מדינת ישראל נ' ה'

בראשית הדברים אבהיר, כי מצאתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו, מכוח סעיף  182 לסדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982. 

כתב האישום

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (חוק העונשין), ועבירה של הפרעה לעובד ציבור, לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין. מעובדות כתב האישום עולה, כי המתלוננת שימשה במועד הרלבנטי לאירוע עובדת סוציאלית לסדרי דין בלשכת הרווחה בקריית ארבע, ובזמן האירוע שהתה במשרדה. המתלוננת טיפלה בהסדרי הראייה של הנאשם עם בנותיו. ביום 6.1.2015, בשעה 13:00, הגיע הנאשם למשרדה של המתלוננת ואמר לה, כי היא פועלת נגדו בעניין הסדרי הראייה, והוא אינו נפגש עם ילדיו באשמתה. הנאשם אף צעק על המתלוננת. בתגובה, ביקשה המתלוננת מהנאשם שיצא ממשרדה, אך הנאשם אמר לה "שתקפוץ לו". בהמשך, צעק הנאשם על המתלוננת ואמר לה "נאצית תשרפי בגיהנום". לבסוף, יצא הנאשם ממשרד המתלוננת רק כאשר אנשי הביטחון של המועצה הגיעו למקום.

התשובה לאישום ומהלך הדיון

הנאשם כפר כפירה כללית במיוחס לו, והתיק נקבע להוכחות. ביום 3.4.2020 העידו לפניי הגב' רונית לוי (גבתה את הודעת הנאשם ואת הודעת המתלוננת); רס"ב שמעון אוחנה (עורך דו"ח פעולה ודו"ח מעצר); הגב' ס' א' (המתלוננת); רס"מ ארז זכות (ביצע פעולות חקירה); תמיר מרעי (ביצע פעולות חקירה). ביום 26.11.2020 העידו לפניי מר אברהם שושן (עד לאירוע). ביום 10.9.2020 העידו לפניי הנאשם ועו"ד ברוך בן יוסף מטעם ההגנה. בו ביום הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה.

כאן המקום לציין, כי במסגרת פרשת ההגנה, ביקש הסנגור להגיש הקלטה קולית של האירוע. לדברי הסנגור, הנאשם הקליט את השיחה עם המתלוננת באמצעות מכשיר טלפון שהיה ברשותו בעת האירוע, אך לא הצליח לשחזר את השיחה, משום שהטלפון התקלקל. נטען, כי בעזרת הסנגור ומומחה מטעמו, הצליחה ההגנה לשחזר את ההקלטה. המאשימה התנגדה להגשת ההקלטה, אך לאחר ששמעתי את הצדדים הוריתי על הגשת ההקלטה והיא סומנה נ/1. בהמשך ולקראת הכנת הכרעת הדין, הכנתי תמלול של ההקלטה שנסרק לתיק כמוצג במ/1. אומר כבר עתה, כי האזנה להקלטה במלואה מלמדת, כי היא תיעדה את האירוע המתואר בכתב האישום, רובו ככולו, למעט חלקו האחרון, וזאת נוכח השוואת התוכן לעדויות ששמעתי, כאשר קיים מתאם תוכני גבוה מאוד בין שני הרכיבים.

הרקע לאירוע

העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן, כי המתלוננת טיפלה במסגרת עבודתה כעו"ס לסדרי דין, בהסדרי הראייה של הנאשם וגרושתו. כחלק מעבודתה, הגישה המתלוננת מספר תסקירים לבית הדין הרבני בעניין זמני השהות של ילדי הנאשם עמו. שנקבעו בצו שניתן על ידי בית הדין הרבני. גרושתו של הנאשם (ל.) התגוררה בזמן האירוע בxxx, ובהתאם לצו בית הדין, אמור היה הנאשם לאסוף את בנותיו מירושלים. ביום האירוע, הודיעה ל. לנאשם, כי לא יוכל לפגוש את בנותיו בשל סערת שלג צפויה בxxx. בעצת עורך דינו, הגיע הנאשם לביתה של ל. (עמ' 39, ש' 9 - 10), דפק על הדלת וביקש לאסוף את הבנות, אך לא נענה. הנאשם הודיע לעורך דינו, וזה יצר קשר עם המתלוננת, הסביר לה את נסיבות המקרה וביקש ממנה לשוחח עם ל., על מנת שזו תאפשר לנאשם לאסוף את בנותיו מביתה שבxxx (עמ' 13, ש' 26 - 27). לטענת הנאשם, הוא אף הגיע לתחנת המשטרה וביקש שם סיוע בביצוע הסדרי הראיה (עמ' 39, ש' 12 - 13), אך מהמשטרה נמסר לו, כי ללא הוראה העו"ס, ידיהם כבולות (שם). גם עו"ד בן יוסף, אשר ייעץ לנאשם להגיע למשטרה, העיד לפניי, כי יצר קשר עם קצינה בתחנת חברון, אך זו מסרה לו\ כי ידיה כבולות (עמ' 52, ש' 7 - 9). לאחר מכן, ייעץ עו"ד בן יוסף לנאשם להגיע למשרדי המתלוננת (עמ' 55, ש' 11 - 12). הנאשם אכן הגיע למשרדי המתלוננת, ואז התפתח האירוע המפורט בכתב האישום, שפרטיו שנויים במחלוקת.

המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה, האם התקיימו יסודות העבירות המיוחסות לנאשם.

המאשימה טוענת, כי בעת הוויכוח בינו לבין המתלוננת, כינה הנאשם את המתלוננת "נאצית" ואיחל לה "תישרפי בגיהינום". מכאן שביצע עבירה של העלבת עובד ציבור. מנגד, טוען הנאשם, כי אכן כינה את המתלוננת בשמות שונים, אך מכחיש את המילים האמורות. עוד טוענת המאשימה, כי במעשיו ובאופן התנהגותו, הפריע לעבודתה של המתלוננת, ובכך מתקיימים יסודות העבירה של הפרעה לעובד לציבור. מנגד טוען הסניגור, כי התנהגות הנאשם אינה מקימה את יסודות שתי העבירות. הסניגור היפנה לעבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי, אולם לא הרחיב בהקשר זה (עמ' 68, ש' 17 – 19).