מדינת ישראל נ' תורגמן עמית

החלטה

1.לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד המבקש ביום 11.11.10.

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 26.2.09 של נהיגה במהירות מופרזת של 145 קמ"ש בדרך בה המהירות המירבית המותרת היא 100 קמ"ש בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

ביצוע העבירה תועד על ידי מצלמה המותקנת במקום. לפיכך, הדו"ח לא נרשם ונמסר לנאשם במקום ביצוע העבירה, אלא נשלח בדואר לאחר פיתוח סרט הצילום.

למבקש נשלחה הזמנה לדין ליום 11.11.10 בדואר רשום אולם היא חזרה בציון "לא נדרש". במועד זה, המבקש לא התייצב , לפיכך נשפט בהיעדרו ונגזרו עליו פסילה למשך 4 חודשים קנס בסך 1200 ₪ ופסילה מותנית של 3 חודשים למשך 3 שנים.

3.לטענת המבקש, הוא אמנם קבל את ההזמנה לדיון אולם זו אבדה לו. הוא פנה למזכירות ביהמ"ש , שם נענה כי התיק טרם נפתח ועל כן לא ניתן היה למסור לו את מועד הדיון ולפיכך לא התייצב.

בקשת המבקש היא לבטל את פסק הדין שניתן נגדו, ולהסב את הדו"ח על שם גב' מורן אלזם, שהגישה תצהיר בו היא מצהירה, כי היא נהגה ברכב במועד העבירה נשוא דו"ח זה, היא מסכימה להסבת הדו"ח על שמה וכי היא מוותרת על טענת התיישנות.

4.המשיבה התנגדה לבקשה בנימוק, כי המבקש זומן כדין בהתאם לתקנה 44א לתקנות התעבורה. אולם המבקש בחר שלא להתייצב ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו.

5.סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי מציב שתי דרישות חלופיות אשר בהתקיים אחת מהן יורה בית המשפט על ביטולו של פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם: קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם במשפטו או גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

6.טענת הנאשם, כי קיבל ההזמנה לדיון, אולם היא אבדה לו ועל כן פנה למזכירות על מנת לברר מתי קבוע הדיון, הינה מופרכת ובלתי אמינה בעליל.

על פי הרישום על גבי אישור המסירה של ההזמנה לדיון המצוי בתיק בית המשפט, ההזמנה לדיון לא נדרשה על ידי המבקש והוחזרה לתיק בית המשפט. משמעות הדבר, שהמבקש לא קיבל את כתב האישום וההזמנה לדיון, הם כלל לא אבדו לו. הוא גם לא ידע כלל ולא יכול היה לדעת שהוגש נגדו כתב אישום ולאיזה בית משפט, שהרי הדו"ח נערך על סמך תצלום ולא נרשם דו"ח במקום ביצוע העבירה. אם כך, נמצאת גרסתו, כי הוא פנה למזכירות בית המשפט, סיפור בדים.

מבחינה משפטית, נחשב כתב האישום כנמסר כדין למבקש ומשלא התייצב לדיון, ניתן היה לשפוט אותו בהעדרו וכך נעשה.

7.ההליך שננקט נגדו נעשה כדין ואין לתלות את הקולר אלא בו בלבד על שסירב מטעמים שלו לקבל את ההזמנה לדין.

גם אילו הייתי מקבלת את דברי המבקש במהלך הדיון, שלא במסגרת עדות, ושאף לא הוזכרו בבקשתו ובתצהירו שאינני מוכנה לקבלם כמהימנים, שהוא לא גר כבר שלוש שנים בכתובת אליה נשלחה הזמנה לדין, לא הייתי משנה החלטתי זו, משום שהנאשם הודה שלא שינה את כתובתו במשרד הפנים, וההזמנה נשלחה לכתובת הרשומה במשרד הפנים.

8.לאור עברו המכביד של הנאשם הכולל 46 ה"ק, משך 20 שנות נהיגה, ובשים לב למהירות הגבוהה בה נהג, גזר הדין מידתי וסביר.

9.אי לכך, אני דוחה את הבקשה ופסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"א, 28 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: