נוכחים: ב"כ המבקשת עו"ד
המשיב וב"כ עו"ד כהנא
החלטה
נגד המשיב הוגש כתב אישום בו יחסה לו המבקשת עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, ונהיגה ללא ביטוח רכב. העבירות האמורות יוחסו למשיב משנטען כי ביום 16.8.10 בשעה 20:30 או בסמוך לכך, במושב עוצם, לאחר שנתגלה סכסוך בינו ואחיו הקטין מצד אחד ובין יוסי עמר מצד שני , וכאשר למשיב מעולם לא היה רישיון נהיגה, נהג המשיב ברכב כשאחיו הקטין יושב לידו, לביתו של יוסי עמר. כאשר הגיעו המשיב ואחיו הקטין לביתו של יוסי עמר, אביו של יוסי עמר, רפאל עמר, היה בחצר הבית. המשיב הסיט את הרכב בו נהג לכיוונו של רפאל עמר, ואולם זה הבחין בכך, קפץ הצידה ולא נפגע. אחיו הקטין של המשיב ירד מהרכב, ואזי המשיב, הסיע את הרכב שוב לעבר רפאל עמר, ופגע בו קלות. המשיב הסיט את הרכב לעבר יוסי עמר, שבינתיים יצא לחצר. יוסי עמר נפל ארצה. המשיב, באמצעות הרכב, דרס את יוסי עמר בכוונה להטיל בו נכות או מום. כתוצאה מפגיעתו של המשיב עם רכבו נגרמה ליוסי עמר פגיעה רב מערכתית והוא אושפז במצב קשה בבית חולים. המשיב ואחיו הקטין עזבו את המקום, לאחר שהרכב הנהוג על ידי המשיב דרס את יוסי עמר, ובשל כך אף יוחסה למשיב עבירת ההפקרה. עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
ב"כ המשיב טען כי יש כרסום בראיות המבקשת המצדיק את שחרור המשיב לחלופת מעצר. ב"כ המבקשת טען כי די בראיות שבידי המבקשת כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום.
ביום 17.8.10 בשעה 08:07 נגבתה אמרה מרפאל עמר – האירוע אירע, כאמור, ביום 16.8.10 בסמוך לשעה 20:30. באמרתו מספר רפאל עמר כי מי שנהג ברכב היה המשיב. רפאל עמר טען כי הוא מכיר את המשיב מהמושב ולדבריו זיהה את המשיב "בוודאות במאה אחוז...". אשר לאחיו הקטין של המשיב, טען רפאל עמר, תחילה כי המדובר ב"אח שלו הגדול" (ש' 15), ואולם בהמשך תיקן את דבריו ואמר "אני חושב שאחיו שהיה שם יותר קטן מאביאל" (ש' 108). ביום 19.8.10 זיהה רפאל עמר את אחיו הקטין של המשיב במסדר זיהוי תצלומים.
לטענת ב"כ המשיב אמרתו של רפאל עמר מתבססת על דברי אחרים ששמע לאחר אירוע הדריסה. לפיכך, טען, כאמור, כי יש כרסום בראיות המבקשת. את טענתו ביסס ב"כ המשיב, בין היתר, על האמור במסמך משטרתי (סומן לו'), בו נרשם כי ביום 16.8.10 בשעה 20:41 "המודיע מדווח על רכב שדרס את הבן שלו וברח, כנראה מישהו מהמושב". מספר דקות לאחר מכן, בשעה 21:00, נרשם באותו מסמך "המודיע שוטר מג"ב מדווח כי קוראים לבחור שדרס אביאל שושן ויש לו רכב כחול לא יודע פרטים נוספים". מהרשום באותו מסמך לומד הסנגור כי בעת שרפאל עמר התקשר למשטרה בשעה 20:41 טרם ידע את זהות הדורס, שכן דיווח כי הדורס הינו "כנראה מישהו מהמושב", ורק לאחר ששמע מאחרים את זהות הדורס, מסר באמרתו, בבוקרו של היום שלמחרת, כי המשיב היה מי שדרס את בנו ופגע בו.
אכן, הרישום במסמך לו' מעלה תהייה כלשהי, ואולם, לנוכח דברי רפאל עמר באמרתו כי הוא מזהה את המשיב במאת האחוזים, ואף זיהה את אחיו הקטין במסדר זיהוי תמונות, אין לומר כי מסמך לו' מכרסם בראיות המבקשת באופן המצדיק, אך בשל כרסום, לשחרר המשיב לחלופה למעצר.
עוד טוען הסנגור כי נבצר מרפאל עמר לזהות את נוהג הרכב, שכן האירוע היה בשעת לילה וחצר הבית היתה חשוכה. ב"כ המשיב מסתמך לעניין טענה זו על האמור באמרתה של תמר עמר, אימו של יוסי, אשת רפאל עמר. באמרתה מספרת תמר עמר כי לא יכלה לזהות את הדורס, מאחר שהחצר היתה חשוכה. לעומת דבריה של תמר עמר, טען רפאל עמר, כי יכול היה לזהות את הדורס כדבריו "יש תאורה במקום של הרחוב ושל הבית שלי, וראיתי במאה אחוז שמי שנוהג ברכב זה אביאל שושן".
