גזר דין
הנאשם, תושב האזור יליד 1977, הודה והורשע בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון, נהיגת רכב מנועי ללא פוליסת ביטוח בת תוקף ושהיה בלתי חוקית בישראל.
לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 27.10.2011, בשעת ערב, נהג הנאשם בטירה ברכב מבלי שיש ברשותו רישיון נהיגה. שוטר שערך בדיקה שגרתית במקום הורה לנאשם לעצור ולהציג פרטים מזהים. הנאשם לא הציג דבר ולכן עוכב לתחנת המשטרה. בעת שהיה בניידת המשטרה התפרע הנאשם בכך שצעק, נופף בידיו, בעט במושבי הניידת ודחף אותם בידיו וקפץ לעבר מושבי הניידת הקדמיים לעבר בלם היד – עד שנאזק ונעצר. נוסף על כך, בעת ששהה בתחנת משטרה ביקש ממנו שוטר להשליך סיגריה שעישן. תגובת הנאשם הייתה הפשלת מכנסיו וקריאה לעבר השוטרים "אתם רוצים לזיין אותי, תזיינו, הנה".
לנאשם 6 הרשעות קודמות, החל בשנת 1997, בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, נהיגת רכב ללא רישיון, גניבת רכב, גניבה, התחזות, ניסיון להפרת הכרזת שטח סגור – איסור יציאה (מבית משפט צבאי), ועוד. הנאשם ריצה ששה עונשי מאסר, חלקם לא קצרים.
לבקשת ב"כ הנאשם נתקבל בעניינו תסקיר מטעם שרות המבחן. שרות המבחן סקר את תולדות הנאשם, המתגורר לדבריו בשכירות בטירה זה עשור, נשוי לתושבת המדינה ואב לארבעה ילדים קטינים. הנאשם טען כי אינו יכול להיכנס לקלקיליה עקב סכנה לחייו, משום שנחשד בשיתוף פעולה עם השלטונות בישראל. צוין כי הנאשם הגיש בקשה לאיחוד משפחות. הנאשם הסביר את מעשהו בכך שנדרש להסיע את אחייניותיו אשר ביקרו אצל משפחתו בחזרה לביתן. לטענת הנאשם, השוטרים פעלו כלפיו באופן אלים, כשהוא אזוק, ולכן הגיב כפי שהגיב. הנאשם מודע לחומרת מעשיו, ועל רקע מצבו וקשייו הכלכליים והעובדה שלא נפתחו נגדו תיקי מב"ד נוספים, המליץ שרות המבחן לגזור עליו מאסר על-תנאי בלבד.
בתסקיר הראשון אודות הנאשם נפלו מספר טעויות מהותיות בעניינים שבעובדה. נאמר בו כי הנאשם השתחרר ממאסרו האחרון בשנת 1999, וכן, כאמור, שלא נפתחו נגדו תיקי מב"ד נוספים. כמו כן התעלם שרות המבחן מן העובדה כי הנאשם עבר עבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל. כיוון שכך נתבקש שרות המבחן לערוך תסקיר משלים בו ישקול את עמדתו.
בתסקיר המשלים, מיום 27.11.2013, לא מש שרות המבחן מעמדתו הקודמת. לדעת כותבת התסקיר הייתה בתסקירה הקודם התייחסות מספקת לעבירת השהיה הבלתי חוקית, וזאת בעצם העובדה שהוזכר כי הנאשם הגיש בקשה לאיחוד משפחות. הנאשם טען כי אף שהוא מבקש להסדיר את מעמדו בישראל, נפתחים נגדו מדי פעם תיקים פליליים בגין עבירה זו, אך אלה נסגרים לרוב בשל חוסר עניין לציבור. כותבת התסקיר טענה כי גליון ההרשעות הקודמות של הנאשם שעמד לפניה בעת שכתבה את תסקירה הקודם לא היה מעודכן, ואמנם הוגש נגד הנאשם כתב אישום נוסף בגין שהיה בלתי חוקית בישראל. שרות המבחן הכיר אף בכך שבניגוד לנרשם בתסקיר הראשון, בשנת 2010 ריצה הנאשם עונש מאסר, ואולם לדברי קצינת המבחן "מדובר במאסר קצר, של 27 יום", ואין בכך סתירה לאמור בתסקיר הראשון שכן ממאסרו הארוך האחרון השתחרר הנאשם בשנת 1999.
על רקע נתונים אלה טענו הצדדים לעונש.
ב"כ המאשימה, עו"ד רונית בירס, טענה כי הערכים המוגנים העומדים ביסוד העבירות בהן הורשע הנאשם הם פגיעה בשלטון החוק, פגיעה בשוטרים המבצעים עבודתם נאמנה ופגיעה בביטחון המדינה ובזכותה לקבוע מי ייכנס בשעריה. לדברי התובעת אין מדובר במעידה חד פעמית של הנאשם אלא בנאשם השוהה בישראל שלא כחוק למעלה מעשור, אשר לא הסתפק בעבירת השב"ח אלא ביצע עבירות נלוות. לטענתה, התביעה ערה לנסיבות המיוחדות של התיק ולעובדה שמדובר בנאשם הנשוי לאזרחית ישראלית, אך יחד עם זאת, לא הוצגו אף מסמכים המאמתים את טענותיו של הנאשם לפיהם הוא פועל להסדרת מעמדו החוקי בישראל, וכמו כן לא הוצגו מסמכים המעידים על איומים וסכנה לביטחונו של הנאשם כפי שטען ב"כ הנאשם.
