מדינת ישראל נ' מאיר אוחנה

           זוהי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה (המשנה לנשיאה (בדימ') ס' ג'ובראן, והשופטים נ' הנדל ומ' מזוז) בע"פ                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 אוחנה נ' מדינת ישראל מיום 19.9.2017, שבו התקבל באופן חלקי ערעורו של המשיב על הרשעתו בעבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) ונקבע כי הוא יזוכה ממקצת העבירות שבהן הורשע לפי סעיף זה, משנקבע כי לא הוכח שהתקיים במשיב היסוד הנפשי לביצוע עבירות אלו.

רקע והליכים קודמים

1. המשיב היה בתקופה הרלוונטית מורשה לעסוק בסחר ביהלומים בבורסה ליהלומים ברמת גן (להלן: הבורסה ליהלומים). הוגש נגדו כתב אישום, הנושא שני אישומים בגין עבירות כלכליות שביצע. כתב האישום מתאר כי במסווה של פעילות במשרד העוסק בייבוא ובמכירה של יהלומים פעל המשיב כדי להוציא מהארץ כספים של נותני שירותי מטבע ואחרים מחוץ לגבולות המדינה, מבלי לדווח על כך לרשות לאיסור הלבנת הון.

           שיטת הפעולה של המשיב, כעולה מכתב האישום, הייתה כזו: בשלב הראשון קיבל המשיב – במישרין או בעקיפין – שיקים בערכים דולריים מיהלומנים שונים בבורסה ליהלומים (להלן: היהלומנים). בתמורה לכל שיק העביר המשיב או מי מטעמו כסף מזומן בשקלים ליהלומנים. הכסף התקבל מנותני שירותי מטבע שונים בארץ (להלן: החלפנים). המשיב הוציא ליהלומנים חשבונית כוזבת שלפיה הוא מכר להם יהלומים בסכום הנקוב בשיק, בעוד אשר בפועל לא נערכה כל עסקה כאמור. הוא הפקיד את השיקים שהתקבלו מהיהלומנים בחשבון בנק מיוחד לעוסקים בסחר ביהלומים שהיה בבעלותו בסניף הבורסה ליהלומים ב- State Bank of India (להלן: הבנק ההודי), וגבה עמלה מתוך סכום השיקים שהופקדו.

           בשלב השני, על פי הנטען, פעל המשיב כדי להעביר את הכספים שהופקדו בבנק ההודי לחו"ל עבור החלפנים. כדי לעשות כן המשיב קיבל במרמה אישור על ייבוא יהלומים מפקיד המכס והפיקוח על יהלומים בבורסה ליהלומים (להלן: הפיקוח). לצורך כך נסעו המשיב או מי מטעמו לחו"ל. בחזרתו לישראל הצהיר בפני פקיד המכס בנמל התעופה בן גוריון כי ברשותו יהלומים מלוטשים מיובאים. אך בפועל הנוסע לא ייבא יהלומים אמיתיים, אלא נשא עמו קופסה ובה אבנים זולות הנחזות ליהלומים, שאותה הציג בפני פקיד המכס. בהתאם לנוהל במשרדי המכס, פקיד המכס נהג שלא לבחון את היהלומים שהוצגו לו על ידי המשיב, אלא רק להניח אותם בשקית ייעודית אטומה של המכס. כעולה מכתב האישום לאחר קבלת השקית נהג המשיב או מי מטעמו לפנות לקלוד מלכה, שעבד בתקופה הרלוונטית בבורסה ליהלומים (להלן: מלכה) בבקשה שישאיל לו למשך מספר שעות יהלומים אמיתיים. נטען כי בהנחיית המשיב הכינה עובדת משרדו חשבוניות מכר בהתאם לכמות ולשווי היהלומים שהתקבלו ממלכה. במקביל להוצאת החשבוניות הכוזבות, נטען כי המשיב פתח את שקית המכס האטומה, הוציא ממנה את חיקויי היהלומים שבתוכה, הכניס במקומם את היהלומים האמתיים ששאל ממלכה, אטם מחדש את השקית, אותה הציג בפני פקיד הפיקוח. נטען כי בעקבות המצג הכוזב בפני פקיד הפיקוח הנפיק זה אישור לפיו ייבא המשיב יהלומים בסכום האמור בחשבונית המכר הכוזבת. כעולה מכתב האישום, לאחר קבלת האישור מפקיד הפיקוח נהג המשיב או מי מטעמו להחזיר למלכה את היהלומים המושאלים. בכתב האישום נטען כי מצג כוזב זה אפשר למשיב להעביר את הכספים שהחזיק בבנק ההודי לחשבונות בחו"ל במסווה של תשלום בגין ייבוא יהלומים, ללא דיווח מתאים לרשות לאיסור הלבנת הון.

