשה.

- אחרי 15 שניות נוספות -

מוקדן: אתה עדיין רואה אותו?

מודיע: כן אני אתו. אני אתו.

מוקדן: תפסת אותו?

מודיע: לא תפסתי אותו. אני באוטו. הוא עושה טעות אחת אני (לא ברור) אותו עולה עליו עם האוטו. אני פה ברחוב מורדי הגטאות.

מוקדן: (פונה לסיירים) נתניה 482 הוא כרגע תפס אותו ברחוב מורדי הגטאות. הוא רואה אותו.

מודיע: זוז. זוז. אני אעלה עליך בן זונה שרמוטה.

מוקדן: רגע, הוא בתוך האוטו? מה הלוז?

מודיע: הוא לא בתוך האוטו. הוא מחוץ לאוטו.

מוקדן: באיזה רכב מדובר?

מודיע: קיה ספורטאז' 2018. תגיד אתה שולח לי מישהו?

מוקדן: הניידת בדרך, אופנועים כבר בדרך אליך.

מודיע: אוקיי.

מוקדן: יש כבר צוות בדרך אליך. אני אתך עד שהניידת מגיעה לקבל ממך עוד דיווחים.

מודיע: סבבה. תגיד להם אני ברחוב מורדי הגטאות. לא יודע איזה מספר אחי.

מוקדן: עם איזה רכב?

מודיע: אני עם קיה ספורטאז' 2018. אתה רוצה מספר רישוי?

מוקדן: הוא פרץ לרכב שלך?

מודיע: כן, כן, הרכב שלי. במקרה אשתי יצאה לקנות ראתה אותו.

מוקדן: הבנתי. אני. תישאר אתי רגע על הקו.

- אחרי 26 שניות -

מוקדן: תקשיב, הם עכשיו על רחוב פתח תקווה. עוד דקה הם אצלך.

מודיע: אוקיי. אני פה במורדי הגטאות.

מוקדן: דקה הם אתך. תישאר זמין למספר חסום, בסדר? יצרו אתך קשר אם צריך. הם בדרך אליך.

מודיע: כמה זמן הם פה?

מוקדן: אני אומר לך הם על רחוב פתח תקווה. הם על אופנוע מרחוב פתח תקווה אליך כמה דקות, שתי דקות.

מודיע: הבנתי. אין בעיה.

מוקדן: ביי.

7.האופן בו התבטא הנאשם בשיחתו עם מוקד 100, מכוער במיוחד, וההגנה אינה חולקת על כך. במילותיו של ב"כ הנאשם: "האמירות שנשמעו מפי הנאשם – הן אמירות קשות, צורמות ובלתי ראויות". בצד זאת, מקובלת עליי טענת ההגנה לפיה "השאלה בהליך פלילי אינה אם ראוי היה להתבטא כך. השאלה היא אם בנסיבות הקונקרטיות שבהן נאמרו הדברים, ובשים לב לתכלית השיחה ולהתנהגות הנאשם בזמן אמת, הוכח מעבר לספק סביר כי מדובר באיום פלילי שנאמר במטרה להפחיד או להקניט". התשובה לשאלה זו – לאו מוחלט.

אני מאמץ את טענת ההגנה, כי המאשימה ביקשה "לייחס למילים את מלוא משמעותן המילולית, כמעט במנותק מן האירוע שבתוכו נאמרו". סבורני כי ב"כ הנאשם הקל עם המאשימה, שכן כתב האישום, שהפך את היוצרות והפך קורבן עבירה לנאשם, התעלם לחלוטין מהנסיבות בהן נאמרו הדברים.

8.הנאשם התקשר למשטרה בזמן אמת, בעודו מבחין בפורץ מחטט בתוך מכוניתו: "ראיתי אדם נראה לי סודני כהה עור מתעסק לי ברכב, לבוש קפוצ'ון לבן. לשאלתך הוא היה חצי גוף בפנים במושב הנוסע הקדמי על יד הנהג. באתי לכיוונו. ראיתי אותו מוציא את התכולה של הרכב הופך לי אותו. אמרתי לו מה אתה עושה יא בן זונה. אמרתי לו שב שב פה. הוא התחיל ללכת לי בהליכה. אני התנעתי את הרכב ונסעתי אחריו וחייגתי תוך כדי למשטרה. הודעתי למשטרה שיבואו ותוך כדי שמרתי אתו על קשר עין רציף" (ת/3).

