א.רקע עובדתי
1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש לבן זוג, לפי סעיפים 380 ו- 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ועבירה אחת של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
כפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 14.09.2015 בשעה 03:37 או בסמוך לכך, ניטש ויכוח בין הנאשם, שהיה אותה עת תחת השפעת אלכוהול, לבין בת זוגו (להלן: "המתלוננת"), וזאת על רקע סירובה של האחרונה לאפשר לו להמשיך לצרוך משקאות אלכוהוליים. במעמד האמור, המתלוננת סירבה לאפשר לנאשם להיכנס למיטתם המשותפת, ובתגובה הוא תקף אותה בכך שסטר בראשה, והחל לגדפה. בהמשך, בסלון הדירה, הנאשם תקף את המתלוננת בכך שסטר לה, אחז בצווארה בידיו והחל לחנוק אותה. המתלוננת בתגובה אחזה בצווארו. עוד ובהמשך, הנאשם תקף את המתלוננת בכך שאחז וחבט את ראשה בקירות גבס של הדירה, הטיח את ראשה בשידה, אחז בצווארה וחנק אותה, והפילה ארצה. כתוצאה ממעשים אלה, נגרמו למתלוננת חבלות בדמות נפיחות בפנים לחי שמאל, שטפי דם בפנים, שטף דם בזרוע שמאל באספקט לטרלי, TMG שמאל עם רגישות קלה (כך בכתב האישום המתוקן, כאשר הכוונה ככל הנראה ל- TMJ) וכאבים בפתיחת הפה. כמו כן, כתוצאה מהמעשים שפורטו לעיל, נשבר קיר גבס, והנאשם אף הרס במזיד מקלדת מחשב, כוס ושולחן סלון.
עוד נטען, כי כשנה עובר לאירועים שפורטו לעיל, ניטש ויכוח בין הנאשם, שהיה באותה עת תחת השפעת משקה משכר, לבין המתלוננת, וזאת על רקע סירובה של האחרונה לאפשר לו לנהוג ברכב בעודו שרוי בגילופין. במהלך הוויכוח, הנאשם תקף את המתלוננת בכך שדחף אותה ארצה. כתוצאה מכך, נגרמו למתלוננת חבלות בדמות שריטות ושפשופים בברכיה.
2.הצדדים לא הגיעו להסדר בעניין העונש, אך הוסכם כי הנאשם יופנה לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו, תוך שהמאשימה הצהירה כי עמדתה העונשית בתיק זה הינה למאסר בפועל ואילו ההגנה ביקשה לבחון את שאלת ההרשעה.
3.בתסקיר שירות המבחן שהתקבל ביום 05.04.2017, המליץ השירות להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם, ולהשית עליו עונשים בדמות צו של"צ וצו מבחן.
מטעמים של צנעת הפרט, לא אעלה עלי גזר הדין את כל המפורט בתסקיר, לבד מלציין כי במסגרת הליך המעצר הנאשם שולב במרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול, שם השתתף בטיפול פרטני והפסיק לצרוך אלכוהול. מהמרכז נמסר כי הנאשם השיג את מטרתו הטיפולית (הפסקת צריכת אלכוהול) ולא היה מעוניין בהמשך טיפול במקום, ומשכך הוחלט על הפסקתו. כמו כן, לנוכח המוטיבציה שהביע להשתלב בטיפול ייעודי בתחום, הנאשם החל להשתתף בקבוצה טיפולית בתחום האלימות הזוגית במסגרת שירות המבחן, ונכון למועד כתיבת התסקיר, הספיק להשתתף בשני מפגשים קבוצתיים, שם שיתף בכנות בקשייו. הנאשם הביע נזקקות טיפולית בתחום זה, וביטא נכונות להתמיד בטיפול. עוד יצוין, כי הנאשם קיבל בפני שירות המבחן אחריות על מעשיו, הביע חרטה על ביצועם, ומסר כי אלו נבעו כתוצאה מצריכה לא מבוקרת של אלכוהול.
