מדינת ישראל נ' שרבף

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מעבירת התקיפה המיוחסת לו ולקבוע את אשמתו בעבירת האיומים, כפי שיפורט להלן:

העובדות וגדר המחלוקת

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז-1977 ואיומים לפי סעיף 192 לחוק זה.

הנאשם כיהן שנים רבות כרכז ביטחון היישוב אלון. ביום 8.1.09 בכניסה ליישוב אלון הגיע למקום מר שאדי חוסייסי (להלן: המתלונן), נציג חברת מודיעין אזרחי, ועימו שני מאבטחים חדשים אמורים היו לאבטח את היישוב. על פי עובדות כתב האישום במהלך דין ודברים בין הנאשם למתלונן על רקע נושא השמירה והאבטחה ביישוב, הנאשם דחף את המתלונן שלא כדין, קילל אותו ואיים שישבור את רגליו, תוך שהוא רץ לכיוון המתלונן עם נשק מסוג M16 שברשותו כשהנשק מופנה כלפי המתלונן. בכך תקף הנאשם את המתלונן שלא כדין וללא הסכמתו ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו בכוונה להפחידו או להקניטו.

הנאשם הודה בקיומו של אירוע ובו עימות בינו לבין המתלונן, אך הכחיש את הטענות בדבר תקיפה ואיומים.

עדות שאדי חוסייסי

המתלונן, שאדי חוסייסי, העיד בבית המשפט והוגשו הודעותיו במשטרה.

בעדותו בבית המשפט מסר העד כי בתקופה הרלוונטית שימש כקב"ט מטעם מודיעין אזרחי בגזרה הצפונית של עוטף ירושלים והתבקש לקחת אחריות על יישובי תוואי עוטף ירושלים, בעקבות יציאת צה"ל מהמקום (עמ' 9).

העד תיאר כי הגיע לכניסה ליישוב עם שני מאבטחים על מנת להחליף משמרות. הנאשם הגיע למקום ולא היה שבע רצון מהצבתם של המאבטחים במקום. המתלונן הפנה אותו להתלונן בפני גורמים בצה"ל. "התשובה לא מצאה חן בעיניו. הוא התחיל להתפרע מולנו וקילל אותו ואז התחיל הנושא של התקיפה המילולית והפיזית" (עמ' 10 שורות 6, 7).

המתלונן הוסיף ופירט כי הנאשם לא הסכים לקבל את העובדים, הוא צעק, קילל ואמר למתלונן שישבור את ידיו ורגליו. המתלונן הפנה אליו את הגב ואז הגיע הנאשם לכיוונו בריצה, הספיק לדחוף את המתלונן דחיפה קטנה ואז תפסו אותו המאבטחים. המתלונן הוסיף כי הנאשם החזיק בנשק M16 קצר צה"לי, אותו אחז בחמש ידיות מוטה כלפי המתלונן. העד הוסיף כי כשהפנו את תשומת לבו של הנאשם לכך שהוא מחזיק בנשק הוא הוריד את הנשק, הניח אותו על המדרכה ובא בריצה לתקוף את המתלונן. המאבטחים תפסו אותו שוב והנאשם איים שישבור את ידיו ורגליו של המתלונן וינגן כמו חליל. בעקבות זאת הגיש המתלונן תלונה במשטרת מעלה אדומים (עמ' 10 שורות 9-17).

בחקירתו הנגדית חזר המתלונן על עיקרי עדותו. הוא תיאר את תקיפתו על ידי הנאשם, פעם אחת כשהנשק עליו ופעם שניה לאחר שהניח את הנשק, וכשנשאל על כך אישר כי הנאשם תקף אותו פעמיים (עמ' 14 שורות 10-15). העד נשאל כיצד יכול היה הנאשם לדחוף אותו כאשר ידיו של הנאשם אחזו בנשק, והשיב כי הנאשם לא צריך היה לעשות דבר, "הנשק פשוט היה קיים" (עמ' 14 שורה 32). תיאור זה מתיישב עם התיאור שנמסר על ידי המתלונן ועל ידי אחרים, לפיו בתחילת האירוע הנאשם לא היה מודע כלל לנשק שבידיו, וכשנתן את ליבו לכך הסיר את הנשק. ב"כ הנאשם טען כי תיאור זה אינו מתיישב עם התיאור שמסר העד בחקירה הראשית, שלפיו הנאשם אחז בנשק בחמש ידיות מוטה כלפי המתלונן, וכי אם הנאשם אחז בנשק ידיו לא היו פנויות לדחוף את המתלונן. המתלונן הסביר כי מדובר בנשק ארוך עם רצועה, שהוא מוטה באופן טבעי גם מבלי שהנאשם היטה אותו (עמ' 14 שורות 29-32).

