ת"פ
בית משפט השלום קריות
|
23627-10-09
25/03/2010
|
בפני השופט:
טל תדמור-זמיר
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
קונסטנטין קוטוב (אסיר)
|
גזר-דין |
גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, היזק בזדון ותקיפה בנסיבות מחמירות.
תחילה כפר הנאשם במיוחס לו ורק לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה, חזר בו מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום.
בטיעוניו לעונש הפנה התובע לעברו הפלילי של הנאשם, למאסר מותנה התלוי ועומד נגדו, לעובדות כתב האישום ולחבלות שנגרמו למתלוננת.
מסקנתו של התובע כי הנאשם אלים ויש למצות עימו הדין ולהרחיקו מהחברה לתקופה ממושכת.
התובע מבקש שלא לראות בכוונת הנאשם להוציא המתלוננת ממעגל הסמים והזנות שיקול לקולא ועותר להטלת מאסר ממושך, הפעלת המאסר המותנה במצטבר, פיצוי למתלוננת וקנס.
ב"כ הנאשם הפנה והדגיש נסיבותיו המיוחדות של המקרה.
לטענתו בבסיס המעשים עמד רצונו של הנאשם למנוע מהמתלוננת להשתמש בסמים ולעסוק בזנות ולהוציאה מהמעגל האמור.
הסניגור טוען כי עברו של הנאשם אינו מעיד על היותו אדם אלים.
בשל הנסיבות האמורות ביקש הסניגור להאריך המאסר המותנה תוך שימת דגש על העובדה כי העבירה הנוספת בוצעה לקראת סוף תקופת התנאי.
לחומרא, יש לשקול את חומרת העבירות, את עובדות כתב האישום ואת עברו הפלילי של הנאשם.
כתב האישום מתאר מעשים חמורים ביותר אשר נמשכו לאורך תקופה לא קצרה.
איני יכולה לקבל טענת הסניגור כי בסיבות שהובילו את הנאשם לבצע המעשים המיוחסים לו, יש כדי להביא לאחריות מופחתת מצידו.
הנאשם דחף את המתלוננת לקיר, סתם את פיה בידיו כדי שלא תצעק, חבט בה באגרופו, תפס בגרונה וחנק אותה עד שאיבדה הכרתה.
בנסיבות אלה, עזב הנאשם את הדירה וכשחזר וראה שאמה של המתלוננת התקשרה איתה שבר את מכשיר הפלאפון של המתלוננת והיכה אותה באמצעות ידיו ורגליו.
כשסירבה המתלוננת לצאת עם הנאשם מהדירה, ריסס אותה בפניה בגז מדמיע.
גם בהיותם ברכב היכה הנאשם את המתלוננת באגרופים, תפס בשערה בחוזקה תוך שהוא מרכין את ראשה בכוח כלפי מטה עד תלישת חלק משערותיה.
לפנות בוקר החזיר את המתלוננת לדירה שם כלא אותה ורק לאחר 3 ימים הצליחה המתלוננת להימלט מהדירה והגיעה לבית סבתה כשלגופה חולצה ותחתונים בלבד.
לו רצה הנאשם לעזור למתלוננת לצאת ממעגל הסמים והזנות, יכול היה לעשות זאת בדרכים רבות אחרות ולא בדרך בה נקט.
מעשי אלימות כלפי בת זוג נתפסים על ידי המחוקק כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים שכן קיימת ציפיה טבעית שבמקום בו שוררים יחסי אהבה, ישררו גם יחסי הרמוניה וכבוד הדדי.