הודעתו זו של הנאשם, שכאמור הוגשה בהסכמה עם כל חומרי החקירה, מתיישבת עם הדיווח המיידי של הנאשם למוקד 100 כפי שהובא לעיל, עם האמור בדו"חות הפעולה של השוטרים שהגיעו לזירת האירוע, ועם התיעוד במצלמות הגוף. ראו למשל דו"ח הפעולה של רס"מ ברקן מוסקוביץ (ת/10): "הגעתי למקום יחד עם שותפי... על פי דיווח של מרכז המודיע בקשר עין עם החשוד... ניגשתי לרכב והמודיע מצביע לי על החשוד שהולך על המדרכה שהוא לבוש קפוצ'ון לבן ומכנס טרנינג לבן... ניגשתי למודיע וביקשתי ממנו לספר לי מה קרה. המודיע מסר לי: "חניתי את הרכב לרגע כדי לקנות סיגריות ואז אני רואה את החשוד בתוך הרכב שלי מחפש דברים. שניגשתי אליו הוא יצא מהרכב והתחיל ללכת. לא נעלתי את הרכב כי ירדתי לשנייה". שאלתי אותו האם החשוד נסע עם הרכב? המודיע ענה: "לא. רק נכנס ולקח לי דברים מהרכב". הסברתי למודיע כי עליו לגשת לתחנה לתת תלונה מסודרת מול חוקר...".

9.אביא עוד מטיעוניו של ב"כ הנאשם, המקובלים עליי: "... מעשיו של הנאשם בזמן אמת הם הפרשן הטוב ביותר לדבריו: הוא לא התקשר לפורץ, לא ביקש להעביר אליו מסר, לא ניסה להרחיק את המשטרה ולא הסתיר ממנה דבר. ההפך הוא הנכון. הוא הזעיק את המשטרה, מסר לה פרטים, המשיך לעקוב אחר העבריין והוביל את הכוחות אליו. התנהגותו זו אינה פרט שולי ברקע; היא לבו של האירוע והיא שמעניקה למלל את משמעותו הנכונה והמדויקת... לא הוכחה עבירת איומים: הדברים היו התפרצות מילולית של כעס, תסכול ומצוקה בעיצומו של "אירוע חם", ולא מסר שנועד להפחיד או להקניט את המוקדנית או את העבריין".

10.ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לקבוע, כי בנסיבות אלו לא התקיים בנאשם היסוד הנפשי הדרוש לעבירת איומים, שכן "בחינה זו אינה יכולה להיעשות באמצעות קריאה מילולית של משפטים בודדים, אלא מתוך ההקשר המלא שבו נאמרו ומתוך משמעותם המעשית באותה הסיטואציה". אני מאמץ את טענתו זו. אלא שלשיטתי, בנסיבות בהן נאמרו הדברים, לא רק שלא עלה בידי המאשימה להוכיח את קיומו של היסוד הנפשי הנדרש לעבירת האיומים (עבירת מטרה), אלא סבורני כי אף היסוד העובדתי לא התקיים. זאת הואיל וכטענת ב"כ הנאשם, היסוד העובדתי קשור בקשר בלתי ניתן להפרדה מנסיבות האירוע. אין רוצה לומר, כי המלל המכוער כשלעצמו, אינו עשוי להקים עבירת איומים. ודאי שהדבר אפשרי, אלא שהוא תלוי הֶקְשֵר. אותו המלל ממש, בנסיבות ענייננו אנו, אינו מבסס את העבירה. במובן זה, הקונטקסט בו נאמרו הדברים, אינו מאפשר להפריד בין היסוד העובדתי לבין היסוד הנפשי, והפרדה זו תהא מלאכותית ובלתי צודקת.

