גזר דין
הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (מספר מקרים), לפי סעיף 415 (סיפא) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין"), זיוף בנסיבות מחמירות (מספר מקרים), לפי סעיף 418 (סיפא) לחוק העונשין. עבירה של שימוש במסמך מזויף (מספר מקרים), לפי סעיף 420 לחוק העונשין וכן עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 (רישא) לחוק העונשין.
הנאשם זוכה מביצוע עבירה של התחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 (רישא) לחוק העונשין.
האישום הראשון:
בשנת 2000 לקחה עדה טובול (להלן:"עדה") ביחד עם בעלה, משכנתא מבנק הפועלים בסך של כ- 160,000 דולר, לרכישת בית בישוב יבנאל (להלן:"הנכס"). לאחר מספר שנים הפסיקה עדה לשלם את החזרי המשכנתא לבנק הפועלים וכן הצטברו כנגדה תיקים בהוצאה לפועל (להלן:"הוצל"פ"). בתחילת שנת 2008, הגיעו לאמה של עדה- הגב' יפה ריינר (להלן:"יפה"), מכתבים מבנק הפועלים, על כוונת הבנק למכור את הבית ביבנאל ובמהלך חודש מרץ 2008, פנתה יפה לנאשם, על מנת שיסייע לה למצוא פתרון שיותיר את הנכס בידי בתה.
הנאשם נפגש עם יפה בביתה ביבנאל, הציג עצמו במרמה כפקיד הוצל"פ וביקש לעיין במסמכים המצויים ברשותה. במהלך הפגישה, הציג הנאשם בפני יפה מצג שווא ולפיו יש ביכולתו למנוע את מכירת הבית, באמצעות הגשת מסמכים שונים לבנק הפועלים, לבתי משפט וללשכת ההוצל"פ. הנאשם ביקש בתמורה סך של 3,500 ₪ בגין טיפול בתיקי ההוצל"פ וסך של 6,000 ₪ בגין טיפול בעצירת הליך מכירת הבית. עוד באותו הערב, בעקבות מצג השווא, העבירה יפה לידיו של הנאשם סכום של 2,000 ₪. ימים שלאחר מכן, הנאשם פנה ליפה שוב ושוב והציג בפניה מצג שווא ולפיו שלח בקשות שונות, בין השאר, לבתי המשפט לצורך עצירת הליך מכירת הבית. הנאשם אף הודיע ליפה במרמה כי התקבלה החלטה על עצירת הליך מכירת הבית וכי קיימת החלטה של בנק הפועלים בדבר פריסה מחודשת של המשכנתא.
כדי לבסס את מצג השווא, במטרה לזכות באמונה של יפה ועל מנת לקבל ממנה עוד כספים, הציג בפניה מסמכים מזויפים, מהם עולה כי יש ממש בדבריו אודות הטיפול בנכס. בין היתר זייף הנאשם מסמך ממשרדה של עורכת הדין עדינה וייל, מסמך מבנק מזרחי טפחות ואף פרוטוקול של לשכת ההוצאה לפועל בנתניה.
בנוסף השתמש הנאשם במרמה בחשבוניות מזויפות, עליהן הדפיס מספר עוסק מורשה כוזב וכן בפנקסים שונים הנחזים להיות פנקסי קבלות.
הנאשם המשיך לדרוש ולקבל מיפה כספים במרמה, זאת מבלי שפעל או ניסה לפעול כדי לסייע לה בעניין מכירת הנכס והסדר חוב המשכנתא, על אף שידע כי אין ביכולתו לעשות דבר בעניין זה. כדי לקבל את הכספים, הנאשם טען כי סכומי הכסף מיועדים לפינוי הדיירים מהנכס, לתשלום עבור שיפוצים, הערכת שמאי, תשלום לועדות שונות ועבור קנסות לבנק הפועלים. סך הכל, הוציא הנאשם במרמה מיפה, סכום כולל של כ- 160,000 ₪.
האישום השני:
בשנת 1999, לקחה פרידה פינטו (להלן:"פרידה") הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות לצורך רכישת דירה ובעקבות הסתבכות כלכלית, לא הצליחה לעמוד בתשלומים החודשיים ונפתחו כנגדה גם מספר תיקים בהוצל"פ ואף הוצאה כנגדה פקודת מאסר.
