מדינת ישראל נ' מ' ואח'

בפתח הדברים, ובהתאם לאמור בסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אני מודיע כי החלטתי לזכות את שני הנאשמים מחמת הספק, מהעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שיוחסה להם בכתב האישום.

א. פתח דבר

אבטום זרהום זכרו לברכה, נתין זר אריתראי, מבקש מקלט (להלן: המנוח), נפח את נשמתו בייסורים, על לא עוול בכפו, לאחר שנפגע במהלך פיגוע טרור שאירע בתחנה המרכזית בבאר שבע, ביום 18.10.15 בערב. המנוח, ביחד עם רבים אחרים, אזרחים ולובשי מדים כאחד, נקלע שלא בטובתו לתחנה המרכזית, בעת שהתרחש בה פיגוע הטרור החמור (להלן: האירוע), שבו ירה מחבל, מהנד אלעוקבי שמו, בחייל עומרי לוי ז"ל, באזור השירותים בתחנה המרכזית, וגרם למותו.

מסיבה לא ברורה, היו שחשדו במנוח כי הוא המחבל, ובשל חשד זה, נורה המנוח ע"י הקב"ט של התחנה המרכזית, וככל הנראה לא רק על ידו, וכתוצאה מירי זה, מת המנוח מפצעיו כעבור שעה קלה. ייאמר כבר בפתח הדברים כי המנוח היה אדם תמים, חף מפשע, ודמו זועק מן האדמה. אין כפרה לדם הנקי שנשפך לשווא, ואין נחמה על אובדן חיים שנגדעו באיבם, אולם פסק דין זה אינו עוסק במותו של המנוח, ונגד מי שירו במנוח, ובכך גרמו למותו, כלל לא הוגשו כתבי אישום. 

עניינו של פסק הדין, בעוברי האורח, אשר בזמן שחלף ממועד הירי במנוח ועד למותו, בעטו במנוח בעת ששכב מתבוסס בדמו, וארבעה מתוכם, שני אזרחים, ושני לובשי מדים - חייל בשירות סדיר וקצין בשירות בתי הסוהר, הועמדו לדין במסגרת תיק זה, והואשמו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק העונשין.

משפטם של שני האזרחים, נאשמים 1 ו-3 הסתיים בהסדרי טיעון, שבמסגרתם הורשעו הנאשמים הללו, על פי הודאתם, בעבירה של התעללות בחסר ישע, שיוחסה להם בכתב אישום מתוקן. משפטו של נאשם 1 הסתיים ביום 4.7.18, ודינו נגזר ל-100 ימי מאסר שרוצו בעבודות שירות, 8 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים ופיצויים בסך 2,000 ₪ למשפחת המנוח. משפטו של נאשם 3 הסתיים ביום 11.12.18, ודינו נגזר ל-4 חודשי מאסר בפועל, וכן 8 חודשי מאסר מותנים ופיצויים למשפחת המנוח, כפי שנגזרו על נאשם 1.  ברי אפוא כי פסק דין זה אינו מתייחס למשפטם של שני הנאשמים הללו.

שני הנאשמים הנותרים, נאשמים 2 ו-4 שהינם כאמור לובשי מדים, כפרו בנטען בכתב האישום החמור שהוגש נגדם, והם עומדים על חפותם. לכן התנהלו הוכחות במשך  30 ימי דיונים, שבמסגרתם העידו  ­­עשרה עדים במסגרת פרשת התביעה, ושני הנאשמים ביחד עם שלושה עדים נוספים העידו במסגרת פרשת ההגנה. עשרות רבות של מוצגים הוגשו ע"י שני הצדדים, והפרוטוקולים של הדיונים השונים עולים כדי למעלה מאלף עמודים, לא כולל הסיכומים.

להלן אפרט תחילה את תוכנו של כתב האישום, לאחר מכן אסקור את הראיות שהוצגו במסגרת פרשת התביעה, ואחריהן את הראיות שבמסגרת פרשת ההגנה, ולאחר שאפרוש את התשתית הראייתית, אדון ואכריע במחלוקות שבין הצדדים.

בפתח הדברים אקדים הערת פתיחה. האירוע שנדון במשפט זה היה אירוע קשה, שהתרחש בימים קשים של אירועי טרור תכופים בכל רחבי הארץ, במסגרת מה שכונה לימים "טרור הבודדים". תוצאתו של האירוע קשה מנשוא: אדם חף מפשע מצא את מותו על לא עוול בכפו. על רקע זה, נשמעו מעת לעת, במקביל להתנהלות המשפט, רעשי רקע שונים שהתייחסו לתוצאה הטראגית של האירוע, והיה גם הד תקשורתי לא מבוטל לאירוע ולתוצאות הקשות שנגרמו בעטיו.

