מדינת ישראל נ' פנפילוב(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 10- 06- 29291, בו מיוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים"), זאת לאחר שבמהלך חיפוש שנערך על גופו בתאריך 10/06/10 נמצא כי החזיק סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 1.5926 גרם נטו (להלן: "הסם").

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 10- 06- 29291.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

על פי הוראות סעיף 21 הנ"ל הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים מתקיימת רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:

א.שמתקיימת עילת מעצר.

ב.שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם.

3.הבה נבדוק, להלן, אם התנאים הנ"ל התקיימו במקרה שבפניי.

א.אשר לקיומה של עילת מעצר - לאור מהות העבירה שבביצועה מואשם המשיב ולאור הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק המעצרים, חזקה כי מתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, הידועה כעילת המסוכנות.

לאור האמור בסעיף משנה ב' להלן, אני סבור כי קיים סיכוי טוב שיעלה בידי המשיב לסתור את החזקה הנ"ל.

ב.אשר לקיומן של ראיות לכאורה - מעיון בחומר החקירה, המצוי בתיק החקירה שהוצג לעיוני, עולה כי הסם נתפס במהלך חיפוש שנערך על גופו של המשיב לאחר שנצפה יוצא מכיוון תחנת סמים, בכפר יאסיף, שלעברה תיצפתו בלשים. הסם היה מחולק ל- 5 מנות, כאשר כל מנה הייתה ארוזה בנפרד. לאור משקל הסם ולאור הוראות סעיף 31 (3) + התוספת השנייה לפקודת הסמים, חזקה כי המשיב החזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית. מדובר בחזקה הניתנת לסתירה.

מעיון בחומר החקירה עולה כי המשיב הודה שהסם שייך לו, אולם טען כי רכש אותו לצורך שימוש עצמי.

עוד עולה מעיון בתיק החקירה, כי למשיב 6 הרשעות קודמות, לרבות בגין עבירות לפי פקודת הסמים. בכל התיקים בהם הורשע בביצוע עבירות לפי פקודת סמים, הוא הורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) סייפא לפקודת הסמים. אין לו אף הרשעה קודמת בעבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים ו/או בכל עבירה אחרת מסוג פשע לפי פקודת הסמים. המשיב נחקר באשר לנסיבות רכישת הסם. ההסבר שנתן לא נסתר, לכאורה, ועל פניו הינו מניח את הדעת.

סבורני שבמצב דברים זה, ניתן לאמר שישנן ראיות לכאורה לכך שהמשיב רכש את הסם והחזיק בו לשימוש עצמי בלבד וישנו סיכוי סביר שיעלה בידי המשיב לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 31 (3) לפקודת הסמים.

במילים אחרות, על פי הראיות המצויות בתיק החקירה, קיים פוטנציאל להרשעה בעבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) סייפא לפקודת הסמים ולא לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים. היינו, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בביצוע עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) סייפא לפקודת הסמים ולא לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים.

4.בהמשך לקביעתי בסעיף 3 דלעיל, בהתייחס לשאלת קיומן של עילת מעצר ושל ראיות לכאורה, אין מנוס מלקבוע כי אין במקרה זה סמכות לצוות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 10- 06- 29291. משכך הדבר, פטור אני מלבדוק האם ישנה בנמצא חלופת מעצר ראויה, כפי שסעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים מורה לעשות באותם מקרים בהם ישנה עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה.

5.סיכומו של דבר, אני מורה לשחרר את המשיב לאחר שיפקיד התחייבות עצמית + ערבות צד ג' ע"ס 15,000 ₪ כל אחת, להבטחת התייצבותו בביהמ"ש בכל מועד אליו יוזמן להמשך ההליכים בת.פ. 10- 06- 29291.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תש"ע, 23/06/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

הוקלד על ידי: רונית דיגורקר