מדינת ישראל נ' פוגל

פסק דין

זהו ערעור על גזר הדין שהוטל על המשיב בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (כב' השופטת נ' פראג לבוא). המדובר במקרה שבו הורשע המשיב על פי הודאתו בנהיגה בשכרות ובקלות ראש, כאשר בגופו נמצאו 790 מיקרוגרם אלכוהול ובדיקת המאפיינים שלו, לא היתה תקינה.

בית המשפט קמא הטיל על המשיב 24 חודשי פסילה בפועל שהוא עונש המינימום המתחייב וכן הפעיל פסילה על תנאי בת 6 חודשים, בחופף. עוד הטיל 6 חודשי פסילה על תנאי, שנה מאסר על תנאי וקנס.

לטענת ב"כ המערערת, שגה בית המשפט קמא בהימנעו מהטלת עונש מאסר בפועל במקרה זה ובכך, כי הורה על חפיפת עונש הפסילה על תנאי לעונש שהוטל במקרה הזה.

לדבריה, המדובר בכמות אלכוהול גבוהה ביותר ובעבירה חוזרת, לאחר שבשנת 2008 הורשע, גם אז על פי הודאתו, בעבירה דומה. המדובר במי שנוהג תקופה לא ארוכה. אין בגזר הדין כל הסבר להקלה המשמעותית, כך לדברי ב"כ המערערת, בענישתו של המשיב ואין כל הסבר מדוע החליט בית משפט קמא לחפוף במלואו את הפסילה המותנית.

בבית המשפט קמא כמו גם עתה, עתרה התביעה להטלת עונש מאסר בפועל. לדברי ב"כ המדינה, מן הראוי היה להורות כן, שהרי המדובר בעבירה שניה מסוגה ובכמות גדולה ביותר של אלכוהול, כאשר קיימת הסלמה מן הפעם הקודמת, שם הודה בכמות קטנה יותר.

התנהגותו במקרה זה מעידה גם על נהיגה מסוכנת, כאשר המאפיינים הוכיחו כי בפועל היה שיכור.

המערער, כך נטען, לא הפנים את העונש שהוטל עליו בפעם הקודמת ומשום כך, יש מקום להטיל עליו עונש משמעותי יותר על ידי הוספת רכיב מאסר בפועל והפעלת עונש הפסילה במצטבר.

הסניגור עותר להשאיר את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו. לדבריו, אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן. לדבריו אין זה המקרה שבפנינו.

אמנם, המשיב הודה בעבירות שיוחסו לו אולם, בבית המשפט אמר כי לא היה מודע לחומרת המעשים למרות המקרה הקודם וטען, כי שלושת ימי המעצר במסגרת התיק הנוכחי גרמו לו לטראומה ובעקבותיה הבין הפעם את חומרת המעשה, ויש להניח כי הפעם למד את הלקח.

עוד טען ב"כ המשיב כי אין לקחת בחשבון לחומרא את האירוע הקודם שבו הורשע על פי הודאתו בשכרות בכמות של 360 מיקרוגרם. זאת משום שכמות זו עומדת היום לדיון מחודש ולטענתו, "המצב המשפטי" היום קובע כי כמות כזו איננה יכולה להתקבל כהוכחת שכרות.

לדבריו, יתכן כי הרשעתו של המשיב בתיק הקודם (הרשעה מיום 20.2.2008) תבוטל אף היא, אם וכאשר יאושר בערעור פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה. משכך, יש להתיחס בספקנות למקרה הקודם למרות שכאמור, המשיב הודה אז בעבירה של נהיגה בשכרות.

עוד טען ב"כ המשיב כי על המשיב הוטלה פסילת המינימום אשר הינה מחמירה ביותר לעומת פסילות מינימום אחרות שנקבעו בחוק, ויש לה משמעות "קיצונית". בית משפט קמא התרשם באופן בלתי אמצעי מהמשיב ולאור התרשמותו זו, כשהוא מנמק את החלטתו בהודאתו ובחרטתו של המשיב, פסק מה שפסק ואין להתערב בשיקול דעתו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בגיליון הרשעותיו של המשיב, ולאחר ששקלתי בדבר, שוכנעתי כי יש ממש בערעור, ואתחיל מהסוף.

גזר הדין הינו קצר ולא מנומק. אין בו כל הסבר להחלטתו של בית המשפט "שלא למצות את הדין עם הנאשם ולתת לו הזדמנות אחרונה נוספת להיטיב את דרכיו...".

השיקולים שהזכיר ב"כ המשיב נכתבו בגזר הדין מפיו של ב"כ המשיב ומפיו של המשיב עצמו. בית המשפט לא הביע את דעתו באשר אליהם בכל דרך שהיא, ורק ציין כי שקל את "השיקולים כולם".

המדובר במקרה של שכרות ברמה גבוהה וחמורה, אשר הוכחה (עלפי הודאתו של המשיב) הן על ידי בדיקת "ינשוף" שמצאה כמות גבוהה ביותר של אלכוהול בדמו של המשיב, והן על ידי בדיקת מאפיינים שכולה היתה בלתי תקינה. המשיב כאמור, הודה בכך. אין מחלוקת כי המדובר במקרה שני שבו נהג המשיב בשכרות כאשר גזר הדין במקרה הקודם ניתן פחות משנתיים לפני המקרה הנוכחי. באותו מקרה קודם (שכאמור גם בו הודה המשיב), הורשע בנהיגה בשכרות בכמות של 360 מיקרוגרם ולא הוטלה עליו פסילת המינימום אלא פסילה של 7 חודשים בפועל בלבד. כך עולה מגיליון הרשעותיו הקודמות (הרשעה מספר 4).

דומה כי המשיב לא למד דבר ממשפטו הקודם ובודאי שלא למד לקח. ההסלמה בהתנהגותו מעידה על כך כי, ככל הנראה, הועבר אז למשיב מסר בלתי ראוי, באי הטלת עונש המינימום. ככל הנראה המשיב סבר כי אין מדובר בעבירה חמורה. ההרתעה בדרך של הטלת פסילה מותנית של 6 חודשים , גם היא לא פעלה את פעולתה הראויה.

יש לציין כי לאחר הרשעתו הקודמת ובטרם ביצוע העבירות נשוא הערעור, הורשע המשיב גם בנהיגה במהירות מופרזת, זאת בנוסף לעבירות קודמות וגם דומות אחרות, בעברו הקצר יחסית.

המסקנה ההגיונית היחידה שניתן להסיק מן האמור לעיל, היא כי יש להעביר למשיב שבפנינו מסר ברור וחד משמעי, אשר יביא סוף סוף להפנמה של חובתו כנהג לא רק לציית להוראות החוק אלא ללמוד את הלקח מהתנהגותו בעבר. אינני סבורה כי שלושת ימי המעצר שחווה המשיב יש בהם כדי לעשות זאת. המדובר רק בהצהרה מילולית שביטא המשיב שאין כרגע מאחוריה דבר.