מקצת מרעשי הרקע הללו נשמעו אף בסמוך לאולם הדיונים, אולם הקולות הללו לא נכנסו לאולם הדיונים עצמו. כבר למדונו רבותינו כי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", וכך נהג בית המשפט גם בהכרעת דין זו, שבה הוכרע הדין על פי הראיות הקבילות שהתקבלו במהלך המשפט מכאן ומכאן, ועל פי הניתוח המשפטי של חומר הראיות, בהתאם להלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, ובהתעלם מרעשי הרקע, שראוי שייוותרו מחוץ לתחומו של ההליך המשפטי.

אציין עוד כי משפט זה נמשך למרבה הצער יתר על המידה, בין היתר בשל אשפוזים חוזרים ונשנים של אחד הנאשמים, אשר מטעמים של צנעת הפרט לא אפרט את הסיבות לכך. בכל אופן, הסיכומים האחרונים בתיק הוגשו במערכת הממוחשבת ביום 13.11.19, ועתה בא מועד הכרעת הדין.      

ב. כתב האישום 

עובדות כתב האישום יפורטו להלן, בעיקר בחלקם הנוגע לנאשמים 2 ו-4, ובהתאם למתואר בכתב האישום המקורי. מכתב האישום עולה כי בתאריך 18.10.15 בסמוך לשעה 19:30, בתחנה המרכזית בבאר שבע, ירה מחבל בחייל עומרי לוי ז"ל באמצעות אקדח, וגרם למותו. בזמן הירי עוברי אורח ששהו בתחנה החלו לברוח לכל עבר, ובכללם המנוח אשר ברח לאזור דוכן מכירות הנמצא בתחנה, ביחד עם חייל צה"ל נוסף שנפל על הרצפה ליד הדוכן.

בעת שהמנוח זחל על ברכיו במהלך מנוסתו, הבחין בו קצין הביטחון של התחנה, אשר סבר בטעות שהמנוח הוא המחבל שביצע את הפיגוע דקות אחדות קודם לכן, והחל לירות לכיוונו. אליו הצטרפו אנשי כוחות ביטחון נוספים, שסברו גם הם בטעות כי המנוח הוא המחבל, והחלו לירות לעברו מכיוונים שונים. כתוצאה מהירי נפגע המנוח בפלג גוף עליון ותחתון ונפל על הרצפה כשהוא מדמם.

באותה העת, החל קהל רב להתאסף סביב המנוח, ובכללם הנאשמים. רבים בקהל שטעו לחשוב כי המנוח הוא המחבל צעקו לעברו והלהיטו את הרוחות ואף ניסו לפגוע בו. חלקם הצליחו לפגוע במנוח, ואחרים וביניהם קצין הביטחון של התחנה ניסו להגן עליו מפגיעת הקהל. בשלב זה, כשהמנוח שוכב מדמם על הרצפה, והיה ברור לכל כי הוא חסר אונים,  התקרב אליו  נאשם 1, הרים ספסל שהיה בסמוך אליו והטיח אותו בכוח בפלג גופו העליון של המנוח. חלק מהנוכחים הרחיקו את נאשם 1, והסירו את הספסל מעל המנוח.

כעבור זמן קצר ניגש נאשם 2, לבוש מדי צה"ל, ובעט בחוזקה במנוח בפלג הגוף העליון, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום. סמוך לאחר מכן, ניגש למנוח נאשם 3, ובעט בראשו בחוזקה. לאחר מכן, הגיעו למקום שוטרי יס"מ שהרחיקו את הקהל מהמנוח. וזמן קצר אחר כך, החלו להישמע יריות נוספות מכיוון המחבל אשר היה בחלק אחר של התחנה המרכזית, ושוטרי היס"מ ביחד עם אחרים החלו לרוץ לעבר המקום ממנו נשמעו היריות.

נאשם 4 נותר בסמוך למנוח ביחד עם סוהר שהיה במקום, והשניים הרימו ספסל מתכת עם ארבעה מושבי פלסטיק, והטיחו אותו לעבר המנוח על מנת שיהיה מעליו וימנע ממנו אפשרות לזוז. אזרח שהיה במקום הרים את הספסל והרחיקו מהמנוח, אולם נאשם 4 והסוהר הנוסף הניפו שוב את הספסל והטיחו אותו על פלג גופו העליון של המנוח, כשהם מותירים את הספסל מונח על המנוח במקום בו הוטח.