1.לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטת הפסילה עד תום ההליכים כנגד המשיב.
2. כנגד המשיב הוגש, ביום 22.9.16, כתב אישום המייחס לו עבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה ברשלנות שגרמה לחבלה לאדם ולרכוש, נהיגה במהירות בלתי סבירה, חצית קו הפרדה רצוף בדרך מחולקת, סטיה מנתיב נסיעה והגבלת מספר נוסעים לנהג חדש. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לפסילתו עד תום הליכים נגדו, בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.2.16, סמוך לשעה 13:27, נהג המשיב ברכב מסוג "רנו מגאן", מ.ר. xxx, בכביש, מכיוון לבון לכיוון כביש 854. עם המשיב היו ברכב גיא קרקליס, שישב במושב הקדמי, גל בטאן, שישבה במושב האחורי השמאלי וש. א., קטינה, ילידת x.x.99 (להלן – המנוחה), שישבה במושב האחורי ימני. צוין שטרם תחילת הנסיעה לא הקפיד המשיב, כנדרש, לוודא שהמנוחה חגרה את חגורת הבטיחות שלה ונסע כשהמנוחה אינה חגורה. באותו מועד ירד גשם והכביש היה רטוב. המשיב נהג את הרכב בקלות ראש וברשלנות, כאשר לא היה מרוכז בנהיגה ובמכלול הנסיבות בכביש, התקרב לעיקול במהירות בלתי סבירה, ולאחר סוף העיקול, בשל רשלנותו, סטה לנתיב הנגדי תוך חצית קו ההפרדה הרצוף, ובתגובה הסיט המשיב את ההגה ימינה בחוזקה. בשל המהירות בה נסע המשיב, שלא התאימה לתנאי הדרך, ותגובותיו, איבד המשיב את השליטה ברכב אשר הסתבסב לימין והחליק עד אשר ירד לשוליים, כאשר חזיתו בשלב זה מופנית חזרה לתחילת העיקול והתהפך מספר פעמים עד שנעצר על גלגליו, בתוך תעלה הנמצאת מימין לשול הימני בכביש. במהלך התאונה, המנוחה, שלא הייתה חגורה, נזרקה מהחלון הימני האחורי של הרכב ובסיום ההתהפכות הרכב נחת על המנוחה. לאחר התאונה גיא והמשיב יצאו מהרכב והזיזו אותו מעל המנוחה וניסו לסייע לה אך ללא הועיל. כתוצאה מהתאונה נפטרה המנוחה, המשיב נפגע קלות ופונה לטיפול, גל נחבלה בראשה ובידה, הקיאה ואושפזה למעקב למשך יום אחד והרכב ניזוק. צוין שהתאונה ומותה של המנוחה ויתר תוצאותיה נגרמו בעקבות רשלנותו של המשיב שנהג בקלות ראש וברשלנות, לא היה ער למכלול הנסיבות שבכביש ובסביבתו, נהג במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך ואיבד את השליטה ברכב. נוסף על כך, המשיב סטה מנתיב נסיעתו, תוך חצית קו הפרדה רצוף והסיע יותר ממספר הנוסעים המותר לו מתוקף היותו נהג חדש צעיר.
צוין שהמשיב הוציא רישיון נהיגה ביום 3.11.14 ועל כן הוגדר כנהג חדש עד ליום 2.11.16.
3.ביום 10.10.16 הסכים המשיב לפסילת רישיונו עד להחלטה אחרת, תוך שביקש לשמור לעצמו את הזכות לקיים דיון חוזר בבקשה, ובית המשפט הורה כאמור.
4.כעת עותר המשיב להורות על ביטול פסילת רישיון נהיגתו, מהטעם שחלפו כשלוש וחצי שנים מאז הוגש כתב האישום בתיק, המשיב פסול מיום התאונה, 6.2.16, כ-4 שנים ו-4 חודשים, שלב ההוכחות בתיק העיקרי עדיין לא הסתיים, וההליך צפוי להמשך פרק זמן ארוך נוסף.
