מדינת ישראל נ' קביליו

גזר דין

1. ביום 21.6.09 הורשע הנאשם בכתב אישום מחודש בעבירות לפי הסעיפים 379 לחוק העונשין, לפי סעיף 288 לחוק, לפי סעיף 273 לחוק, לפי סעיף 192 לחוק וכן בעבירה לפי סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי.

2. האירוע ארע ביום 15.10.06 בשעה 20:30 לערך, עת שהה הנאשם כמבקש בביה"ח בלינסון בפ"ת, נדרש הוא ע"י מאבטח לצאת מהמחלקה בה שהה שכן נסתיימה שעת הביקור, בתגובה לכך תקף הנאשם את המאבטח בכך שהיכה באגרוף בפניו, וגרם לו אדמומיות ונפיחות באזור האף.

3. בהמשכו של אותו אירוע, עת הגיעו מאבטחים נוספים, איים עליהם וכן על המאבטח בו פגע בתחילה ואיים כי "יפוצץ אותו ויתן לו פיצוץ לפנים" איום נוסף איים הנאשם כנגד מאבטח נוסף ובסופו של יום זרק הנאשם מכשיר פלאפון על מאבטח נוסף אשר פגע בגבו ובעט בו ברגלו השמאלית. כתוצאה מכך נגרמו למאבטח הנ"ל חבלה בירך שמאל ליטראלית.

4. אם לא די בכך, בעת ששוטר ניסה לאוזקו, הניף את ידו לעבר אחד המאבטחים ופגע עם ידו בפיו של השוטר וגרם לו לפציעה בשפה תוך שהוא מתנגד למעצרו.

5. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי אם יתקבל תסקיר חיובי, תעתור המאשימה להפעלת עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם בהליך קודם באופן אשר הנאשם ירצה סה"כ 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ובאם יסתבר כי התסקיר הינו שלילי, תעתור המאשימה לעונש של מאסר בפועל במצטבר. מאידך, הסנגוריה הודיעה כי בכל מקרה תעתור להארכת המאסר על תנאי. עוד הוסכם בין הצדדים כי לכל אחד מהנפגעים ישולם פיצוי בסך 1,000 ₪.

6. שירות המבחן הגיש תסקיר אשר סוקר את השתלשלות האירועים מאז הורשע הנאשם בשנת 2006, בעבירת איומים ותקיפה ובמסגרת גזר הדין נדון הנאשם בין היתר לצו מבחן לתקופה של שנה. במהלך צו המבחן השתלב הנאשם בקבוצה טיפולית ליחסים בין אישיים אליה הקפיד להגיע באופן פעיל ויציב שיקף את קשיו במצבים בהם חש מזולזל ומושפל עם קושי בתיעול כעסיו ובסיומו של הטיפול הפרטני רכש כלים להתמודדות מקדמת במצבי תסכול.

האירוע נשוא כתב האישום היה כאשר הנאשם היה בתחילתו של ההליך הטיפולי במסגרת שירות המבחן וכיום עמדת שירות המבחן הינה כי הנאשם הפנים את השלילה במעשיו וכי עליו לבטא מחאתו רק בדרך נורמטיבית. עוד סבור שירות המבחן כי השתת עונש של מאסר הגם אם ירוצה בעבודות שירות, יוביל לפגיעה משמעותית ביכולתו של הנאשם לפרנס את משפחתו הנוכחית והקודמת ולחבל במאמצים שעושה הנאשם להתמודדות מקדמת עם קשיים במישורי חייו השונים.

7. באי כוח הצדדים טענו בפני לעניין הענישה הראויה בתיק זה כאשר ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש אשר יהא בו כדי לשקף את חומרת המעשים אשר נעשו ע"י הנאשם עת פגע במאבטח של ביה"ח אשר מילא תפקידו. עוד ציין ב"כ המאשימה, כי מדובר בנאשם אשר נדון בשנת 2002 ללא הרשעה בעבירה של הכשלת שוטר ובשנת 2006 נדון למאסר על תנאי ושל"צ בעבירה של איומים ותקיפה סתם. נוכח אירוע זה השלישי הרי שלטעמה של המאשימה, יש לגזור על הנאשם עונש לש 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בחופף להפעלת המאסר על תנאי והכל בדרך של עבודות שירות.

8. מאידך גיסא, הסניגורית הסבה תשומת לב ביהמ"ש לתהליך השינוי החיובי אותו עבר הנאשם באופן שמאז קרות האירוע ב02006 עת היה בתחילת דרכו הטיפולית, לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים ולפיכך, עתרה היא כי ביהמ"ש יורה על הארכת התנאי לתקופה נוספת.

9. אין ספק כי כאשר תקף הנאשם מאבטח שהינו עובד ציבור, הרי שיש לראות בכך חומרה יתרה ובוודאי ובוודאי כאשר הנתקף הינו מאבטח בביה"ח אשר מטרתו להוציא מבקרים לאחר שעות הביקור על מנת להבטיח את שלומם של החולים או היולדות. התנהגות כזו של הנאשם הינה פסולה בתכלית הפסלות. ביהמ"ש חייב להגן על עובדי השירות הציבורי ואין כל נפקות באם מדובר מבאבטח בביה"ח או פקיד היושב במוסדות העיריה, או משרדי הממשלה. ללא הגנה על השירות הציבורי ועל כושרו לתפקד כראוי, לא ייכון שירות ציבורי יעיל, המסוגל לעמוד במטלות ובאחריות המוטלות עליו.

יפים לענין זה הדברים ברע"פ 2660/05 אינגרפלד נ' מ"י:

"...בכדי שעובד הציבור יוכל למלא תפקידו על הצד הטוב ביותר. יש לאפשר לו למלא תפקידו בגב זקוף... במיוחד נכונים הדברים לימים אלה בהם מוצאים עצמם עובדי ציבור מטרה לאלימות פיזית ומילולית עת הם נדרשים ליתן שירות לציבור ולמלא תפקידם."

10. הנאשם כאמור, נושא על גבו הרשעות קודמות כאמור ב-ת/1 ו-ת/2 , כאשר בת/2, נדון בין היתר ל-6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות אלימות או איומים. לתקופה של 3 שנים. ואירוע זה כאמור היה אך בסמוך למועד בו הורשע הנאשם בתיק של ביהמ"ש השלום ברחובות.

11. מאידך גיסא, אין ספק כי הנאשם עשה צעד גדול בהליך השיקומי והטיפולי שלו ואף שירות המבחן מוצא לנכון לציין זאת בתסקיר שלטעמי הינו תסקיר חיובי ביותר.

אמנם השיקול של שירות המבחן בהמלצתו להאריך את המאסר על תנאי לתקופה נוספת הינו שיקול שעניינו פרנסתו של הנאשם, שיקול שאיני מזלזל בו כלל, אך השיקול האמיתי לטעמי הינה אותה כברת דרך שעשה הנאשם במהלך התקופה מאותו אירוע ועד היום באופן שהנאשם הפנים את הדברים ולא נפתחו כנגדו תיקים חדשים.

לפיכך, ועל מנת לתת לנאשם הזדמנות אחרונה מצאתי לנכון שלא להיעתר לבקשת המאשימה אלא, להורות על הארכת תקופת התנאי.

12. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

(א) אני מחדש את עונש המאסר על תנאי של 6 חודשים, שהוטל על הנאשם בתיק פ' 2634/05 של ביהמ"ש השלום ברחובות, ותוקפו יהא לשנתיים נוספות מהיום.

(ב) צו של"צ בהיקף של 200 שעות, על פי תכנית שיקבע שירות המבחן ויעבירנו לאישור ביהמ"ש בתוך 30 יום מהיום.