מדינת ישראל נ' רחום

גזר דין

א.מהגשת כתב אישום ועד הכרעת הדין

1.ביום 18.2.10 הוגש כתב אישום נגד הנאשם, יליד 13.6.89, אשר, כמפורט בפרק העובדות שבו, ביום 14.2.09, בשעה 3:30 לפנות בוקר החזיק הנאשם אבן בידו וזרק אותה על ראשו של אלעד אוחנה (להלן – אלעד). כתוצאה מתקיפה זו נגרם לאלעד פצע בראשו, דם זב מהפצע והוא נזקק לטיפול רפואי במיון קרית שמונה. לנאשם יוחס ביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, על פי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין).

2.בישיבה מיום 28.12.10 בפני כבוד סגן הנשיא דבור כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. בישיבה מיום 13.3.11 בפני כבוד השופטת דחלה – שרקאוי הודיעה באת כוח הנאשם כי הוא עומד על כפירתו, וכי נסיבות האירוע היו קיומה של קטטה, במהלכה הנאשם ניסה להפריד בין הניצים ותפס מידיו של אחד האנשים את האבן בה, ככל הנראה, הותקף המתלונן, וכשהגיעו למקום שוטרים הם מצאוהו אוחז בה. בישיבה מיום 4.7.11 בפני כבוד השופטת דחלה – שרקאוי, אליה התייצב אלעד, כעד תביעה, הוא הצהיר כדלקמן:

"אני סולח לנאשם. אני לא יודע אם זה הוא בכלל, וזה מרצוני הטוב והחופשי".

3.בישיבה מיום 6.7.11 בפני כבוד השופטת דחלה – שרקאוי הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יבקש הנאשם רשות לחזור בו מכפירתו, יודה בעובדות כתב אישום מתוקן, וטרם הרשעתו – ישלח לקבלת תסקיר מבחן.

4.בית המשפט התיר הגשת כתב אישום מתוקן. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 14.2.09, בשעה 3:30 לפנות בוקר החזיק הנאשם אבן בידו וזרק אותה על ראשו של אלעד אוחנה (להלן – אלעד). כתוצאה מתקיפה זו נגרם לאלעד שפשוף בראשו והוא נזקק לטיפול רפואי במיון קרית שמונה. לנאשם יוחס ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה על פי סעיף 380 לחוק העונשין.

5.לאחר שבית המשפט הסביר לצדדים כי אינו כפוף להסדר הטיעון ולאחר שהנאשם הצהיר כי ההסדר נעשה על דעתו ובהסכמתו, הוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. כבוד השופטת דחלה – שרקאוי, בהחלטתה מאותו יום, קבעה כי בשלב זה, עד לקבלת תסקיר משירות המבחן, לא יוכרע דינו של הנאשם. היא הורתה על קבלת תסקיר, שיכלול, בין היתר, התייחסות לשאלת הרשעתו או אי הרשעתו של הנאשם ולשילובו במסגרת טיפולית כלשהי. הודגש בהחלטה כי הזמנת התסקיר אינה מחייבת את בית המשפט באשר לתוצאה שתינתן בתיק.

6.התסקיר מיום 29.11.11 לא כלל המלצה כלשהי, מאחר, וכפי שנאמר בו, הנאשם לא עמד בהתחייבותו להציג מסמכים שיאפשרו אימות של סיפור חייו, כפי שמסר בעל פה. בישיבה שהתקיימה בפני ביום 22.12.11 ביקשה באת כוח הנאשם מתן ארכה על מנת שהנאשם ינצלה להבאת מסמכים בפני קצין המבחן, אשר יוכל, עקב כך, ליתן המלצה לעניין הרשעה או אי הרשעה. בהחלטתי הוריתי לנאשם להמציא בכל ההקדם את המסמכים התומכים בדבריו, ולקצין המבחן – להגיש תסקיר מתוקן. בתסקיר המתוקן, מיום 26.1.12, צוין כי הנאשם לא יצר קשר עם שירות המבחן ואף לא המציא מסמכים כלשהם, ולאור זאת, לא הובאה כל המלצה בעניינו. בבקשה לדחייה למשך שבועיים שהוגשה ביום 7.2.12 על ידי שירות המבחן (ושאותה דחיתי) צוין כי רק חלק מהמסמכים הומצאו על ידי באת כוחו של הנאשם, אך הנאשם עצמו טרם העביר מסמכים נוספים, והתחייב להעבירם תוך שבועיים.

