מצאתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום.
רקע:
בחלקו הכללי של כתב האישום, הכולל שני אישומים, נטען כי הנאשם והגברת ג' ב' (להלן- המתלוננת) נשואים ולהם שני ילדים.
באישום הראשון נטען כי ביום 19.5.18 בשעות הערב ובעודם בביתם המשותף, מסרה המתלוננת לנאשם כי בכוונתה לגשת לשכנה ולבקש ממנה שלא להרעיש. הנאשם בתגובה אמר לה שלא לעשות כן והחל לקללה. בהמשך, קמה המתלוננת מהספה, החלה ללכת לכיוון המטבח, שאז הנאשם אחז בידה ודחף אותה לכיוון השולחן בסלון. כתוצאה מכך, נפלה המתלוננת ונחבטה בגבה. לאחר מכן, אחז הנאשם במתלוננת והשליכה על הרצפה, שאז נפלה בשנית, והחלה לבכות בעודה על הרצפה. כעבור זמן קצר, ניגשה המתלוננת למטבח הבית. הנאשם שהיה במטבח אחז בידה, סטר בפניה שלוש פעמים ואיים כי יחנוק אותה. עוד מיוחס לנאשם כי השליך את מכשיר הטלפון של המתלוננת מהחלון וכתוצאה מכך הוא נשבר.
באישום השני נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה, איים הנאשם על המתלוננת, מספר פעמים, באומרו לה כי ירצח אותה בשנתה.
נוכח האמור, הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו שתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין); עבירת תקיפה סתם- בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין; ועבירת היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
תשובת הנאשם לאישום ניתנה בדיון מיום 10.07.19 (בפני כב' השופט י' שמעוני), ולפיה כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי לעולם לא הכה את המתלוננת.
ביום 24.11.19 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק. מטעם המאשימה העידו המתלוננת; עד תביעה מס' 2, מר ש' מ' (להלן- מר מ'); עדת תביעה מס' 7, הגברת ד' כ' (להלן- הגברת כ'); ועד תביעה מס' 4, מר דן מ' (להלן- ד'). מטעם ההגנה העידו הנאשם והגברת א' ב' (להלן- א')- היא בתם המשותפת של הנאשם והמתלוננת.
עדויות התביעה
המתלוננת העידה בחקירתה הראשית כי היא סובלת מהתעללות מצדו של הנאשם מזה 27 שנים. לדבריה, ביום האירוע ביקשה ממנו כי יעלו לשכנים להעיר להם על רעש, אולם הנאשם התפרץ עליה "ישבתי על הספה הוא דחף אותי והפיל אותי על הפרצוף. על הגב. הלכתי לשתות מים להירגע והוא שפך עלי את המים החמים שהיו לו ביד. הוא מילא קומקום. כל השנים הוא מתעלל בי" (עמ' 11 לפרוט', ש' 6-9). במסגרת תיאורה את האירוע, סיפרה על כך שמשטרת ישראל באופן קבוע מצדדת בנאשם, ולא פעם היא נאלצה לצאת מן הבית. בחקירתה הנגדית עומתה המתלוננת עם העובדה שהוצאה מביתם המשותף של השניים לתקופה של כחודשיים. המתלוננת אישרה נתון זה, וטענה כי הדבר התרחש בעקבות מעשים שבוצעו על ידי הנאשם "כן, היה מקרה כזה וזה בגלל שהוא עשה דברים לא בסדר" (עמ' 13 לפרוט', ש' 24).
מר מ' הוא אחיה הבכור של המתלוננת. בעדותו סיפר כי למיטב ידיעתו הנאשם מכה אותה כל הזמן, אולם הודגש כי "אני ניזון מהסיפורים שמספרים לי אמא שלי ואחי" (עמ' 3 לפרוט', ש' 10-11). מר מ' תיאר כי בפעמים הספורות שראה את המתלוננת, היא מסרה לו כי הנאשם מכה אותה ומקלל אותה ואת הוריהם. בחקירתו הנגדית עלה כי מעולם לא ביקר בביתם המשותף של המתלוננת והנאשם, וכי אינו יודע לספר פרטים קונקרטיים באשר לאירוע נשוא כתב האישום.
ד' הוא אח נוסף של המתלוננת. לדבריו, המתלוננת סיפרה לו כי הנאשם מכה אותה "היא סיפרה שהוא הרביץ לה, נתן לה מכות בכל הגוף עשה לה סימנים סגולים, ניסה לחנוק אותה בכבל חשמל והיכה אותה באמצעות הכבל" (עמ' 5 לפרוט', ש' 26-27). עוד תיאר כי המתלוננת סיפרה לו שהנאשם איים עליה שבמותה הוא יזרוק את גופתה לפח האשפה. בדומה למר מ', גם בחקירתו הנגדית של ד' עלה כי אין בידו פרטים הנוגעים לאירוע האלימות נשוא כתב האישום, וכי המידע שהועבר אליו בעניין זה הגיע מן המתלוננת עצמה, מבלי שחזה במכות עצמן. עוד עלה כי גם ד' לא ביקר מעולם בביתם המשותף של המתלוננת והנאשם.
הגברת כ' היא אחותה הגדולה של המתלוננת. בעדותה תיארה את מערכת היחסים העכורה של בני המשפחה עם הנאשם. לדבריה, כבר עם חתונתם של השניים הקשר ביניהם היה מורכב "ומאז ששמענו שהוא מרביץ לה, מקלל אותה, מאיים עליה, אנחנו לא בקשר איתם" (עמ' 7-8 לפרוט'). הגברת כ' תיארה בעדותה את האירועים השונים ששמעה מפיה של המתלוננת, ובפרט עמדה על אירוע במסגרתו הגיעה המתלוננת ביום קיץ לבית הוריה כשהיא לבושה בגדי חורף, ורק לאחר התעקשות מצדה, הסכימה להפשיל את שרווליה, שאז הבחינה הגברת כ' בסימנים כחולים על ידיה: "ראיתי סימנים כחולים, וסגולים על הידיים שלה והיא התחילה לבכות ואמרה שהוא הרביץ לה, יחד עם הבת, ודחפו אותה לקיר והיא ניסתה לגונן על עצמה עם הידיים וא' הרביץ לה עם כבל של חשמל של הפלטה" (שם, ש' 10-12). לדבריה, גם לאחר אירוע זה היה מרביץ למתלוננת, אולם כלל האירועים הובאו לידיעתה מפיה של המתלוננת עצמה. מחקירתה הנגדית עולה כי הגברת כ', בדומה לאחיה, מעולם לא ביקרה בביתה של המתלוננת. עוד עולה כי הגברת כ' לא ידעה לספר פרטים הנוגעים לאירוע נשוא כתב האישום, אלא העידה על אלימות של הנאשם כלפי המתלוננת באופן כללי.
עדויות ההגנה
הנאשם העיד באשר לטיב היחסים שלו עם המתלוננת. לדבריו "היא כל היום חושבת שאני רוצה להרוג אותה" (עמ' 16 לפרוט', ש' 27). הנאשם הכחיש מכל וכל כי הפעיל אלימות כלפי המתלוננת, ותיאר כי לא אחת קורה שהמתלוננת בוכה ללא סיבה. בתוך כך, העיד כי הציע למתלוננת שיסייע לה לקבל טיפול אולם היא דחתה הצעה זו. הנאשם התקשה לספר פרטים באשר לאירוע נשוא כתב האישום, אולם מסר כי אכן זרק את הטלפון, אולם רק לאחר שהמתלוננת זרקה אותו לכיוון מצחו "אחר כך אמרתי לה, הלכתי להביא לה את הטלפון חזרה, אחרי חודשיים קניתי לה טלפון ועד היום יש לה את הטלפון הזה" (שם, ש' 4-6).
א' היא בתם של הנאשם והמתלוננת. בעדותה סיפרה כי היחסים בבית אינם מטיבים מזה תקופה ארוכה. לדבריה, עוד מילדותה היא זוכרת כי הוריה היו רבים, אולם לא התגרשו וניסו לשמר את התא המשפחתי עבור הילדים "הם תמיד באמת שאפשר להגיד שמאז ומתמיד רבים ללא הפסקה, בעיקר בגלל צעקות של אמא בבית, כל מיני נושאים. אם זה כמו שנאמר פה על העניין שהיא יושבת ומקללת את השכנים, יש לי סרטון שהיא מקללת את השכנים בקולי קולות" (עמ' 21 לפרוט', ש' 25-27). באשר למיוחס לאביה, הנאשם, מסרה "אני יודעת שבחיים הוא לא ינסה להרוג אותה, אין סיכוי כזה שהוא יעשה לה משהו" (שם, ש' 27-28).
דיון בעדויות
עניין לנו בתיק אלימות במשפחה בו נסמכת המאשימה על עדותה של המתלוננת וכן עדויות אחיה, בעוד הנאשם מצדו מכחיש מכל וכל את המיוחס לו, ואף הגדיל להביא את בתם המשותפת שתשפוך אור על המחלוקת. אקדים מסקנה לניתוח העדויות ואציין כי בנסיבות העניין דנא מצאתי כי המאשימה לא עמדה בנטל הנדרש בפלילים, ואשמתו של הנאשם לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר, והכל כמפורט להלן.
עדותה של המתלוננת הותירה בי רושם מורכב ביותר. לאורך עדותה שבה וחזרה המתלוננת על כך שהיא סובלת מהתעללות מזה 27 שנים, אולם לא אחת עלתה תחושה כי חזרתה העיקשת על ביטוי זה נובעת בעיקרה מתחושת כעס ועלבון מדבריו של הנאשם והיחס שהיא סופגת ממנו. כך למשל, העידה כי "הוא הולך למשטרה בשביל שטויות. גם אם מנקים לו את החדר הוא לא מבסוט. אומר יש ככה יש ככה. בזמן שאני שוטפת את הבית. הוא קילל "אמא שלך תמות"" (עמ' 12 לפרוט', ש' 2-3). התרשמתי כי בין המתלוננת לנאשם יחסים מורכבים, המבוססים על הקנטות בלתי פוסקות האחד כלפי השנייה, והשנייה כלפיו.
בחינת עדותה של המתלוננת מעלה כי קיים קושי ממשי להישען עליה ולסמוך עליה ממצאים. אכן, בעדויות קורבנות אלימות במשפחה קיימות סתירות או פערים הנובעים מן הפחד והחשש לחשוף את סיפורן, אולם במקרה דנן עולה קושי ממשי לזקק את גרסתה של המתלוננת, ונדמה כי זו מבוססת בעיקר על תחושת חוסר שביעות רצון, מתיחות וכעסים שהצטברו זה מכבר כלפי הנאשם. כך למשל, אני סבורה כי לא יכול להיות ספק בדבר תחושות איבה וטינה בין הנאשם לבני משפחתה של המתלוננת. הלכה למעשה, לא קיים קשר בין הצדדים עוד מראשית נישואיהם, ולאורך השנים נוצרה, ככל הנראה, עוינות של ממש. מעדותה של המתלוננת עולה כי לא אחת בעימותים בין השניים, מכפיש הנאשם את בני משפחתה.
המאשימה הביאה לעדות את אחיה של המתלוננת, אולם התקשיתי להעניק לעדויות אלה משקל ממשי. האחים כולם העידו כי אין בידיהם למסור פרטים באשר לאירוע נשוא כתב האישום, ומשכך הרי שעדותם יכולה לשמש לכל היותר חיזוק לגרסת המתלוננת בדבר אלימות כלפיה מצד הנאשם. ברם, בחינת העדויות מלמדת כי בין אחיה של המתלוננת לבין הנאשם לא היה קשר מעולם, ועוד מראשית מערכת היחסים ביניהם החליטו לנתק את הקשר עמו. הדבר בא לידי ביטוי בכך שאף לא אחד מאחיה של המתלוננת ביקר בביתם המשותף של השניים מזה 27 שנות נישואיהם. יתר על כן, אין להם קשר עם ילדיה של המתלוננת, וכלל המידע שהובא על ידם בבית המשפט נובע רובו ככולו מסיפוריה של המתלוננת, ולעיתים אף מעדות מכלי שלישי- היינו סיפוריה לגורם אחר במשפחה.
אין לכחד כי יש ומצב זה של נתק מוחלט בין משפחתה של המתלוננת לבין הנאשם יצר במרוצת השנים קרע ממשי בין הצדדים. ברור כי מצב זה יש לו השפעה על מערכת היחסים שבין השניים, אשר כפי שעלה מכלל העדויות שנשמעו בפניי- אינה טובה כלל ועיקר. עם זאת, המרחק בין קשיים אלה במערכת הזוגית של השניים לבין הרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום- מרחק רב הוא. מן העדויות שהובאו בפניי עולה תמונה עגומה, בגדרה המתלוננת והנאשם נמצאים בעימותים בלתי פוסקים, אשר לא אחת הובילו להגשת תלונות הדדיות בדבר אלימות. עולה כי המתלוננת אף שהתה תקופה של כחודשיים בבית אמה, במסגרת תלונה שהגיש הנאשם. חרף האמור, השניים ניסו לא פעם להשכין שלום בית, ובפרט נוכח העובדה כי להם ילד בעל מוגבלות הדורש טיפול צמוד.
אל מול עדותה של המתלוננת ניצבת עדות הנאשם, אשר אף היא הותירה בי רושם מורכב. עדותו לא כללה גרסה סדורה באשר לאירוע נשוא כתב האישום, והדבר נבע, לדבריו, מכך שאינו זוכר את כל הפרטים. במידה מסוימת, נדמה כי הנאשם ניסה להפחית ממורכבות היחסים בינו לבין המתלוננת. מנגד, נטל אחריות באשר לזריקת הטלפון, אולם הדגיש כי הדבר התרחש לאחר שהמתלוננת זרקה אותו לכיוונו. עוד בעדותו שב הנאשם על כך שהרבה מטענותיה של המתלוננת מושפעות מדברי אחיה "אגיד לך את האמת, היא למדה הרבה לשקר. אחים שלה מכניסים לה שטויות" (עמ' 19 לפרוט', ש' 23).
בהודעתו במשטרה מיום 22.05.18 (ת/2) הכחיש את המיוחס לו "זה הכל שקר. אני אעשה דבר כזה? חבל שהילדה שלי לא הייתה בבית" (ת/2, ש' 20). כמו כן, מסר כי זרק את מכשיר הטלפון מהחלון, לאחר שהיא זרקה אותו לכיוון ראשו "היא תפסה את הטלפון וזרקה אותו עליי על הראש כמעט פתחה אותו לי על הראש. אני תפסתי אותו מהעצבים שלי וזרקתי אותו מהחלון" (ת/2, ש' 31-32).
בהינתן כל האמור לעיל, בשים לב למורכבות העולה מגרסאות הנאשם והמתלוננת, דומה כי יש להיזקק לחיזוקים שיסייעו בהכרעה בין שתי הגרסאות- המתלוננת מכאן והנאשם מכאן. במחלוקת בין אימוץ גרסת המתלוננת לבין אימוץ גרסת הנאשם, מצאתי להסתייע בגרסתה של א', בתם המשותפת- גרסה שיש בה כדי לשפוך אור על היחסים.
עדותה של א'
א', בשנות העשרים לחייה, לומדת חשבות שכר באוניברסיטה הפתוחה ועובדת בשתי עבודות במקביל: האחת כמאבטחת באוניברסיטה העברית והשנייה כמוקדנית בקרה במשרד האוצר. א' עודנה מתגוררת בבית הוריה, חרף הקשיים האמורים, ואני סבורה שעדותה חשפה באופן ברור ונהיר את אופי היחסים בבית. ניכר היה כי מעמד מתן העדות אינו פשוט עבורה, אולם הלכה למעשה היא תיארה בעדותה את המורכבות והקושי הקיים בבית, והעובדה כי מאז ומעולם היא זוכרת את הוריה בסיטואציה של קונפליקט והתנגשות. עדותה הותירה בי רושם מהימן מאין כמותו. התרשמתי מבחורה צעירה, חרוצה, בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה ביותר, שכל רצונה לקיים אורח חיים תקין ולשמור על איכות חייו של אחיה, כ', בעל המוגבלות.
עדותה של א' תומכת במידת משמעותית בגרסת הנאשם. כך, סיפרה כי המתלוננת, אמה, צועקת בבית ומקללת את השכנים בקולי קלות "כי כשאתה שומע את אמא מקללת כל היום, בין אם זה אותו, אותי או השכנים אתה מבין שמשהו לא בסדר עם הבנאדם. משהו לא בסדר. היא מתנהגת בדרך לא כשרה. משהו לא תקין. זה לא הגיוני שאדם יכול לשבת כל היום בבית והדבר היחידי שהוא עושה זה לקלל אנשים" (עמ' 23 לפרוט', ש' 6-8).עוד עולה מעדותה כי לא פעם הפעילה המתלוננת כוח בעודה "מרימה ידיים", שאז יש צורך בהפעלת כוח נגדי על מנת להפסיק את התנהגותה "יש הרבה פעמים שאת רבה איתה שהיא מתחילה להרים ידיים, מה שאני מנה (צ"ל- מנסה) לעשות זה להזיז את הידיים, גם הנאשם מנסה להזיז את הידיים. הוא אף פעם לא הרים יד שלא בסיטואציה כזו, הוא עושה את זה כדי להימנע ממכות ממנה" (עמ' 21 לפרוט', ש' 30-32). במסגרת עדותה נשאלה א' על ידי בית המשפט בדבר האפשרות כי האלימות כלפי אמה מתרחשת בעתות בהן היא עצמה לא נוכחת בבית. לכך השיבה כי הסבירות לכך נמוכה "גם כשאני נמצאת קורים דברים. זה לא שאם אני בבית הכל רגוע ובסדר, זה לא המצב. אני לא מאמינה שאבי יעשה דבר כזה" (עמ' 22 לפרוט', ש' 10-11).
זאת ועוד; במסגרת עדותה בבית המשפט הציגה א' סרטון בו מתועד עימות שלה עם המתלוננת. ניתן לשמוע בסרטון כי בעוד א' מבקשת מן המתלוננת לצאת מחדרה, נשמעת האחרונה כשהיא מקללת אותה בביטויים קשים שהשתיקה יפה להם. הסרטון תומך במידה רבה בעדותה של א', ומחזק את טענתה כי ההתפרצויות המתלוננת אינן נטועות אך בהתנהלות הנאשם. כשנשאלה בחקירתה הנגדית בדבר המניע לצילום הסרטון, מסרה א' את האמת והיא שהרגישה צורך לתעד את הדברים כמות שהם, תוך שציינה כי אם כתב האישום דנן יוביל להרחקתו של הנאשם מאחיה, הדבר יפגע באחרון שזקוק לטיפול צמוד גם מצד הנאשם ".. ואם היא (צ"ל- הוא) לא יהיה בבית אח שלי לא יהיה לו טוב, הוא ירגיש בחיסרון של אבא שלי וזה לא דבר שאני רוצה. אני באה לטובת כ' בלבד" (עמ' 23 לפרוט', ש' 21-22). לצד זאת, א' לא ניסתה לייפות את התנהגות הנאשם. כך, הדגישה כי השיח בין המתלוננת לנאשם מתדרדר לעיתים לכדי ביטויים קשים הנוגעים להוריהם (דהיינו סבה וסבתה של א'), ומגיע גם מכיוון הנאשם: "המשפטים האלה נוטים לכיוון ההורים שלהם. מגיע לך שאמא שלך מתה. ושאחותך תמות. כשהוא מתעצבן הוא עונה לה באותו מטבע" (עמ' 22 לפרוט', ש' 31-32).
אני מוצאת לנכון להדגיש כי עדותה של א' לא נועדה להשחיר את אופייה של המתלוננת, אמה. א' תיארה את המצב כהווייתו, תוך שעמדה על טיב היחסים בינה לבין אמה, כמו גם על המורכבות העולה ביחסים של הוריה. לצד הביקורת הרבה שהושמעה מצדה, א' אף עמדה על כך שאמה מתאמצת מאוד "היא מנקה את הבית, מבשלת, מסדרת, התחילה לעבוד לא מזמן" (עמ' 22 לפרוט', ש' 15).
אציין עוד כי המתלוננת ניסתה לרמוז שהנאשם "קנה" את עדותה של א' בבצע כסף בדמות דמי כיס. משעומתה א' עם אפשרות זו הסתבר שא' היא המפרנסת העיקרית ועל כן אין בטענה זו כל היגיון.
נוכח התרשמותי החיובית מעדותה של א', אני סבורה, כאמור, כי ערכה הראייתי רב ויש להעניק לה משקל גבוה. כידוע, אחד הקשיים המובנים בעבירות אלימות במשפחה נובע מכך שהן מתבצעות בחדרי חדרים, ובפני בית המשפט מוצגות אך גרסאות המעורבים. עם זאת, במקרה דנא עדותה של א' שופכת אור רב על מרקם היחסים המורכב בין הנאשם למתלוננת, באופן המטיל ספק בדבר גרסת המתלוננת. הספק הוא ספק ממשי. מן העדויות שנשמעו בפניי לא ניתן להסיר את החשש שמא מדובר בתלונה המבוססת על כעס וטינה, או שמא מדובר באירוע שאכן התרחש אולם ממדיו הועצמו נוכח קונפליקט מתמשך בין השניים. כך או אחרת, הרי שיש בעדותה של א' להטות את הכף אל עבר זיכויו של הנאשם, ולו מחמת הספק.
כאמור לעיל, אחיה של המתלוננת העידו בפניי, אולם, כפי שהובא לעיל, לא מצאתי כיצד ניתן להעניק לעדויות אלה משקל. המדובר בעדויות מפי השמועה, שערכן הראייתי עולה לכל היותר כדי עדות מחזקת, ואולם אף לא אחד מהם שמע מפיה של המתלוננת על האירוע נשוא כתב האישום. יתר על כן, קיים קושי אינהרנטי להעניק משקל לעדות בני משפחתה של המתלוננת, כאשר אלה לא נכחו בביתם של בני הזוג במרוצת השנים, ואין בידם ולו בדל אינפורמציה באשר להתנהלות המשפחה כולה וההתמודדות המלווה אותם לאורך השנים. מנגד, עדותה של א' הייתה קוהרנטית, ברורה, אובייקטיבית ותיארה את המציאות כמות שהיא.
תוצאה
בשים לב למורכבות העולה מגרסת הנאשם וגרסת המתלוננת, ולאור המידע העולה מעדותה של א' בתם המשותפת, אני סבורה כי המאשימה לא עמדה בנטל הנדרש ממנה בפלילים. מן העדויות שנשמעו בפניי לא יכול להיות חולק כי המתלוננת והנאשם מנהלים מערכת יחסים מורכבת ומתוחה, אשר כוללת אף חילופי דברים קשים בין האחד לשנייה. הטיפול בבנם המשותף הזקוק לטיפול צמוד, הוביל את השניים לנסות ולשמור על התא המשפחתי, אולם ניכר כי הדבר לא צלח. מכל מקום, אין במידע שהובא לעיוני לעלות כדי הרשעה בפלילים. הדבר נכון גם לאירוע השלכת הטלפון בו הודה הנאשם אולם מסר כי זה התרחש לאחר שהמתלוננת השליכה לעבר פרצופו את המכשיר.
סוף דבר; אני מורה על זיכויו של הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום.
נוכח הסכמת הצדדים בדיון- מזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
הדיון הקבוע ליום 05.01.2020- מבוטל.
פסק הדין יועבר גם לרשויות הרווחה, בתקווה שיימצא סיוע למשפחה.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, כ"ב כסלו תש"פ, 20 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים (על פי הסכמתם).
