בפניי בקשה לקבלת הוצאות הגנה מאוצר המדינה, מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"). במסגרת הבקשה עותר המבקש להורות למשיבה לשלם את הוצאות ההגנה בתיק, בנוסף לפיצויים כללים, בגין ניהול ההליך כפי שהתנהל, לאחר זיכויו המוחלט של המבקש.
הרקע לבקשה
1.ביום 23.12.18 הוגש כנגד המבקש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. בכתב האישום, נטען, כי המתלונן הגיע לבילוי במועדון אשר בבעלותו של המבקש. המתלונן אשר היה בגילופין, החל להטריד את יתר הבליינים במועדון, ובתגובה לכך הוצא על ידי אחד המאבטחים מהמועדון. בהמשך לכך, כאשר המתלונן והמאבטח שהו מחוץ למועדון, אחז המתלונן בידו של המאבטח וזה האחרון השתחרר מהאחיזה. אותה עת שהה המבקש מחוץ למועדון, צפה במתרחש ובין הצדדים התפתח דין ודברים. המתלונן תפס בחולצתו של המבקש וטלטל אותו מספר פעמים. מיד לאחר מכן, השתחרר המבקש מאחיזתו של המתלונן, הדף אותו מספר מטרים, אחז בבטנו, הרימו והשליכו בחוזקה לרצפה, כך בכתב האישום. כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל, כך נטען, תקף המבקש את המתלונן וגרם למתלונן שבר בבסיס הגולגולת – חבלה חמורה.
2.ב"כ המבקש - הסנגור, כפר בתקיפה וטען לתחולת הסייג בדבר הגנה עצמית לפי סעיף 34 י לחוק העונשין.כמו כן, ויתר ב"כ המבקש על חקירת כל עדי התביעה, והביע את הסכמתו להגשת כל תיק החקירה. עוד טען הסנגור, כי בשלב זה, אינו זקוק כלל לעדים על מנת להוכיח את טענתו לסייג הגנה עצמית. קרי המדובר במחלוקת משפטית בלבד ולא עובדתית.
3.בהמשך להסכמתו של הסנגור להגשת כל תיק החקירה, עמדה המשיבה על רצונה לחקור את המתלונן והנאשם בתיק (ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.5.19). בתגובה לכך, ביקש הסנגור לזמן לעדות גם את מר ע. ק. (להלן: "ק."), שלטענתו היה אמור להיכלל ברשימת עדי התביעה אך המשיבה בחרה שלא לצרפו שכן עדותו אינה מטיבה עמה. בתום הליך ההוכחות, ביום 29.10.19, זוכה המבקש זיכוי מוחלט תוך שציינתי בהכרעת הדין כי המדובר הוא בכתב אישום שראוי כי לא היה מוגש מלכתחילה. בנוסף, התייחסתי לחובתה של המשיבה להציג בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה, תוך הפניה לכל הראיות הרלוונטיות לאירוע לצורך חשיפת האמת - גם אם ראיות אלו אינן מטיבות עם המשיבה (פסקה 56 להכרעת הדין).
4.במסגרת הכרעת הדין, נקבע, בתמצית, כי המבקש עמד בכל אחד מהתנאים שנקבעו בפסיקה באשר לתחולת הסייג בסעיף 34 י לחוק העונשין, בהתייחס להגנה עצמית. בנוסף, ציינתי את התרשמותו החיובית של בית המשפט מעדותו של המבקש, עדות אשר נתמכה בסרטוני האבטחה. נקבע כי אכן הייתה קיימת למבקש סכנה מוחשית לשלמות גופו אותה היה נחוץ להדוף באופן מיידי, והמבקש עשה זאת באופן פרופורציונאלי. עוד ציינתי כי הפרשנות אותה ביקשה המשיבה ליתן להתנהלות המבקש הנה מרחיקת לכת ונטולת כל אחיזה במציאות האירוע (פסקה 48 להכרעת הדין). יתרה מזאת, עמדתי על כך כי אין המדובר בתיק בו תוך כדי שמיעת הראיות נתגלתה מציאות שונה מהמצב הראייתי ערב הגשת כתב האישום שעמד בפני המשיבה. האירוע מתועד בסרטונים וקבלת ההחלטה בתיק בדבר הגשת כתב אישום על ידי המשיבה היתה מ"הסוף להתחלה", לנוכח החבלה החמורה שנגרמה למתלונן (פסקה 55 להכרעת הדין). להשלמת התמונה יצויין כי על הכרעת הדין לא הוגש ערעור מטעם המשיבה והיא חלוטה.
