מדינת ישראל נ' שליו(עציר)

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתנה ביום 15.6.10 על ידי כבוד השופט א. סלאמה, סגן נשיא, בתיק מ"ת 12986-06-10.

בית משפט קמא החליט לדחות את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו בתיק ת"פ 13004-06-10 (להלן: "התיק העיקרי") והורה על שחרורו בתנאים מגבילים כמפורט בהחלטתו לרבות פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני.

על החלטה זו מופנה הערר שבפניי.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק העיקרי ובו ייחסה לו העוררת עבירה של מעשה מגונה בפומבי בניגוד לסעיף 349 (א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וביחד עם סעיף 348 (ו) לחוק.

מעיון בכתב האישום עולה כי העוררת טוענת שבחודש אפריל בתאריך ובשעה שאינם ידועים לה ישב המשיב במושב הנהג ברכבו שחנה ברח' שרת בטירת הכרמל ופנה למתלוננת (ח.ו.) ושאל אותה היכן נמצא בית ספר (דגניה), כל זאת כשרוכסן מכנסיו פתוח ואיבר מינו חשוף וגלוי.

בית משפט קמא נתן את החלטתו בבקשה למעצר עד תום ההליכים ביום 15.6.10 ולאחר שבחן את טענות הצדדים לרבות קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר קבע כי ראיות כאלה קיימות ואף עילת מעצר ולאחר מכן עבר לבחון חלופת המעצר ולצורך זה הורה על הגשת תסקיר מעצר.

מתברר שבהמשך הדיון בו ביום, 15.6.10 דן בית משפט קמא בחלופת מעצר מבלי שימתין לקבלת תסקיר המעצר והחליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ב"כ העוררת סבור כי בית משפט קמא שגה עת שחרר את המשיב לחלופת מעצר מבלי לבחון את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור ולמתלוננת. המדובר במשיב שנידון בעבר לעונש מאסר בגין עבירה דומה ואף תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 9 חודשים, אשר הוטל עליו בתיק פלילי (שלום חדרה) ת"פ 5155-04-06.

לאור האמור לעיל, ביקש ב"כ העוררת לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי ולחילופין להחזיר את הדיון בפני בית משפט קמא לשם הגשת תסקיר מעצר שיבחן את מסוכנותו של המשיב.

ב"כ המשיב סבור שיש לדחות את הערר.

לדעתו של הסנגור החלטת בית משפט קמא מנומקת ומפורטת ואין כל מקום להתערב בה. הסנגור הרחיב טיעוניו בפניי ביחס לראיות הקיימות בתיק. לטעמו של הסנגור אין בראיות אלה כדי לענות על דרישת החוק לקיומן של ראיות לכאורה.

הסנגור סבור כי קיימת חולשה רבה בראיות העוררת ומכאן שלא היה מקום להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עוד טען הסנגור כי יש בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כדי לצמצם את המסוכנות של המשיב ומכאן שאין כל מקום להתערב בהחלטתו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטת בית משפט קמא, בחומר החקירה, בעברו הפלילי של המשיב ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערר.

אין הסבר בהחלטתו של בית משפט קמא מדוע לא המתין עד להגשת תסקיר מעצר חרף קביעתו כי "מאחר וקבעתי שקיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר, יש מקום בשלב זה להורות על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת, לאחר קבלת תסקיר המעצר והדיון בו". כאמור בהמשך, ובו ביום, דן בית משפט קמא בחלופת המעצר שהסנגור הציע מבלי ללאפשר לגורמים הרלוונטיים לבחון את המסוכנות של המשיב באמצעות תסקיר מעצר.

לי נראה כי בהיעדר הסבר לשינוי עמדתו של בית משפט קמא ובהתחשב בנסיבות העבירה ועברו של המשיב שרק ביום 28.4.10 נגזר דינו למאסר בפועל בגין עבירה דומה והוטל עליו עונש מאסר בפועל ומאסר מותנה. אמנם מכתב האישום לא ידוע המועד המדויק של ביצוע העבירה נשוא כתב האישום שהיווה בסיס להגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים בתיק העיקרי, אך כנטען העבירה בוצעה בחודש אפריל 2010, שהוא החודש בו נידון לעונש מאסר בפועל ומאסר מותנה. מכל מקום, לדידי בין אם העבירה בוצעה לפני שנגזר דינו ובין אם אחרי גזר הדין שניתן על ידי בימ"ש השלום בחדרה, בכל מצב העבירה הנוספת מלמדת על כך שהמשיב לא שינה את דרכיו ולא הפנים את הפגם החוקי והמוסרי שבהתנהגותו ומכאן מסוכנותו הנובעת מהחשש להישנות המעשים, ולכן הכף נוטה למעצרו עד תום ההליכים, אם כי בטרם גיבוש החלטה סופית בעניינו, ראוי לקבל תסקיר מעצר שיבחן את מסוכנות העורר.

אני ער למהות העבירה המיוחסת למשיב והעונש הקבוע בצדה, יחד עם זאת, אין להתעלם מעברו הפלילי בתחום זה, המהווה אינדיקציה למסוכנות וביחד עם התנהלות המשיב ניתן ללמוד על קיומה של חזקת מסוכנות למתלוננת ולכלל הציבור ועל כן ראוי לבחון את ההנחות הנ"ל לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת.

שירות המבחן מתבקש להגיש תסקיר מעצר ביחס למשיב וזאת בהקדם האפשרי. תשומת הלב מופנית לכך שהמשיב נמצא במעצר בבית המעצר בקישון.

בית משפט קמא מתבקש לקבוע מועד לדיון, מוקדם ככל שניתן, עליו יודיע לשירות המבחן על מנת שהאחרון יגיש את התסקיר עובר למועד זה.