גז"ד וליד יאסין המורשע ברצח אשתו בהיותה בהיריון מתקדם

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע העבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום כפי שתוקן בגדר הסדר טיעון, עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) בנסיבות סעיף 300א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

1.תמציתו של כתב האישום המתוקן

א. על פי כתב האישום בעובדותיו הודה, בתקופה הרלבנטית היתה אמנה יאסין ז"ל (להלן: "המנוחה") רעייתו של הנאשם. לבני הזוג שני ילדים א.י. בן 10 שנים (להלן: "הבן") וע.י. בת 14 שנים (להלן: "הבת"). המנוחה היתה בהריון מתקדם. המשפחה התגוררה בדירה הממוקמת בקומה שנייה של בניין מגורים בכפר טמרה (להלן: "הבית"). המנוחה עבדה לפרנסת המשפחה בעבודות ניקיון במפעל בעכו. בין בני הזוג התגלע סכסוך על רקע דרישת הנאשם מהמנוחה שתפסיק לעבוד וסירובה לכך, ובשל חשדו של הנאשם שהמנוחה אינה נאמנה לו וכי העובר שבבטנה אינו שלו.

ב. בתאריך 23.8.16 בסמוך לשעה 03:00 ישנה המנוחה לבדה במיטה הזוגית בחדר השינה של הבית (להלן: "החדר"). באותה שעה שהה הנאשם מחוץ לבית. בשלב זה, על רקע הסכסוך המתואר לעיל, גמלה בליבו של הנאשם החלטה לגרום למותה של המנוחה. לשם כך נכנס הנאשם לבית, והצטייד בסכין גדולה בעלת להב באורך של כ-17 ס"מ (להלן: "הסכין"), אותה לקח ממטבח הבית. הנאשם נכנס לחדר כשהוא מצויד בסכין, התנפל על המנוחה שישנה במיטתה, ודקר אותה באמצעות הסכין דקירה עמוקה בבית החזה מימין, וכן דקירה נוספת בצד שמאל של גופה, מתוך כוונה לגרום למותה, לאחר שהחליט לעשות כן. המנוחה דיממה מבית החזה והחלה לצעוק לעזרה.

הבן אשר שמע את צעקותיה של המנוחה, נכנס לחדר, הבחין במתרחש והחל לצעוק. לשמע צעקותיו הגיעה לחדר גם הבת. בשלב זה הנאשם הוציא את שני הילדים בכוח מהחדר, סגר את דלת החדר והוציא את שני הילדים מהבית. בהיותו מחוץ לבית החל הבן לצעוק לעזרה. בני המשפחה המורחבת, שגרים בבתים הסמוכים, הגיעו למקום לשמע הצעקות, וניסו להיכנס לבית על מנת לסייע למנוחה, אך הנאשם חסם בגופו את דלת הכניסה לבית ולא איפשר לאיש להיכנס לבית כדי למנוע הגשת עזרה רפואית למנוחה. רק לאחר מאבק עם הנאשם שחסם את הכניסה לבית הצליחו בני המשפחה להיכנס לתוך הבית ומצאו את המנוחה כשהיא שרועה על גבה על הרצפה בחדר, דקורה ומתבוססת בדמה. בהמשך הגיעו לבית אמבולנס ורופא שהוזעקו למקום וקבעו את מותה של המנוחה.

כתוצאה מן הדקירות שדקר הנאשם את המנוחה נגרם מותה של המנוחה.

ג. במעשיו המתוארים לעיל גרם הנאשם בכוונה תחילה למות המנוחה לאחר שהחליט להמיתה, והמיתה בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות בהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו ולאחר שהכין את עצמו להמית, הצטייד בסכין, דקר אותה דקירות שהביאו למותה, ומנע ממנה קבלת סיוע ועזרה רפואית דחופה.

ההליך הפלילי – חוות הדעת הפסיכיאטריות בעניינו של הנאשם

2.א. לאחר הגשת כתב האישום הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית, אשר מצאה אותו כשיר לעמוד לדין. כן נמצא כי הנאשם לא היה במצב פסיכוטי בעת האירוע, ידע להבדיל בין מותר לאסור והיה אחראי למעשיו. חוות הדעת נערכה ביום 9.10.16 בידי ד"ר רוזנברג לאחר שהנאשם שהה בהסתכלות בתנאי אשפוז החל מיום 4.9.16.

ב. בהמשך הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית מטעם ההגנה, אשר נערכה בידי ד"ר כנאענה ביום 4.5.17, בעקבות בדיקה שערך בבית המעצר בו שוהה הנאשם, עיון בחומר רפואי וקבלת אנמנזה מבני המשפחה במסגרת מרפאתית. חוות הדעת מצאה את הנאשם כשיר לעמוד לדין, אך קבעה כי בעת ביצוע מעשיו מושא האישום, לא היה הנאשם אחראי למעשיו ולא היה מסוגל לעמוד לדין. לדעת ד"ר כנאענה אי נטילת טיפול תרופתי באופן סדיר בהתחשב ברקע נפשי קודם, מביאה להנחה שחלה החמרה פסיכוטית עם סימני פסיכוזה פעילה לרבות מחשבות שווא והזיות. ד"ר כנאענה קבע כי בתקופה בה בוצעה העבירה שרוי היה הנאשם במצב פסיכוטי פעיל, ופעל תחת מחשבות שווא של יחס, רדיפה, גדלות, הזיות שמיעה, שיפוט ובוחן מציאות לקויים. נוכח נטילת תרופות בהיותו בבית המעצר חלה רמיסיה חלקית במצבו ולכן כיום מסוגל הנאשם לעמוד לדין.