הנאשם פנה למשטרת ישראל כדי לקבל עזרה, ותוך כדי השיחה נתן ביטוי למצוקה שחש ולזעם שגאה בקרבו. ברי לכל, שהנאשם לא התכוון בשום שלב לאנוס את הפורץ, ולמרות זאת התבטאות בזויה זו חזרה על עצמה מספר פעמים. הנאשם קילל שוב ושוב את הפורץ במהלך השיחה, וסבורני כי את דבריו יש לפרש כביטוי מכוער במיוחד של כעס, אך לא כאיומים. האזנה לשיחה (בשונה מהסתפקות בקריאת התמליל), מלמדת הן על עוצמת תחושותיו של הנאשם למראה הפורץ "מחטט" בתוך מכוניתו, והן על כך שחלק מהמלל לא נועד לאזניהם של המוקדנים, אלא היה מעין שיח של הנאשם עם עצמו, דברי בלע שהטיח בפורץ מתוך זעם ותסכול, בעודו עוקב אחריו במכוניתו.

השיחה התמשכה מספר דקות, כללה הפסקות בהן התבקש הנאשם להמתין, ונעשתה למן גילוי הפריצה, ותוך כדי מעקב פעיל של הנאשם אחר הפורץ. בתום השיחה, כאמור, הגיעו שוטרים למקום, ובזכות תושייתו של הנאשם, המעקב המוצלח שביצע אחר הפורץ, וההכוונה המדויקת שנתן, נעצר הפורץ, והובא לתחנת המשטרה. בהמשך, כאמור, הועמד הפורץ לדין, הורשע ונדון לעונש מאסר בפועל (לאחר שצירף הליכים נוספים).

11.מכאן, סבורני כי התנהגותו של הנאשם במהלך האירוע כולו, למן גילוי הפורץ במכוניתו, עבור בשיחה עם מוקד 100, המעקב הרציף אחר הפורץ, הכוונת השוטרים, תחילה בטלפון ובהמשך בשטח, וכלה בחקירתו, מלמדת על אזרח במצוקה שפנה למשטרת ישראל לעזרה, ופעל באופן חוקי כדי להביא ללכידת האדם שפרץ למכוניתו ופגע בקניינו, בתחושת הביטחון שלו ובשלוות נפשו.

12.המאשימה בסיכומיה התייחסה בעיקר לטענת "זוטי דברים", ולא ביקשה להשיב לסיכומי ההגנה. כמו כן, במענה לשאלת בית המשפט, הצדדים הודיעו כי הם מוותרים על השלמת סיכומים על-פה, ונכונים לקבל את הכרעת הדין על בסיס הכתובים. חרף האמור, בחנתי את טענות המאשימה אף באספקלריה של עצם ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם.

א."חומרת המעשים והתבטאויות מפורשות של אלימות קשה". לטענת המאשימה, דבריו של הנאשם בשיחתו עם מוקד 100, "תיאור מעשי אלימות קשים", לא היוו אמירה נקודתית, רגעית, כלאחר יד כחלק מהדיווח, כי אם "מסכת איומים ממושכת, שנמשכה דקות אחדות". משכך, אינן יכולות לחסות תחת הגנת זוטי דברים. דעתי שונה. האמירות, שחלקן כלל לא כוון למוקדנים, היוו פרט משני בשיחה, שנועדה להזעקת משטרת ישראל לעזרה, ולא נאמרו במטרה להפחיד או להקניט. פסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ המאשימה אינם מסייעים בענייננו. ת"פ (ראשל"צ) 1230-08 מדינת ישראל נ' בנדר (24.5.10). הנאשם איים על המתלונן בשתי הזדמנויות, אחת מהן בשיחה ישירה עמו, כי ירצח אותו; ת"פ (שלום י"ם) 55716-12-14 מדינת ישראל נ' ברזאני (10.9.20) עוסק באירוע המשלב אלימות פיזית ומילולית על רקע היתקלות בין שני נאשמים לשני מתלוננים.

ב."היעדר סכנת חיים או מצוקה אובייקטיבית בזמן אמת". לטענת המאשימה, העובדה כי הנאשם לא היה נתון בסכנת חיים, איום פיזי ממשי או חשש לחייו, בעת שהתקשר למוקד 100, מתיישבת עם פרשנות דבריו כאיומים. לשם המחשה הפנתה ב"כ המאשימה לאמירה "זוז זוז אני אעלה עליך". דווקא הדוגמא מתיישבת עם התרשמותי, לפיה אין מקום לייחס לנאשם עבירת איומים. אמירה זו נשמעה אמנם בהקלטה, אך כלל לא הייתה מיועדת לאזניו של המוקדן, אלא היוותה "שחרור קיטור" מצדו של הנאשם, דברים שסינן בינו לבין עצמו תוך כדי מעקב ברכב אחרי הפורץ, מתוך כעס ותסכול על הסיטואציה אליה נקלע.