העד נשאל גם מדוע תיאר בחקירתו במשטרה תקיפה אחת בלבד, והשיב כי התייחס לאירוע כולו כתקיפה אחת, שכללה נסיונות חוזרים של הנאשם לפגוע בו (עמ' 15 שורות 27-30).

המתלונן תיאר, איפוא, אירוע שכלל קללות והתבטאויות שאינן ראויות, איומים לשבור את ידיו ורגליו של המתלונן ואף תקיפה פיזית קלה שחזרה על עצמה, לפני הנחת הנשק ולאחר מכן. עם זאת, המתלונן הבהיר כי הנאשם לא עשה שימוש בנשק, כולל שימוש כאמצעי איום. ההיפך מכך, כאשר הנאשם שם לב לנשק שעליו הוא הניחו בצד ולאחר מכן חזר למעשיו. הנאשם הקפיד, איפוא, גם בעידנא דריתחא, לא לעבור את הגבול של שימוש בנשק או איומים בשימוש בו.

אין מחלוקת על כך שמספר חודשים לאחר האירוע הודיעו הנאשם והמתלונן על ביטול תלונותיהם ההדדיות במשטרה. המתלונן העיד בנוגע לנסיבות הביטול כי ביטל את תלונתו מאחר שהדבר גרם לשלילת הנשק הארגוני, ולא בשל היכרותו עם הנאשם. לדבריו הוא לא התכוון לוותר על התלונה נגד הנאשם, אלא לבטל את שלילת הנשק בלבד (עמ' 10 שורות 29-33; עמ' 14 שורה 13). המתלונן אף הבהיר בחקירתו הנגדית כי נאמר לו במשטרה שלא ניתן לבטל את התלונה, כך שהיא לא בוטלה (עמ' 12 שורה 14).

גירסתו של העד מבהירה כיצד מחד גיסא התלונה בוטלה ומאידך גיסא בוטלה לא בשל חזרה מגירסתו או מדעתו נגד הנאשם אלא בשל צרכים מבצעיים. יש בה כדי להסביר מדוע המתלונן יזם את השיחה עם הנאשם שבעקבותיה בוטלו התלונות הדדית.

הודעותיו של העד במשטרה הוגשו בהסכמה לצורך הצבעה על סתירות ובחינת מהימנות העד, וסומנו נ/1, נ/2.

בהודעה נ/1 תיאר המתלונן את האירוע בדומה לתיאור שמסר בבית המשפט. הוא מסר לחוקר כי הנאשם החל להתרגז על רקע חלוקי דעות מקצועיים. הנאשם דיבר אליו באופן פוגע, וכאשר המתלונן השיב שאינו מתכוון לרדת לרמה זו, הנאשם אמר לו שישבור את ידיו ואת רגליו וקילל אותו. אז רץ הנאשם לכיוונו של המתלונן עם הנשק מופנה כלפיו, בשלב מסויים כנראה קלט את מעשיו ושהנשק מופנה כלפי המתלונן, הוא רץ אחורה, הניח את הנשק על שולי הכביש ורץ שוב לעבר המתלונן. הנאשם דחף את המתלונן ולאחר מכן נתפס על ידי המאבטחים.

בהודעה נ/2 נחקר המתלונן תחת אזהרה בחשד לאיומים על הנאשם. הוא הכחיש את עבירת האיומים וחזר על תיאור האירוע. בסיום הודעה זו הוסיף המתלונן כי מדובר באירוע שולי שלאחריו המתלונן הביע חרטה. הוא ביקש לבטל את תלונתו על מנת למנוע פגיעה בפרנסתו של הנאשם.

המתלונן הותיר רושם חיובי. עדותו היתה עקבית וברורה, ותאמה בעיקרה את הגירסה שמסר במשטרה. קיימים שינויים בפרטים מסויימים בין הגירסאות השונות שמסר העד, כפי שפירט ב"כ הנאשם בסיכומיו. המתלונן נחקר בנוגע לעיקריים שבהם ומסר הסברים. אני סבורה כי ככל שקיימים הבדלים בגירסאות, מדובר בעניינים שאינם מהותיים וניתן להבין אתה הסברים על רקע הזמן שעבר או השלבים השונים של האירוע. לא ניכר בעדותו של המתלונן רצון להעצים את האירוע או לפגוע בנאשם. ככלל, עדותו של המתלונן היתה אמינה בעיני ואני מקבלת אותה.