מדינת ישראל נ' נעראני ואח'

1. לפניי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב 2 מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים או החוק), החל מיום 15.12.2018 ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 36454-02-18 בבית המשפט המחוזי חיפה, לפי המוקדם.

עובדות כתב האישום

2. ביום 16.2.2018 הוגש לבית המשפט המחוזי חיפה כתב אישום נגד המשיב 2 והמשיב 1 (שהסכים להארכת מעצרו ב-90 ימים ועל כן אינני דן בעניינו). כתב האישום מייחס למשיב 2 סיוע לאחר מעשה, עבירה לפי סעיף 260(א) בצירוף סעיף 261(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין; סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין; השמדת ראיה, עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין; וגניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב(א) בצירוף סעיף 383(א)(1) לחוק העונשין.

3. כתב האישום עוסק במעשה שוד שאירע בפיצרייה בנשר ובמה שאירע לפניו ואחריו (להלן: האירוע). המדינה טוענת כי עובר לאירוע, נפגש אחד המשתתפים באירוע (להלן: האחר) עם המשיבים והציע להם לבצע את השוד בתמורה לקבלת סכום כסף נאות והמשיבים הסכימו לכך. בהמשך, ביקש האחר מהמשיב 2 לגנוב קטנוע לצורך ביצוע השוד והמשיב 2 אכן עשה זאת. ביום 1.8.2016, בשעות הערב, נפגשו המשיבים עם האחר ועם שני אנשים נוספים לצורך התארגנות לביצוע השוד. על המשיב 2 הוטל לנהוג ברכב מלווה ובמידת הצורך למלט את מבצעי השוד ממקום השוד, אך המשיב 2 סירב לעשות כן. השוד בוצע כמתוכנן. לאחר חזרת המבצעים העיקריים מהפיצרייה הם דיווחו למשיב 2 כי במהלך השוד נפגע אדם מירי של המבצעים ודרשו מהמשיב 2 וממבצע נוסף לשרוף את הקטנוע הגנוב. המשיב 2 יחד עם המבצע הנוסף שרפו את הקטנוע ביודעם כי הוא עשוי להידרש כראיה בהליכי משפט ובכוונה למנוע את השימוש בו כראיה.

4. האדם שנפגע מהירי שבוצע כדי לאפשר את הימלטותם של מבצעי השוד ממקום האירוע הוא דניאל חייקין ז"ל (להלן: דניאל). דניאל נורה בלבו על ידי אחד ממבצעי השוד ונפטר כתוצאה מכך. מבצעי השוד העיקריים הואשמו ברציחתו ובשוד עצמו בגדרו של הליך נפרד שאינו מערב את המשיב 2. הליך זה נפתח לאחר חקירה משטרתית מקיפה ומאומצת. סביר להניח, כי חלק גדול מהראיות אשר נאספו במהלכה של חקירה זו תשמשנה במשפטו של המשיב 2 ולא רק במשפטם של מבצעי השוד העיקריים, שכאמור הואשמו ברציחתו של דניאל. לא בכדי מציין כתב האישום שהוגש נגד המשיב 2 כי עתידים להעיד נגדו (ונגד המשיב 1) 254 עדי תביעה.

ההליכים בערכאה הראשונה

5. בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית משפט קמא בקשה לעצור את המשיב 2 עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב 2 ממעצרו יסכן את ביטחון הציבור ויביא לשיבוש הליכי משפט או להשפעה על עדים – וזאת בשל חומרת המעשים המיוחסים לו, שיש לגביהם ראיות לכאורה; בשל העובדה שבינו לבין חלק מעדי התביעה קיימים קשרי משפחה וחברות; וכן משום שהמשיב 2 השמיד את הקטנוע על אף שידע כי הוא עשוי לשמש ראיה בהליכי משפט. לפיכך, נטען כי קמה עילת מעצר נגד המשיב 2 מכוח סעיפים 21(א)(1)(א) ו-21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

6. ביום 15.3.2018 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשת המדינה לעצור את המשיב 2 עד תום ההליכים. בגדרו, טען המשיב 2 כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס ההאשמות שהועלו נגדו בכתב האישום, אך לא נשקפת ממנו מסוכנות ולא קמה נגדו עילת מעצר; ולפיכך, יש לשחררו לחלופת מעצר בפיקוח בני משפחתו. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את המסוכנות הנשקפת מהמשיב 2 ואת החשש שיימלט מאימת הדין. במסגרת זו, ביקש בית המשפט כי שירות המבחן יבחן חלופת מעצר אשר תכלול הרחקת המשיב 2 ממקום מגוריו.

7. ביום 26.3.2018 הוגשה בקשה לעיון חוזר, בגדרה ביקש המשיב 2 כי בית המשפט יורה לשירות המבחן לבחון את אפשרות שחרורו לבית הוריו עם או בלי פיקוח אלקטרוני. בדיון המשך, אשר נתקיים ביום 11.4.2018, הורה בית משפט קמא לשירות המבחן לבחון גם חלופת מעצר זו.