לתמיכה בטענתה לפיה דברי איום בשיחה עם מוקד 100 עולים כדי עבירת איומים, ואינם אמירה שהושמעה ב"עידנא דריתחא", הפנתה המאשימה לרע"פ 4475/21 פיראס ואשאחי נ' מדינת ישראל (28.7.21, להלן: עניין ואשאחי). אין הנדון דומה לראיה. באותו המקרה התקשר המבקש למוקד 100 של משטרת ישראל, לא לצורך קבלת סיוע, אלא מתוך כוונה אחת ויחידה, כדי לאיים לפגוע בחייו או בגופו של שוטר, אשר לטענתו כמעט ופגע בו בצד הדרך. בין השאר אמר המבקש: "תגידי לו קוראים לו ליאור דהן ותגידי לו את אמא שלו אני אזיין...עוד פעם הוא עושה דבר כזה באמא שלי". בפסק דינו של בית בית משפט השלום (ת"פ 10827-02-19) נקבע כי "הנאשם התקשר למוקדנית לאחר פרק זמן שבמהלכו היה לו די זמן לשקול ולתכנן את צעדיו וכי בנסיבות אלה, שלא ניתן לנתקן מתוכן הדברים, הדברים שהשמיע הנאשם משמעם כוונה לפגוע בשוטר ולכן יש בהם כדי להפחיד, או לכל הפחות להקניט כל שוטר שיושב במוקד המשטרתי ושומע כי אזרח מבקש לפגוע בשוטר שמשרת איתו ושאותו הוא מכיר".

ג."הודאת הנאשם והיעדר חרטה – אינדיקציה מובהקת לאשם פלילי". המאשימה הפנתה לדברי הנאשם בחקירתו באזהרה (ת/1). כשנשאל מדוע איים בשיחה עם מוקד 100, השיב: "למה שאני לא אאיים. תגידי תודה שלא שברתי לו את כל הפנים. ש: אתה ממשיך לאיים. ת: אני לא מאיים. עשיתי טעות שחייגתי אליכם. ש: אני אומרת לך שבזמן שחייגת למוקד 100 איימת ואמרת: "אני שובר לו את העצמות, אני שוחט אותו אני דורס אותו, שלא יתעסק אתי". מה תגובתך? ת: ואללה הייתי עצבני למה שאני לא אגיד את זה? ש: אבל אתה מבין שזו עבירה? ת: אין שום בעיה שיגיע לבית משפט אם אין לכם במה להתעסק".

לטענת המאשימה, תשובותיו של הנאשם בחקירתו מלמדות על היעדר חרטה, ועל "עמדה תוקפנית ומודעת השוללת לחלוטין את הטענה כי מדובר במעידה רגעית, בקלות דעת או ב"מעשה קל ערך" המצדיק גניזת התיק או מחיקת האישום. נתון זה מעיד על יחס בזוי כלפי הוראות החוק וכיבוד מוסדות האכיפה".

דעתי שונה. הנאשם איננו משפטן, ותשובותיו בחקירתו אינן הופכות את אמרותיו באירוע לכדי איומים. הנאשם עודנו סבור, כי היה רשאי להתבטא כפי שהתבטא. בית המשפט לבטח אינו מעודד מלל מכוער כפי שהשמיע הנאשם בפנייתו למוקד 100. ברם, כפי שפורט לעיל, דברי הנאשם בנסיבותיהם אינם עולים כדי עבירה. משכך, העובדה כי הנאשם סירב להכות על חטא, אין בה כדי לשנות את מסקנתי בשאלה שעומדת בבסיס הכרעת הדין. פסק הדין אליו הפנתה המאשימה, ת"פ (שלום ת"א) 52445-08-19 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.21) אינו רלוונטי לענייננו.