מחקירתה של תמר עמר עולה כי לא היתה מעוניינת למסור אמרה, בשל כך שפחדה. על כך שפחדה בעת מסירת אמרתה, חזרה תמר עמר מספר פעמים. עם זאת ולמרות שפחדה, טענה כי צבע הרכב היה כחול. כמו כן הוסיפה "...שמעתי רעש של אוטו יצאתי החוצה, ראיתי את הרכב שבעבר ראיתי את הילד של שושן נוהג בו, ראיתי אותו פוגע בבעלי..." (ש' 28).
תמר עמר העידה על עצמה כי בעת שמסרה את אמרתה היתה עדיין המומה, כדבריה, "לראות כזה דבר זה סיוט, עד עכשיו אני המומה..." (ש' 11).
לשאלה איזה רכב פגע בבעלה השיבה "זה רכב, אני מכירה את הבן אדם של הרכב הזה הוא כל הזמן בא, עושה חארקות ליד הבית שלנו, אני מכירה את הבן אדם בפנים ככה, אני לא מכירה אנשים במושב ואני רואה אותו כל הזמן נוסע ברכב הזה שפגע בבעלי וביוסי, אני לא מכירה את הבן אדם שנוהג ברכב, אני רואה אותו, אני לא מכירה אותו בשם הוא ממשפחת שושן. אני מכירה את אבא שלו, אני יודע שהוא אחד של משפחת שושן, שם שלו אני לא יודעת" (ש' 13 ואילך). לשאלת החוקר מתי לאחרונה ראתה את "הילד של שושן" נוהג ברכב שפגע בבנה השיבה "לפני איזה חודש חודשיים בערך, ראיתי אותו נוהג ברכב הזה שפגע ביוסי. אני פוחדת, הוא ישלח לי מישהו אני לא מתעסקת עם דברים כאלה" (ש' 18).
על בית משפט אשר בפניו יתקיים הדיון יהיה להכריע האם יכול היה רפאל עמר לזהות את המשיב, בשל מצב התאורה בחצר, אם לאו. לצורך שאלת קיומן של ראיות לכאורה די בדברי רפאל עמר כי היה באפשרותו לזהות את המשיב כמי שנהג ברכב הדורס. זאת ועוד, על אף חששה של תמר עמר ופחדיה למסור אמרה במשטרה, ידעה היא לומר כי מי שנהג ברכב שפגע בבנה זה בנו של שושן אשר עשה "חארקות" במושב.
אוסיף לעניין זה, כי בעוד שרפאל עמר היה בחצר קרוב לאירועים, הרי שכאשר נשאל מי עוד היה במקום השיב "רק אני, ואני חושב שאשתי עמדה במדרגות של הבית בחוץ צריך לשאול אותה אני לא יודע מה היא ראתה".
עוד טען הסנגור המלומד, כי אין ליתן משקל לאמור באמרתו של רפי עמר, כיוון שלא יכול היה לומר מה צבע הרכב. לטענת הסנגור, עובדה זו מלמדת על כך שזירת האירוע היתה חשוכה, ולכן טוען הסנגור שמשנבצר מרפאל עמר לומר איזה צבע היה לרכב, הרי שממילא לא יכול היה לזהות את הנוהג בו.
יצויין, כי לא נתפס ע"י המשטרה רכב כלשהו, למרות שנעשו חיפושים לאתר את הרכב שבאמצעותו בוצעו העבירות.
רפאל עמר טען באמרתו כי כאשר יצא לחצר ראה "רכב סובארו ג'סטי, אני חושב, אני לא יודע, כשאני ראיתי את הרכב לא שמתי איזה סוג הרכב, זה היה רכב קטן פרייבט, צבע לא ראיתי. ראיתי שמי שנוהג ברכב זה אביאל שושן, זיהיתי אותו בוודאות במאה אחוז....". (ש' 5) .
עוד טען ב"כ המשיב כי טענת תמר עמר שראתה רכב כחול אף היא מלמדת כי היה חושך בחצר שכן, לדבריו, מחומר הראיות עולה כי צבעו של הרכב היה אחר.
מאחר והרכב בו בוצעו העבירות לא נתפס, אין בידנו ראיות בברורות באשר לצבעו. אף כי יש בידי המבקשת ראיות לכך שברשות המשיב היה רכב מסוג סובארו גסטי, וזאת כעולה מאמרת אחיו של המשיב, עומרי שושן, שטען כי מכר למשיב לפני כשנה וחצי רכב מסוג סבארו גסטי בצבע "כסוף או שחור", וכן מדוחו"ת בדוקאי שבהם צויין כי המשיב נראה נוהג ברכב סובאו גסטי אפור; הרי שאין לדעת אם דווקא ברכב זה בוצעו העבירות.
המשיב הכחיש כי נהג ברכב וטען כי ברשותו כלי רכב שיעודם אך פירוק.