מדינת ישראל נ' קרומביין

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשמת ולו רק מחמת הספק.

מדובר בתאונת דרכים שאירעה בצומת מרומזרת. אין חלוקי דיעות כי הרמזורים היו תקינים והיה שדה ראיה לשני הצדדים. בקצרה , אחד הצדדים עבר באור אדום והשני עבר באור ירוק. השאלה שלפנינו היא מי הוא זה ואיזה הוא שעבר באור האדום.

המעורבת לא העידה בפניי אך הודעתה במשטרה התקבלה על ידי ועל פי ההודעה היא המתינה באור אדום, אחר כך יצאה כשהאור התחלף לירוק ואיננה יודעת מי פגע בה ולמה. המעורבת לא ראתה את הנאשמת לפני התאונה.

הסיבה העיקרית שהנאשמת הועמדה לדין היא הודעתה במשטרה בה מסרה שאיננה זוכרת את האירוע במדוייק , ואיננה זוכרת אם עברה באור ירוק או לא. זאת , לא משום שהיא חוששת כי עברה באור אדום אלא משום שאיננה זוכרת את האירוע. לפניי המשיכה וטענה כי לא זכרה בדיוק את שאירע עקב המכה והבלבול אך מהיכרותה את עצמה נהיר לה שעברה באור ירוק.

לטובת הנאשמת יש לומר כי היא נוהגת משנת 1972 קרוב ל – 40 שנה כמעט ללא הרשעות קודמות . כן יש לזכור כי פעמים רבות אנשים אינם זוכרים את שאירע בתאונה והדבר איננו מוכיח את אשמתן.

מניתוח מבנה הרמזורים עולה כי אין מצב שבו הנאשמת "גונבת" את הרמזור וכך מתרחשת תאונה. ניתוח הרמזורים מראה כי אחת מן המעורבות שגתה ונכנסה לצומת באור אדום . אולם, אין שום נקודה שבה ניתן לייחס זאת למעורבת זו או אחרת.

מכל אלה עולה, שהסיבה היחידה לחשד בנאשמת הוא בכך שלא הייתה ברורה וחד משמעית כי עברה באור ירוק. אולם בכך אין להרשיע נאשמת במשפט פלילי משום שלא אחת קורה שנהגים אינם זוכרת את שאירע לאחר התאונה.

לסיכומו של דבר לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם לפניי והזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה החלטתי לזכות את הנאשמת ולו רק מחמת הספק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"א אדר א תשע"א, 15/02/2011 במעמד הנוכחים.

אברהם טננבוים, שופט

הוקלד על ידי: שולה שמש