מדינת ישראל נ' שובל

החלטה

לפני בקשה לפי סעיפים 45(א) ו-46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה) לפסול את המשיב מלהחזיק רשיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ונהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. על פי האמור בכתב האישום, ביום 2.7.11 הפקיד המשיב את רשיון הנהיגה שלו בתחנת המשטרה, לאחר שנפסל מלנהוג למשך שלושה חודשים בשל כך שצבר 40 נקודות. למרות זאת, למחרת, ביום 3.7.11, עבד המשיב כנהג מונית. בשעה 20:00 לערך עצר את המונית, מסוג מרצדס, ברח' תפארת ישראל ברובע היהודי, בחניה המיועדת לבעלי תו נכה, לצורך איסוף נוסע. במקום היו שני שוטרי סיור שעסקו בהסדרת התנועה. הם הורו למשיב להזיז את המונית למקום המותר בחניה, אך הוא הזיז אותה לתחנת אוטובוס. אחד השוטרים ניגש למשיב וחזר וביקש ממנו להזיז את המונית. לאחר דין ודברים התבקש המשיב להציג את רשיונותיו, ומשלא נענה הודיע לו השוטר כי הוא מתכוון לרשום לו דו"ח. בעת שהשוטר היה בקדמת הרכב לצורך רישום הדו"ח פרץ המשיב בנסיעה מהירה, פגע בשוטר וגרר אותו מספר מטרים עד שנפל, ולאחר מכן דרס אותו והמשיך בנסיעה פרועה. לשוטר נגרם שבר בקרסול והוא עבר ניתוח בהרדמה מלאה לקיבוע השבר על ידי ברגים.

על פי הוראת סעיף 45 לפקודת התעבורה רשאי בית המשפט להורות על פסילת רשיונו של נאשם, "אם היה משוכנע כי המשך הנהיגה על ידי הנאשם האמור או המשך השימוש ברכבו יש בהם משום סכנה לציבור...". כל זאת, כמובן, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות בהן הוא מואשם.

המשיב מסכים כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה של נהיגה בזמן פסילה, אך שולל קיומן של ראיות להוכחת העבירה של חבלה בכוונה מחמירה המיוחסת לו, אשר דורשת כי גרימת החבלה תיעשה בכוונה מיוחדת "להתנגד למעצר או לעיכוב כדין ... או למנוע מעצר או עיכוב כאמור ...". גרסתו של המשיב בהודעתו מיום 14.7.11 (לא לפני שהכחיש בהזדמנות קודמת מעורבות באירוע) היתה, כי לאחר שעבר מחניית הנכים לתחנת האוטובוס ניגש אליו אחד השוטרים והורה לו לזוז "בצורה מאיימת". המשיב אמר לו שהוא מתנדב באת"ן אך השוטר "צעק והתחיל לרתוח ואז שהוא היה ממש ליד פינה ימנית שלי אני ראיתי שהוא מתעקש עימי לכן התחלתי לנסוע מהמקום לכיוון התחנה איסוף הבאה שלי בחניון כרטא ובשלב הזה לא ראיתי אותו כבר..." (בשורות 10-8). השוטר שנפגע אמר בהודעתו, לעומת זאת, כי ביקש מהמשיב את רשיונותיו מספר פעמים, אך המשיב לא נענה לבקשה, "ואז אמרתי לו שאני רושם דו"ח תנועה ואז הלכתי לכיוון החזית שלו והיה לי על הגב תיק סיור שלי. הספקתי להוריד את התיק ואז פתאום המונית החלה בנסיעה. נדחפתי על ידו מספר מטרים..." (הודעה מיום 7.7.11 בשורות 14-10).

שני הצדדים הפנו לסרט המתעד את האירוע, על גבי תקליטור, אשר צולם במצלמה המוצבת במקום. כל אחד מהם טען כי יש בתיעוד המצולם כדי לתמוך בטענותיו.

צפיתי בתקליטור מספר פעמים, בהילוך איטי, והתרשמותי הלכאורית היא כי אין בו כדי לתמוך בגרסת המאשימה בדבר פגיעה מכוונת בשוטר על מנת למנוע עיכוב או מעצר או להתנגד להם. בשוליו העליונים של הדיסק, בדקה 20:17:38 – 20:17:42 נראה השוטר יורד מן המדרכה לכביש, עולה חזרה למדרכה, ואז – בעת שהמונית מתחילה בנסיעה – יורד שוב לכביש ונפגע. ניתן לראות בוודאות את עליית השוטר למדרכה, ולא ברור מדוע ירד לכביש שבריר שניה לאחר מכן. חזרה זו מן המדרכה לתוך הכביש איפשרה את הפגיעה על ידי המונית. לנוכח האמור לעיל נראה לי, כי יתכן שנסיעתו המהירה של המשיב מן המקום נעשתה ברשלנות או בפזיזות, אך אין ראיות לכאורה לביסוסה של הכוונה המיוחדת הנדרשת להוכחת העבירה בה הואשם המשיב. כך גם ספק אם בנסיבות העניין ניתן לדבר במניעה של "עיכוב" או "מעצר" או בהתנגדות להם.

לאמור לעיל יש להוסיף, כי המשיב הוא נהג מונית מקצועי, יליד שנת 1946, אשר עבירת התנועה הראשונה שביצע נעברה בשנת 1968 ומאז הורשע 71 פעמים בעבירות קלות יחסית, בגינן נדון לעונשים של קנסות. המשיב נפסל על תנאי פעם אחת, בשנת 1999, אך לא נעברה כל עבירה אשר הפעילה אותו. הפסילה שנפסל בענייננו כתוצאה מצבירת נקודות היא פסילתו הראשונה. אכן, המעידה שמעד המשיב בכך שנהג בפסילה יום לאחר שהפקיד את רשיונו, במיוחד מקום שמדובר במי שלטענתו מתנדב באת"ן, היא בגדר מעידה חמורה. כך גם התעקשותו החוזרת לעמוד במקום אסור, אי מסירת הרשיונות והנסיעה החפוזה מן המקום תוך פגיעה בשוטר, אשר נראה כי נעשתה ברשלנות או בפזיזות. ואולם, המבחן לפסילה עד תום ההליכים הוא קיומה של "סכנה לציבור" בהמשך הנהיגה בזמן המשפט.

בנסיבות ענייננו – הן נסיבות העבירה והן נסיבותיו האישיות של המשיב – איני סבורה כי תנאי זה מתקיים. לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ב, 04 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תישלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

אורית אפעל גבאי, שופטת