הכרעת דין
לאור ההודאה של הנאשם אני מרשיעו בהפרה של צו בית משפט שנועד להגן על אדם, עבירה לפי סעיף 288(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"א, 14/10/2010 במעמד הנוכחים.
שמעון שר, שופט
גזר דין
תיק זה הגיע אל מותב זה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים. עתה ביקש ב"כ הנאשם והנאשם עצמו לחזור בהם מהכפירה ולדון בתיק לגופו. הסכמה זו כולל ת בחובה את העובדה שבימ"ש היה חשוף לחומר ועיין בו בשעה שדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים.
כתב האישום מגולל עובדות קצרות אשר אינן שנויות במחלוקת כאשר המהותית ביניהן היא כי ביום 25.8.10 בסמוך לשעה 19:00 הפר הנאשם את ההוראה החוקית באופן שהתקרב לדירת המתלוננת (במרחק של כ- 30 מ' בניגוד להוראה החוקית). ב"כ הנאשם במסגרת הבקשה למעצר ניסה לתקוף את ההחלטה הזו אך כבר קבעתי והדבר לא בא לידי ערעור במובן זה שקביעתי נשללה, כי עצם המעשה היה הפרה של צו וזאת עצם הידיעה של קיומו של הצו למרות שנפלו פגמים כאלה ואחרים בצו עצמו.
עתה, המחלוקת היא באשר לענישה. מחד, אכן מדובר באדם אשר ההיסטוריה מלמדת כי עולם הפשע אינו זר לו. אך מאידך, עומדת לזכותו העובדה כי לא נקט באלימות כלפי המתלוננת או כלפי אשה אחרת, לפחות לא לפי הרישומים אשר מצויים בפני, גם במקרה דנן מדובר בהפרה של חציית החוצץ אשר בימ"ש ביקש להטיל על הנאשם , זה ותו לא.
נראה לי כי האיזון הנכון הינו מחד, מתן מורא לקיום צווי בימ"ש ופסקי הדין אשר ב"כ המאשימה ציין באופן כללי מוכרים לי היטב אך כמובן כל מקרה לגופו. מאידך, העובדה כי למעשה מדובר בהפרה אשר לדידי אינה הפרה על הרף הגבוה שלה.
בנסיבות אלה, אני סבור כי רמת הענישה צריכה ליטול בחשבון ובמידתיות את העונש אשר אני עומד להטיל בהתחשב בכל המכלול של העובדות. האחד, קיומה של הפרה, מאידך, העובדות אשר עומדות לטובת הנאשם אותן ציינתי.
אני סבור כי בסופו של יום אני מורה על מתן צו מאסר מיום 25.8.10 , יום מעצרו, לפרק זמן של 92 ימים. מאסר על תנאי של 7 חודשים על כל עבירה מסוג העבירות בהן הורשע בתיק זה וכן עבירות של אלימות במשפחה לפרק זמן של 3 שנים מיום שחרורו. בנסיבות של הנאשם, איני עושה הוראה לקנס ובזאת מסתיים הדיון לדידי.
זכות ערעור לבימ"ש המחוזי 45 יום מהיום.
לאור העובדה כי התקיים דיון לגופו, הבקשה למעצר עד תום ההליכים מתייתרת ולפיכך יש להורות על מחיקתו . אודה אם המזכירות תעביר עותק החלטה לשופט פלאח.
ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"א, 14/10/2010 במעמד הנוכחים.
שמעון שר, שופט