הסנגור טען בדיון שמאז הגשת כתב האישום, ביום 22.9.16, נדחו דיוני ההוכחות מפעם לפעם, על ידי התביעה. כך, כשנה לאחר מועד התאונה, ביום 12.3.17 נשמע העד הראשון, הבוחן. ביום 19.6.17 הוגשו הודעות של שני עדים שלא התייצבו לדיון, והדיון נדחה ליום 14.12.17 למתן עדות. מועדי ההוכחות הבאים בוטלו בשל חילופי פרקליטים, ושמיעת שני עדי תביעה נוספים התחדשה רק לאחר כחצי שנה, ביום 10.6.18. ביום 17.6.18 עדים לא התייצבו ומועד ההוכחות בוטל. מאז היו בקשות דחיה לא מועטות, הן בשל הריון של עדת תביעה והן בשל הריון פרקליטה, וכך, רק ביום 29.5.19, כשנה לאחר מועד ההוכחות הקודם, נשמעו שני עדי תביעה נוספים. כעת, למעלה משנה, ממתינים לשמיעת עדת התביעה האחרונה, ליום 22.7.20. צוין שלא ידוע אם העדה תתייצב במועד הבא, האם התבקשו עדים נוספים לאחר שזו תשמע, והמועד בו יסתיים התיק אינו קרוב. הסנגור הפנה לפסיקה תומכת לעניין הימשכות ההליכים.
עוד צוין שמאז התאונה חל שינוי נסיבות בחייו האישיים של המשיב. אין מדובר בצעיר שעומד לפני גיוס כפי שהיה בעת קרות התאונה. המשיב השתחרר בחודש מרץ השנה, בדרגת סגן, משירות צבאי מלא, בן 4 שנים, כולל קבע (נ/1), במסגרתו פיקד על חיילים. כיום עובד המשיב כמאבטח, ונרשם ללימודים. צוין שהימשכות ההליכים גרמה לכך שגם אם יורשע, המשיב כבר נשא את תקופת פסילת המינימום בתיק, ועד שמשפטו יסתיים, פסילתו תהא כבר למעלה מחמש שנים, והדבר יגרום עיוות דין. נטען שלמשיב לא תהא הזדמנות לטעון לפסילה שקרובה לפסילת המינימום, ויתכן שעל מנת שתהא פסילה מוחשית, יחמירו עמו בגזר הדין, מעבר למה שהיה ראוי.
הסנגור טען לכרסום בראיות לכאורה בתיק, הפנה בעניין זה לחקירתו של הבוחן, ולחקירתם של עדים נוספים, וציין שיש בכך כדי להשליך על בקשתו.
אשר למסוכנות צוין שבעת התאונה המשיב היה נהג חדש ועל מנת להוציא רישיון נהיגה עליו לעמוד במבחני הרישוי מחדש, ויהא כפוף להגבלות של נהג חדש, ובכך, לצד העובדה שחלפו כ-4 וחצי שנים בהן הוא פסול, יש כדי לאיין את המסוכנות שנשקפת ממנו.
ב"כ המבקשת טען, מנגד, שאין מקום להידרש לעניין הראיות לכאורה והמותב שדן בתיק העיקרי יכריע בכך. לשיטתו, הראיות לכאורה בתיק עומדות לחובת המשיב ומצביעות על כך שנהיגתו הובילה לתאונה הקטלנית. המשיב נסע ברכב, וללא גורם מתערב, מצא עצמו הפוך בשולי הדרך, ובכך יש ללמד על נהיגתו הבלתי זהירה. נטען שמדובר בתאונה עם רף רשלנות גבוה, המשיב, נהג חדש, הסיע כמות נוסעים מעבר למותר ברישיונו, וגרם בנהיגתו להתהפכות הרכב. צוין שעל פי החוק, על נאשם, בתאונה קטלנית, מוטל נטל כבד להפריך את המסוכנות שנשקפת ממנו. צוין שמבחני הרישוי שעל המשיב יהא לעבור אין בהם כדי לאיין את מסוכנותו, שהרי המשיב עבר את מבחני הרישוי כשנה וחצי בלבד טרם התאונה . צוין שמתחם הענישה בעבירות המיוחסות למשיב הן של שנים רבות, כגון, 8 שנים, על פי פסיקת בית המשפט העליון, ולא רק 4-5 שנים. כן נטען שנסיבותיו האישיות של המשיב אינן חריגות ואין בהן כדי להביא לביטול פסילתו.
לעניין ההליכים, צוין שאכן היו דחיות בתיק, שחלק לא מבוטל מהן נגרם על ידי המאשימה, עקב עדים שלא התייצבו, אולם סיום התיק נראה באופק. התיק קבוע לסיום פרשת התביעה לעוד כחודש וחצי, וקבוע מועד נוסף לחודש ספטמבר. על כן ונוכח מסוכנות המשיב, אין מקום לבטל את הפסילה.
הכרעה