מדינת ישראל נ' פדילה

החלטה

נדחה לעיון ומתן החלטה בהמשך.

ניתנה והודעה היום ד' סיון תש"ע, 17/05/2010 במעמד הנוכחים.

דורון חסדאי, שופט

החלטה

1.המבקשת הגישה בקשה להארכת מעצרו של החשוד ביומיים.

החשוד נחשד בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש בן זוג.

החשוד נעצר לראשונה ביום 14.05.10 שעה 14.00.

2.יחד עם הבקשה להארכת מעצרו של החשוד הוגשה הצהרת תובע לפי סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים (סומנה על ידי מב/1), במסגרתה נאמר בין היתר כי לאחר עיון ראשוני בחומר החקירה יש בכוונת המבקשת להגיש כנגד החשוד כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים בגין ביצוע עבירה של תקיפה חבלנית.

3.ב"כ החשוד הביע התנגדותו להארכת המעצר, לדבריו לבית המשפט שיקול דעת שלא להיענות להצהרת התובע.

לשיטתו, בתיקי אלמ"ב רבים משוחררים המשיבים (הנאשמים) לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית או הרחקה, לדבריו המדובר בחשוד ללא עבר פלילי ואין מקום להאריך מעצרו וניתן להורות על שחרורו למעצר בית בבית אביו המרוחק כ-3 ק"מ מביתם של בני הזוג, בית בו מתגוררת המתלוננת עם ילדיה.

4.בבש"פ 8845/04 אלטוויל נ' מ"י [7.12.05] נפסק בין היתר כי:

"...הצורך לאזן בין צורכי מערכת החקירה הפלילית והליך המשפט הפלילי בין הזכות לחירות האישית של החשוד הנחקר והנאשם מלווה דיני המעצר בשלביו השונים.... מקום שנעצר אדם וחקירתו נסתיימה יש לשחררו מן המעצר (סעיף 17 (ד) רישא לחוק) זאת בכפוף להצהרת תובע כי עומדים להגיש נגדו כתב אישום ובית המשפט ישתכנע כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים שאז ניתן להאריך את המעצר לתקופה שלא תעלה על 5 ימים. (סעיף 17 (ד) סיפא לחוק)....הצהרת תובע כמשמעותה בסעיף 17 (ד) לחוק המעצרים ממוקמת "בקו התפר" שבין סיום החקירה הפלילית לבין השלב שבו טרם הוגש כתב אישום .... הצהרת תובע נועדה לגשר על פני פער של ימים ספורים העלול להווצר בין שלב סיום החקירה לבין שלב הגשת האישום.... מצב זה של "בין השמשות " אשר בו אין עוד צורך בחקירה להמשך חקירה מצד אחד ומצד שני אין עדין כתב אישום וממילא העת להגשת המעצר עד תום ההליכים טרם בשלה הוא מצב של קו תפר המחייב איזון ראוי...איזון זה בא לידי ביטוי בין היתר בהגבלת משך זמן מעצר הביניים האפשרי ל- 5 ימים לכל היותר... בסיסו של מעצר ביניים זה נשען על הצהרת תובע בדבר כוונת התביעה להגיש כתב אישום ועל כך כי טיבו הצפוי של כתב אישום כזה מניח הסתברות קבועה לצורך למעצר עד תום ההליכים." ראה בהרחבה סעיף 12 להחלטה.

בהמשך נקבע בעניין אלטוויל לעיל כי:

"...הצהרת התובע ניתנת על רקע הכרה כללית של חומר הראיות שלא תמיד ניתן סיפק לבחון אותו לפרטיו באותו שלב מכאן שהצהרה זו אמורה לשקף הבעת כוונה להגיש כתב אישום אשר, אף שהיא עצמה טעונה שיקול דעת רציני אמיתי ואחראי היא אינה מחייבת את התביעה במובן זה שנמנע ממנה בכל תנאי לשנות ממנה או לסטות ממנה מאוחר יותר...יוצא איפה כי הצהרת תובע לצורך מעצר בקו התפר אין משמעותה התחייבות להגשת כתב אישום אלא הצהרת כוונה מסתברת לעשות כן. ... די לצורך הצהרת תובע ניתנת מיד עם סיום החקירה בקיומה של כוונה לכאורה מצד התביעה להגיש כתב אישום וקיומה של עילה לכאורה למעצר עד תום ההליכים של החשוד כדי להצדיק המשך מעצר למספר ימים בתקופת הביניים שבין סיום החקירה להגשת כתב אישום". (ראה בהרחבה סעיף 14 להחלטה).

שיקול הדעת באם להיענות לבקשת התביעה להאריך מעצר ביניים של חשוד בשלב התפר שבין סיום החקירה להגשת כתב האישום נתון לבית המשפט ועליו להשתכנע בעקבות הצהרת התובע כי אכן יש כוונה מסתברת להגיש כתב אישום כנגד החשוד, וכי מתקיימת עילה לכאורה למעצרו עד תום ההליכים באם יוגש כתב אישום כזה.

בניסוח "עילה לכאורה" לבקש את מעצרו עד תום ההליכים הכוונה היא לא לשכנוע "מלא" בקיומה של עילת מעצר, אלא שכנוע באפשרות לבקש מעצר ואין הדברים זהים.

ככלל בשלב זה של דיון על פי סעיף 17 (ד) לחוק אין מקום להידרש לתסקירי מעצר ולבחינה מעמיקה של האפשרות לשחרור לחלופה (ר' בש"פ 941/08 וייספיש).

5.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים ובחנתי את החומר המצוי בתיק החקירה, סבורני כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח קיומן של ראיות לכאורה בהתאם למבחן הנדרש על פי סעיף 17 (ד) לחוק ובנסיבות העניין מצאתי כי קיימת עילה לכאורה לבקש להאריך מעצרו של המשיב.

6.בהינתן האמור הנני מאריך מעצרו של החשוד עד ליום 18.05.10 שעה 12.00.

7.תיק החקירה והצהרת התובע מוחזרים לשוטר.