הבקשה לקבלת הוצאות ההגנה
5.בנסיבות אלו, ביום 4.11.19, הגיש הסנגור בקשה לחייב את המשיבה בפיצויים למבקש בגין הוצאות הגנה ונזקים כללים בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין. נטען, כי המבקש, חווה טלטלה רגשית וכלכלית, כזו אשר תובע סביר, במספר הזדמנויות, בנסיבות התיק דנן, יכול היה לחסוך. עוד נטען על ידי הסנגור, כי המאשימה כאן, כזרועו הארוכה של המחוקק, התנהלה בצורה קלוקלת ואף ביצעה מניפולציות כאשר בחרה שלא לשלב עד מסוים, ק., ברשימת עדי התביעה מאחר שעדותו לא הועילה לה, ומנעה מבית המשפט תוך התנגדות נחרצת לכך שהאמת תתברר.
6.הסנגור טען כי הסרטונים, "ראיית הזהב" לדידו המלמדת באופן אובייקטיבי את שהתרחש, הייתה בידי המאשימה וכי ניתן להיווכח בנקל, כי המבקש כאן "לא התחיל את הקטטה" ולא תקף את המתלונן, ועל המשיבה היה לראות זאת ולגנוז את התיק מחוסר אשמה. לכך הוסיף כי רק בשל התנהלות המשיבה, נאלץ המבקש במשך תקופה ארוכה, לנהל את הגנתו, דבר אשר גרר מתח רב ופגיעה כלכלית גם בשל איבוד ימי עבודה. בנוסף לתחושת ההשפלה, הפגיעה בכבוד ותיוגו כאדם אלים אשר התעצם לנוכח הביוש ברשתות החברתיות אותו ספג בשל פרסומי המתלונן כנגדו.
7.לבקשתו צירף הסנגור תצהיר מאת המבקש לצד המסמכים הבאים: ייפוי כוח מיום 3.10.18; מכתב יידוע לחשוד בטרם הגשת כתב אישום מיום 20.8.18; שימוע בכתב מיום 11.11.18; מענה מתביעות לשימוע מיום 4.12.18 ובו נרשם: "1. עיינתי בבקשתך... לצערי לא אוכל לקבל את פנייתך לסגירת התיק. בתיק ראיות טובות להוכחת האשמה. 2. טענתך להגנה עצמית אינה מתקבלת (כך במקור - ע.מ) ובשים לב לחבלה החמורה שנגרמה למתלונן בתיק. 3. בנסיבות הללו כ"א יוגש כנגד מרשך"; בקשה לצילום תיק מיום 10.10.18; הסכם ייצוג ושכר טרחה מיום 3.10.19 לפיו בגין שימוע ישלם המבקש סך של 15,000 ₪ וככל ויוגש כתב אישום יתווספו לכך 50,000 ₪ ;נספח להסכם שכר טרחה מיום 3.4.19; פנייה לרישוי עסקים לעריכת שימוע מיום 12.2.18 "בתאריך 10.2.18 היה שימוע למקום בעקבות הקטטה האחרונה כאשר במהלך השימוע שנערך ע"י רל"ח שומרון המקום נסגר ל 15 ימים"; הודעה מרישוי עסקים על סגירת עסק "ולאחר שדנו בנושא ולאחר בדיקות שנעשו על ידנו החלטתי כן לפתוח את המועדון דרינק פוינט"; חשבוניות על תשלומים לעורכי דין על סך 37,500 ₪ (צורפו קבלות); תביעה אזרחית מאת בעל הנכס בו נמצא המועדון, כנגד המבקש, בכך שהנתבעים לא שילמו את דמי השכירות כפי שהתחייבו, שיקים שנתנו חזרו בנימוק של אין כיסוי, שהסתיימה במסגרת פשרה על סך 67,000 ₪; מסמך חובות של העסק על סך 70,553 ₪ (לא צורפו אסמכתאות); מסמך העברה לחשבון העסק על הוראת תשלום לצורך סגירת חוב העסק מיום 1.5.19 על סך 42,000 ₪.