בתחילת שנת 2008, פגשה פרידה את הנאשם בלשכת ההוצל"פ בנצרת, במעמד זה הציג עצמו הנאשם כפקיד בכיר בלשכת ההוצל"פ חיפה. פרידה שטחה בפניו צרותיה מול לשכת ההוצל"פ, הנאשם הסכים לסייע בידה, דרש בתמורה לשירותיו סכום של 3,000 ₪ בגין הסדר חובותיה בהוצל"פ ו-3,000₪ בגין הסדר חובות המשכנתא ופרידה העבירה לנאשם את הסכומים המבוקשים.
לאחר כחודש ימים, קיבלה פרידה הודעה מלשכת ההוצל"פ כי הבקשה שהוגשה מטעמה לאיחוד תיקים ולהחזר חודשי בסך 250 ₪ תישקל בחיוב בכפוף להפקדה בסך 3,000 ₪ בקופת בית המשפט. פרידה עדכנה את הנאשם אודות המכתב והוא, במטרה להוציא במרמה כספים מפרידה, ביקש כי תעביר לידיו את הסכום והוא ידאג להפקידו בקופת בית המשפט. פרידה נתנה לנאשם 3000 ₪ והוא שלשלם לכיסו.
פרידה בקשה עזרתו של הנאשם בטיפול בתביעה כספית נוספת שהתנהלה כנגדה על סך של 85,000 ₪. לאחר שהנאשם הגיש כתב הגנה בתיק, פנה לפרידה ואמר לה במרמה כי התובעים יצרו עמו קשר וציינו כי הם מוכנים לפרוס את החוב לתשלומים, במידה ותעביר להם באופן מידי, באמצעות הנאשם, סכום של 2,500 ₪ במזומן. כעבור מספר ימים מסרה לו פרידה 2,500 ₪, אשר אף אותם שלשל לכיסו.
האישום השלישי:
משה מוסקוביץ (להלן:"משה"), לקח משכנתא מבנק מזרחי טפחות לצורך רכישת דירה ובעקבות הסתבכות כלכלית לא הצליח לעמוד בתשלומי המשכנתא והחליט לפנות לנאשם על מנת שיסייע לו בטיפול מול הבנק.
במהלך חודש אפריל 2008, נפגש הנאשם עם משה ואמר לו כי ביכולתו לסייע לו בנושא המשכנתא ובתמורה לכך יהא עליו לשלם סכום של 1,200 ₪. הנאשם אמר את הדברים למשה, על אף שידע כי אין בכוונתו לטפל בענייניו ומשה מסר לידיו סכום של 1,200 ₪. משה ניסה לפנות לנאשם במספר רב של הזדמנויות, אולם הנאשם התחמק ממנו ולא יצר עמו כל קשר. בחודש יולי 2008, לאחר שקיבל משה התרעה מהבנק לפני נקיטת הליכים משפטיים, נאלץ לפנות בעצמו ולהסדיר את חוב המשכנתא.
טיעוני הצדדים:
ב"כ התביעה טען כי חומרת מעשיו של הנאשם נובעת מהעובדה שהמתלוננים היו נתונים למצוקה קשה ופנו לעזרתו של הנאשם, אשר פעל בשיטתיות, בתחכום ובהיקפי מרמה נרחבים. חומרה יתרה יש לייחס אף לעובדה שהנאשם הציג עצמו בכזב כמנהל גבייה בהוצל"פ, כעורך דין וכמי שלומד משפטים. הנאשם לא החזיר ולו שקל אחד למתלוננים, על אף שעברו מעל שנתיים ימים. הנאשם ניהל משפט ארוך ואין דינו כדין מי שבא לבית המשפט, מודה ומבקש סליחה. בפני בית המשפט אין המלצה טיפולית שיקומית, אין הבעת חרטה, או לקיחת אחריות. ב"כ התביעה ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל שלא יפחת מחמש שנים, מאסר על תנאי מרתיע קנס ופיצוי.
ב"כ הנאשם טען כי הנאשם נעדר עבר פלילי בעבירות מרמה וזיוף, לחובתו שתי הרשעות קודמות בלבד בעבירות אלימות, עבירה אחרונה הינה משנת 2003. בתחילת הפרשה נעצר למשך כשבועיים ולאחר מכן, מתאריך 14/8/08 ועד היום, שוהה הוא במעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני. הנאשם הינו יליד 1968, סובל ממחלת הסכרת, מטופל תרופתית, מתקיים מקצבת מל"ל ומצבו הכלכלי קשה. לאור כל האמור לעיל, ביקש הסנגור להסתפק בהטלת עונש של מאסר בדמות עבודות שירות ולהתחשב בנאשם לעניין גובה הקנס, כאשר תביעה אזרחית תלויה ועומדת כנגדו.