ד."הפגיעה בתפקוד מוקד החירום 100 ובמוקדנית". לטענת המאשימה, הנאשם התבטא באופן שהיווה "איום על מערכת האכיפה ("זוז זוז אני אעלה עליך")". במעשיו פגע הנאשם בתפקוד עבודת המוקד ובשלוות הנפש של מוקדנית המשטרה בעת מילוי תפקידה. הטענה נדחית בשתי ידיים. ראשית, כפי שהבהרתי, דווקא הדוגמא שביקשה המאשימה להביא, מלמדת על אמירה שכלל לא כוונה למוקדנית. שנית, וזה העיקר, הנאשם במעשיו סייע למשטרה בעבודתה. הוא התקשר לדווח על אירוע בזמן אמת, עקב אחרי הפורץ תוך דיווח מתמיד למוקד, והכווין את השוטרים עד מעצרו של העבריין.

פסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ המאשימה, אינם רלוונטיים לענייננו. עניין ואשאחי – ראו התייחסות לעיל; רע"פ 6597/08 ראובן קרינסקי נ' מדינת ישראל (17.8.08) – המבקש הורשע בכך שאיים על שוטר שהתקשר כדי להזמינו לחקירה, בכך שאמר לו כי יגרום לכך שיודח מן השירות וכי "יתפור" לו תיקים במחלקה לחקירת שוטרים; ת"פ (אילת) 5415-06-15 מדינת ישראל נ' ואנונו (27.4.17) – במהלך שימוע שנערך לנאשם בפני קצין משטרת התנועה, הוא איים על עורך השימוע (במאמר מוסגר: ערעורו של הנאשם על ההרשעה נדחה, אך אין לכך רלוונטיות).

ה."האינטרס הציבורי המובהק שבאכיפה והרתעה". ב"כ המאשימה הפנתה לאינטרסים המוגנים העומדים בבסיס עבירת האיומים, אינטרסים שעליהם אין חולק. ברם, תהום פעורה בינם לבין מעשה העבירה המיוחס לנאשם.

13.לנוכח המקובץ, המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח איזה מיסודותיה של עבירת האיומים.

זוטי דברים

14.אף אילו מצאתי כי הנטל הורם, הרי בנסיבות ענייננו: (-) קורבן עבירה שהתקשר למשטרת ישראל בבקשה לקבל סיוע; (-) שיתף פעולה באופן מלא עם השוטרים; (-) המלל העומד בבסיס כתב האישום טפל למטרת השיחה ולהתנהלותו של הנאשם – עומדת לו הגנת זוטי דברים. בהינתן המסקנות אליהן הגעתי, אינני נדרש לטענת ההגנה מן הצדק, אשר הועלתה "לחלופי חלופין".

הערות בטרם סיום

15.תרתי במוצגים אחר מזכר או כל מסמך אחר שיש בו כדי ללמד אודות "הקפיצה הלוגית" בעקבותיה הפך הנאשם ממתלונן קורבן עבירה, ששיתף פעולה עם המשטרה וסייע לה באופן אקטיבי להביא עבריין לדין – לחשוד בביצוע עבירת איומים. למרבה הפליאה, כזה לא נמצא. טוב יעשו גורמי האכיפה אם יערכו בירור, ולו בדיעבד, הכיצד חל אותו היפוך יוצרות, ויפיקו לקחים כיצד להימנע מכך בעתיד.

16.בסיפא לסיכומיה הודיעה המאשימה, כי הייתה נכונה לאזן בין נסיבות המקרה לבין חומרת מעשיו של הנאשם, ומשכך הפנתה את ההליך ליחידה להסדרים מותנים. ברם, בהיעדר קבלת אחריות וחרטה מצדו של הנאשם, "נאלצה" להגיש את כתב האישום. בהתחשב בממצאים עליהם עמדתי, שכולם נובעים מחומרי החקירה שהיו מונחים לפני המאשימה, לא היה מקום מלכתחילה לחקור את הנאשם כחשוד, ולאחר שנחקר כחשוד, לא היה מקום להגיש נגדו כתב אישום, בין בהליך רגיל ובין בהסדר מותנה. מצופה שאף המאשימה תבחן את התנהלותה ותסיק מסקנות.

תוצאה

17.כאמור בפתח הכרעת הדין, אני מורה על זיכויו של הנאשם מהעבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשפ"ו, 08 ספטמבר 2026, במעמד הצדדים