7.לאחר שבישיבת בית המשפט מיום 6.7.11 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, לאור החלטת בית המשפט שלא להכריע את דינו של הנאשם עד לקבלת תסקיר משירות המבחן, ולאור העדר המלצות בתסקירים שהוגשו, הורשע הנאשם ביום 13.2.12 בביצוע העבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית.

ב.הסדר הטיעון

8. השאלה הניצבת בפני הינה באם לקבל את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים או שמא יש מקום להתערב בו בנסיבות המקרה הנוכחי. כבר נפסק לא אחת כי בית המשפט, ככלל, יטה לקיים הסדרי טיעון בשל חשיבותם ומעמדם. אולם זאת, לא על חשבון החובה לשקול שיקולים ראויים לענין העונש. במסגרת זו, עליו לבחון האם העונש המוצע מקיים את האיזון הנדרש בין שיקולי הענישה הרלוונטיים. ראו, למשל, ע"פ 5982/08, יותם כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.4.09); ע"פ 1958/98, פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 577, 608 (2002). על בית המשפט לבחון האם העונש הולם בנסיבות העניין, מתוך התייחסות להסדר הטיעון ולשיעור ההקלה שהעונש שבהסדר מביא עימו. נקודת המוצא - כך נפסק – היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, חומרתה, ונסיבות בצועה, נסיבותיו האישיות של הנאשם ושיקולי מדיניות ענישה ראויה, והחשיבות והמשקל היחסי שיש ליחס לציפיותיו של הנאשם. במידה ולא נשמר יחס הולם בין ההקלה שניתנה לנאשם בעקבות ההסדר לבין האינטרס הציבורי שבענישה, ידחה בית המשפט את ההסדר.

9.ב"גישת האיזון" שהותוותה בפסק דין פלוני דלעיל הוגדרו השיקולים אותם יעמיד בית המשפט לנגד עיניו בענין שבו הושג הסדר טיעון. מצד אחד נודעה חשיבות להסדרי הטיעון המגבירים את יכולת האכיפה, חוסכים במשאבי המערכת, מקצרים עינוי דין ומקלים על נפגעי העבירה. מול כל אלו קיימים שיקולים נוגדים ובהם הצורך למצות את הדין במקרים מסויימים, ולמנוע פגיעה באמון הציבור לנוכח הסדרי טיעון שנראים כמקלים. מעבר לקיומו של הסדר הטיעון על בית המשפט לשקול, האם העונש המוצע הינו מתאים בנסיבות המקרה לאור מכלול שיקולי הענישה. על בית המשפט לסטות מן ההסדר במידה והתשובה לשאלה האחרונה הינה שלילית. בפרשת פלוני ביכר בית המשפט העליון את "גישת האיזון" על פני גישות אחרות - גישת "בחינת שיקולי התביעה", לפיה התערבות בעונש המוסכם, המקל עם הנאשם, עשויה להיות מוצדקת רק אם התברר שהתביעה טעתה בשיקוליה עד כדי פגיעה באינטרס הציבור, וגישת "העונש הראוי", לפיה על בית המשפט לבחון אם אין פער משמעותי יתר על המידה בין העונש המוסכם על הצדדים לבין העונש הראוי בעבירות מן הסוג שהנאשם הורשע בהן על פי הודייתו.