לאחר ששקל את מכלול הנתונים והשיקולים הרלוונטיים, ובהם גם עמדתה של המתלוננת, התרשם שירות המבחן כי מהנאשם נשקף סיכון בינוני-גבוה להישנות עבירות דומות. יחד עם זאת, השירות העריך כי השתלבות הנאשם בטיפול ייעודי והמשמעות של ההליך המשפטי, מהווים אפקט משמעותי ומפחית סיכון, וכי המשך הטיפול עשוי להפחית אף יותר מהסיכון הנשקף מהנאשם.
בשים לב לאמור, ולאור יתר השיקולים שפורטו בתסקיר, ובהם גם העובדה כי הרשעתו בדין עלולה לפגוע במקור פרנסתו, בא שירות המבחן בהמלצתו העונשית, כפי שזו פורטה קודם לכן.
4.מחוות דעת הממונה על עבודות השירות, אשר התקבלה ביום 10.05.2017, עולה כי הנאשם כשיר ומתאים לביצוע עבודות שירות.
ב.טיעוני הצדדים (עיקרי הדברים)
5.בא כוח המאשימה עמד על חומרת מעשיו של הנאשם, על הנזק הפוטנציאלי הטמון בהם, ועל הערכים המוגנים שנפגעו. כמו כן, הלה הפנה לעובדה כי הנאשם ביצע את העבירות עת היה שרוי בגילופין ובשעה שהמתלוננת ביקשה דווקא להיטיב עמו. לבסוף, בא כוח המאשימה עתר לקבוע מתחם עונש אחד בגין מכלול המעשים, ולדידו עליו לנוע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר. בשים לב למאפייניו החיוביים של הנאשם וההליך הטיפולי שעבר, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש המצוי ברף הנמוך של המתחם, לצד מאסר מותנה, פיצוי והתחייבות.
אשר לשאלת ההרשעה, בא כוח המאשימה טען כי הנאשם אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בעניין זה, וזאת בשים לב לכך שהוא לא הוכיח בפני בית המשפט כי הרשעה תפגע בפרנסתו וכי ממילא חומרת מעשיו אינה מאפשרת במקרה הנדון להימנע מהרשעתו.
6.מנגד, בא כוח הנאשם הפנה באריכות להליך הטיפולי שעבר הנאשם ולעובדה כי נגמל מצריכת אלכוהול והחל להשתתף בקבוצה טיפולית בתחום האלימות הזוגית. עוד לדבריו, הנאשם כן הוכיח כי הרשעה בדין תפגע בפרנסתו, וזאת בשים לב למסמכים שהציג לשירות המבחן ושתוכנם פורט בתסקיר. כן נטען, כי לא ניתן לומר שבכל מקרה לא ניתן יהיה להימנע מהרשעה מקום בו אדם נמצא אשם בעבירות שאותן ביצע הנאשם, וכי ממילא כל מקרה צריך להיבחן לגופו.
בשים לב לאמור לעיל, בא כוח הנאשם אמנם הסכים לאמץ את מתחם העונש ההולם שהוצג על ידי המאשימה, אך עתר לסטות ממנו לקולא, להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם, ולהשית עליו עונשים בדמות צו מבחן וצו של"צ.
7.הנאשם אשר קיבל את "זכות המילה האחרונה", ביקש את התחשבותו של בית המשפט ומסר כי הוא מצטער על מעשיו וכי כיום יצא לדרך חדשה, נגמל מאלכוהול וכי הוא מקווה להתגבר על כל יתר הבעיות ושיצליח בעתיד להקים משפחה.
דיון והכרעה
8.בסימן א'1 לפרק ו' בחוק העונשין, אשר הוסף לחוק העונשין במסגרת תיקון מס' 113, נקבע עקרון ההלימה כעקרון המנחה בענישה. לאמור, ניתן משקל בכורה לשיקולי גמול, ונקבע כי בראש ובראשונה על העונש להלום את חומרת העבירה בנסיבותיה ואת מידת אשמו של הנאשם.