2. בגין מעשים אלה הואשם המשיב בשורה של עבירות כלכליות כאמור. הרלוונטיות שבהן לבקשה שלפניי הן אלו המייחסות לו ריבוי עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. נטען כי היהלומים שמסר מלכה למשיב מהווים "רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף האמור, כיוון שהם שימשו לביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. עוד נטען כי המשיב ביצע פעולה ברכוש האסור – היהלומים שנתקבלו ממלכה והוחזרו לו במטרה להסתיר את פעולות המרמה שביצע המשיב ברכוש האסור. להשלמת התמונה יצוין כי כתב האישום ייחס למשיב עבירות נוספות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון הנוגעות להעברה לחו"ל של כספי החלפנים.

3. ביום 26.10.2015 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן) את המשיב בשורה של עבירות כלכליות לפי חוקים שונים. לענייננו רלוונטית, כאמור, הרשעתו בעבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, בגין השימוש שעשה ביהלומים שקיבל ממלכה. בית המשפט קבע כי המשיב ייבא יהלומי דמה ורימה את משרד הפיקוח תוך שימוש ביהלומים שהתקבלו ממלכה אשר באמצעותם הציג מצג כוזב למשרד הפיקוח. נקבע כי "קבלת היהלומים מקלוד [מלכה], ובודאי השבת היהלומים לקלוד מלכה מהווה פעולה ברכוש אסור". בית המשפט ציין כי בהמשך לפעולות אלו העביר המשיב לחו"ל את כספי החלפנים במסווה של ביצוע עסקאות יהלומים, תוך הסתרת העובדה שמקור הכספים הוא בביצוע עבירה, וכי מדובר בכספי החלפנים ולא בכספים שנועדו לתשלום התמורה עבור קבלת היהלומים על ידי המשיב. נקבע כי הוכח שהמשיב העביר את כספי החלפנים לחו"ל באמצעות הבנק ההודי, לאחר שהצהיר בכזב כי הכספים נועדו לתשלום עבור ייבוא יהלומים לישראל, וזאת במטרה למנוע דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון.

           בגין עבירות אלו ועבירות נוספות נגזר על המשיב עונש של 10 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כמפורט בגזר הדין.

4. המשיב ערער הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין לפני בית משפט זה. בסופו של יום הודיע בא כוח המשיב כי אין הוא עומד על מרבית הערעור ככל שהוא נוגע להכרעת הדין, למעט בשתי נקודות המשליכות לדעתו על שאלת העונש שהושת עליו: האחת, נוגעת להיקף הכספי של העבירות שבגינן הורשע המשיב. השנייה – היא זו העומדת בלב הבקשה שלפניי – הרשעת המשיב בריבוי עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ובפרט בכל הנוגע להרשעתו בעבירה זו ביחס לשימוש שעשה ביהלומים שקיבל ממלכה. ביום 19.9.2017 דחה בית משפט זה את מרבית ערעורו של המשיב, למעט בכל הנוגע להרשעתו בעבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון בשל השימוש שעשה ביהלומים שהתקבלו ממלכה. השופט מ' מזוז, בהסכמת המשנה לנשיאה (בדימ') ס' ג'ובראן והשופט נ' הנדל, קבע כי הרשעת המשיב בעניין זה אינה מתיישבת עם פסיקתו של בית המשפט בע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל (12.8.2012) (להלן: עניין סלכגי). בית המשפט עמד על הקביעות שם, לפיהן לצורך הרשעה של נאשם בעבירה של איסור הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק, אין די לקבוע כי הוא הסתיר כספים או רכוש במטרה להסוות את ביצוע עבירת המקור, אלא נדרש להוכיח קיומה של "כוונה מיוחדת" מצדו להסתיר את הכספים או את הרכוש לשם שימוש עתידי בהם. יישומו של כלל זה על ענייננו הוביל את בית המשפט לקבוע כי הרשעת המשיב בעבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון גם בגין השימוש שעשה ביהלומים שקיבל ממלכה ובהשבתם אליו (לצד השימוש שעשה בכספי החלפנים, שאינו עומד לדיון בבקשה שלפניי), אינה יכולה לעמוד שכן "לא הוכח כי המערער [המשיב לפניי] 'הסתיר' את היהלומים לשם שימוש עתיד בהם". מטעם זה זוכה המשיב מעבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון בגין השימוש שעשה ביהלומים שקיבל ממלכה.