10. במקרה הנוכחי הסדר הטיעון לא כלל עונש מוסכם, אלא תיקון כתב האישום, בדרך של שינוי הפרק העובדתי, בדרך של "ריכוך" הפציעה שנגרמה לאלעד, ושינוי הוראות החיקוק בהן הואשם הנאשם מעבירה שעונשה המכסימלי הינו שש שנות מאסר לעבירה שעונשה המכסימלי הינו שלוש שנות מאסר. כן כלל ההסדר שליחתו של הנאשם לקבלת תסקיר של שירות המבחן עוד בטרם הרשעתו. בחנתי את הסדר הטיעון שהושג בתיק זה על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולאחר לבטים הגעתי למסקנה כי יש מקום לאמצו ואין לסטות ממנו. הלבטים נבעו, בין השאר, מכך שעסקינן בתיק זה בתופעת האלימות במועדונים בקרב צעירים, אשר הפכה בשנים האחרונות לחזון נפרץ במרכזי בילוי רבים בישראל. מאידך, לא נעלמו מעיני דברי אלעד בבית המשפט, אשר הצהיר כי סלח לנאשם וציין – "אני לא יודע אם זה הוא בכלל". יתכן ולקשיים ראייתיים היה חלק בשיקולי המאשימה, בהידרשה לעסקת הטיעון.

ג.התסקיר

11.בתסקיר מתואר הרקע המשפחתי של הנאשם, יכולותיו הלימודיות, שירותו הצבאי ועיסוקו הנוכחי. כמו כן הוא כולל תיאור התייחסותו של הנאשם לעבירה שביצע והערכה של אישיותו.

12.רקע משפחתי – הנאשם, יליד 1989, גדל במשפחה נורמטיבית בת שש נפשות, כאחד מארבעה ילדים. אביו, מנהל מחלקה ב"תנובה", ואמו, גננת בגן טיפולי, תוארו כהורים דואגים, אכפתיים וקשובים לצרכי ילדיהם. אף כי קיים פער ביכולות הלימודיות של הנאשם לאלו של אחיו ואחיותיו, לא בא הדבר לביטוי בקנאה של הנאשם כלפיהם.

13.לימודים, שירות צבאי ועיסוקים – הנאשם, אשר סיים אחד עשר שנות לימוד, התקשה בלימודיו עקב הפרעות קשב וריכוז ונטל רטלין. על רקע קשייו בלימודים בגיל ההתבגרות, וכדרך לחיזוק תחושות ערך ובטחון שחסרו לו, התחבר הנאשם עם צעירים שהרבו בשוטטות ונקלעו ל"בעיות". הנאשם, אשר ביקש לשרת בצבא בחיל קרבי ולא נענה, ביצע נפקדות, ריצה עונש מאסר בכלא צבאי ושוחרר מוקדם. הוא טען כי עבד במפעל "חוליות" ובמפעל "קירור הגליל", נרשם ללימודי שמאות רכב וכיום הינו עובד כמלגזן במחסן שבבעלות "תנובה". כנזכר לעיל, לכל אלו לא נילוו מסמכים מאמתים.

14.הערכה אישיותית – סגנית קצינת המבחן המחוזית התרשמה כי הנאשם מבטא חרטה על התנהגותו במועדון ביום האירוע, עת היה כמעט בן עשרים, ואשר באה בעקבות שתיית אלכוהול וקטטה, במהלכה הופל ארצה. בנוסף לחרטה, הוא אף מבין כי השתייה מפחיתה את יכולתו לשלוט בתגובותיו ומסייעת לביטוי תוקפני. ההתרשמות מהנאשם היא של צעיר נינוח עם יכולות קוגניטיביות, אך עם דימוי עצמי פגוע, על רקע עברו. דרך ההתמודדות בה בחר הינה של הימנעות מהתמודדות תחושותיו ועם מצבי קונפליקט במשפחתו, ושל טשטוש תחושות לא נעימות. דפוס זה מסייע לו לתפקד במסגרת קשרים בין אישיים ובמסגרות עבודה שונות, אולם גלום בו פוטנציאל להתפרצות ללא שיקול דעת במצבי קיצון, של מתח וחוסר אונים.

לסיכום, סבורה סגנית קצינת המבחן המחוזית כי לנאשם אין מאפיינים תוקפניים מושרשים, וכי כיום הוא משקיע מאמצים בביסוס עצמו הן במסגרות של עבודה והן במסגרת של בניית מערכת קשר בינאישית, זוגית.