לטעמה של המדינה, מתחם העונש ההולם את העבירות בהן הורשע הנאשם הוא בין שלושה לתשעה חודשי מאסר בפועל. הוגשה פסיקה. יחד עם זאת בנסיבות שתוארו ראוי לדעת המדינה להטיל על הנאשם עונש של חודש מאסר בפועל בלבד, מאסר הצופה פני עתיד, מאסר על תנאי וקנס.
ב"כ הנאשם, עו"ד אחמד עיראקי, מיקד את טיעוניו בנסיבותיו האישות של הנאשם ובעיקר בעובדה כי נעשו מאמצים מצידו של הנאשם להסדיר את מעמדו האזרחי במדינה כבר בשנת 2009 ובשנת 2010, לפני העבירות הנדונות בכתב אישום זה. יחד עם זה, לדברי הסנגור אישור לשהייה במדינה ניתן רק לאדם מעל גיל 35, רק בחודש מארס 2012 נכנס הנאשם לקבוצת הגיל המתאימה, ומאז פועל הוא במרץ לקבלת האישור. באשר לעבירות הנלוות המיוחסות לו בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הוא מתחרט ומודה כי כשל בהתנהגותו.
עו"ד עיראקי טען כי הנאשם מאוים בשטחים וקיימת סכנה לחייו, בשל עברו כמשתף פעולה. כאסמכתא יחידה לכך הפנה הסנגור לגזר דינו של הנאשם בת"פ 1775/06 של בית משפט זה, ממנו עולה כי במסגרת הסדר טיעון נמחקה עבירת השהיה הבלתי חוקית בישראל. לדברי הסנגור, באותו הליך התייצב איש כוחות הביטחון לפני בית המשפט, אך הדברים לא נרשמו בפרוטוקול.
ב"כ הנאשם, ביקש כי יושת על הנאשם מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. הוא הפנה למספר פסקי דין התומכים לדעתו באפשרות עונשית זו, וכן לפסיקה בעניינם של שוהים בלתי חוקיים ושל עובדים זרים, אשר עברו עבירות שונות וחמורות מאלו שעבר הנאשם ולא נדונו למאסר בפועל.
הנאשם בדברו האחרון לעונש הביע חרטה על מעשיו.
דיון והכרעה
הנאשם, תושב האזור, נכנס לישראל שלא כחוק, נהג רכב ללא רישיון או ביטוח, ובעת שעוכב לתחנת משטרה התפרע כמתואר בכתב האישום. התפרעותו של הנאשם בתוך הניידת אינה קלת ערך בעיניי, אך חשוב לציין כי לא פגע בשוטרים.
הערכים המוגנים בעומדים ביסוד העבירות שעבר הנאשם הם זכותה של המדינה להחליט בדבר זהותם של אלה שיבואו בשעריה; זכותם של עוברי הדרך להגיע למקום חפצם בשלום ולא להיפגע מידי אנשים שאינם מורשים לנהוג; ושמירה על הסדר הציבורי.
את מתחם העונש ההולם יש לקבוע בהתאם לערכים המוגנים, בהינתן עיקרון היסוד שבענישה הלא הוא עיקרון ההלימה, ובהתייחס לרמת הענישה הנוהגת. במלאכת עיצב המתחם יילקחו בחשבון רק נסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
ב"כ הנאשם ביקש לשכנעני כי ראוי לתת משקל לטענת הנאשם כי קיימת סכנה לשהייתו בשטחים. לטענה זו לא ניתן לשעות. כך משום שניתנו לנאשם מספר הזדמנויות להציג אסמכתא לטענתו זו, אך הדבר לא נעשה. כך גם משום שלא יכול להיות ספק שהסיבה הדומיננטית לשהיית הנאשם בתחומי ישראל היא נישואיו לישראלית, וילדיו מאותה אישה. הנאשם גם לא טען שאין הוא יכול לשהות בכל תחומי האזור, אלא בעיר קלקיליה בלבד. ועוד יצוין כי טענת ב"כ הנאשם בנוגע למה שהתרחש במסגרת הטיעון לעונש בת"פ 1775/06 לא זו בלבד שלא מעוגנת בפרוטוקול הדיון שם, אלא עומדת היא בסתירה להחלטת בית המשפט שם לגרש את הנאשם בחזרה לשטחים (פסקה 11 לגזר הדין).
עיינתי בפסיקה שהוגשה לי על ידי הצדדים ואני סבור כי מתחם העונש ההולם מקרה זה הוא בין חודשיים מאסר בפועל לשמונה חודשי מאסר [ראו והשוו עפ"ג (מרכז) 408-12 פאיד נ' מדינת ישראל (23.9.2012)].