מדינת ישראל נ' ג.ק.

הערעור

1. לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים בת"פ 25911-08-15, מיום 20.3.17, לפיו בוטלה הרשעתו של המשיב מיום 9.5.16 בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית – לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן – הפקודה), ודינו נגזר ל-120 שעות שירות לתועלת הציבור ולצו מבחן לתקופה של שנה. הערעור מופנה כלפי החלטה לבטל את ההרשעה.

ההליך בבית-משפט קמא

2.בכתב-האישום המקורי שהוגש נגד המשיב ונגד נאשם 1 בבית-משפט קמא, יוחסה לשניים עבירה של תיווך בסמים מסוכנים – לפי סעיף 14 לפקודה. במסגרת הסדר טיעון מיום 9.5.16 הוגש נגד המשיב ונאשם 1 כתב-אישום מתוקן, שבו נותרו מרבית עובדות כתב-האישום המקורי, אך הוראת החיקוק שונתה מתיווך בסמים מסוכנים להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

3.להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד הודאתו והרשעתו של המשיב, על-פי הכרעת-הדין מיום 9.5.16. בתאריך 25.12.14 בשעות הלילה פנה קטין למשיב וביקש "שיקשר אותו לאחֵר שיספק לו סמים" (כלשון כתב-האישום). הקטין הגיע לתחנה המרכזית בירושלים משם אסף אותו המשיב ברכב. השניים נסעו לבית-חנינה, שם אספו את נאשם 1. בהמשך, נסעו השלושה לשכונת אל-רם, שם מסר הקטין למשיב 700 ₪, והאחרון העביר סכום זה לנאשם 1. נאשם 1 ירד מהרכב ופנה לאחֵר, המכונה "חאמד", שזהותו אינה ידועה למערערת. נאשם 1 חזר עם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 2.41 גרם נטו, וכן סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 14.70 גרם נטו. הסמים היו מחולקים לשבע שקיות. לאחר מכן, הוציא נאשם 1 חתיכה מהסמים שהביא, והציע כי השלושה ילכו לעשן סמים. משם פנו השלושה לתחנת הדלק "פז" בשד' משה דיין בפסגת זאב בירושלים. על-פי הנטען בכתב-האישום המתוקן, העומד ביסוד ההודאה וההרשעה, במעשיהם המתוארים לעיל החזיקו המשיב ונאשם 1 סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד.

יצוין, כי שותפו של המשיב לעבירה, נאשם 1, נידון לאחרונה למאסר על-תנאי בגין העבירה הנדונה, זאת שעה שריצה עונש מאסר בגין תיק אחר. על-רקע זה, צמצמה המערערת את ערעורה לבקשה להרשעת המשיב, ולא עתרה להטיל עליו רכיב ענישה נוסף מעבר לשירות לתועלת הציבור ולצו המבחן.

4.לבית-משפט קמא הוגש ביום 13.11.16 תסקיר משירות המבחן. בתסקיר תוארו נסיבות חייו המורכבות של המשיב, קשרים לחברה שולית וחוסר יציבות במסגרות חינוכיות. מהתסקיר עולה, בין-היתר, כי בהתייחס לעבירה הנדונה, נוטל המשיב אחריות חלקית על מעשיו, מטשטש ומפחית מחומרתם ואינו מכיר בבעייתיות בהתנהלותו ובגורמי הסיכון שבמצבו. שירות המבחן העריך, כי שילובו של המשיב בתכנית טיפולית יפחית את הסיכון ממצבו; ועל-כן המליץ בתסקירו הראשון לדחות את הדיון בארבעה חודשים לצורך גיבוש המלצה במסגרת תסקיר משלים. בגדרו של תסקיר משלים, מיום 19.3.17, דוּוח כי המשיב החל להשתתף בקבוצה טיפולית, וכי עד למועד הגשת התסקיר השתתף בשלוש פגישות וביום פעילות בשטח. צוין, כי המשיב משתף פעולה בטיפול, מבטא נכונות ומוטיבציה להמשך השתתפות בהליך הטיפולי ונמצא בשלבים הראשוניים של הטיפול. לאור האמור, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המשיב, על-מנת שלא לפגוע באפשרויות תעסוקתו בעתיד, ולהסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור, בצד צו מבחן.

5.בערכאה קמא טענה המערערת, כי מתחם הענישה ההולם בעבירה שבה הורשע המשיב כולל רכיב של מאסר בפועל, הנע בין חודש ימים לבין ששה חודשים, לריצוי בעבודות שירות. היא גרסה, כי העונש המתאים בעניינו של המשיב עומד על חודשיים מאסר לריצוי בעבודות שירות, בצד מאסר על-תנאי וקנס.

ההגנה ביקשה לבטל את ההרשעה ולהסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור, כמומלץ על-ידי שירות המבחן.

6.גזר-דינו של בית-משפט קמא קצר יחסית; ולמעט החלק האופרטיבי, בדבר רכיבי הענישה, כל שנאמר בו היה כדלהלן: