מדינת ישראל נ' ב.ד.

החלטתי לזכות את הנאשם

1. ביום 12/12/18 השוטרת ענבר מורדי (להלן: "השוטרת"), ביצעה מחסום במהלכו עצרה את הנאשם לבדיקה שגרתית, הנאשם רכב על קטנוע השייך לאחר ולא החזיק רשיונות להצגה. השוטרת בדקה את פרטי הקטנוע במסוף המשטרתי ומצאה כי מדובר ברכב הדורש רשיון נהיגה מסוג A1 כאשר לנאשם רשיון נהיגה מסוג A2 המתאים לקטנוע בעל נפח מנוע קטן יותר. לפיכך, נרשמה לנאשם הזמנה לדין בגין נהיגה על רכב בהיותו בלתי מורשה בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה, נוסח חדש, תשכ"א-1961.

    

2. ביום 11/3/20 כפר הנאשם בכל עובדות כתב האישום וביום 10/6/20 נשמעו ההוכחות בתיק.

   לטענת הנאשם רשאי היה לנהוג את הרכב עליו נתפס נוהג. לטענת באת כוחו, לא הוכח על ידי התביעה כי מדובר ברכב הדורש רשיון נהיגה שונה מזה שאוחז הנאשם ולפיכך המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה ויש לזכותו.

    

3. באת כוח המאשימה טענה כי מדובר בעבירה בעלת יסוד שלילי, קרי, נטל ההוכחה הרובץ לפתחה הנו זעיר., לדידה הנטל הורם ומעתה היה על הנאשם להוכיח כי מורשה היה לנהוג ברכב בו נהג.

    

4. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין העובדות הבאות:

   א. הנאשם נעצר כאשר רכב על קטנוע.

   ב. לנאשם רשיון נהיגה לקטנוע מסוג A2, ראה תע"צ משרד רישוי ת/5.

    

   המחלוקת נסובה סביב נטל ההוכחה, כאמור.