מדינת ישראל נ' פארס(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביחד עם בקשה זו הוגש כתב אישום בו מואשם המשיב בניסיון גניבת רכב וגניבה מרכב בשל כך שלפי החשד במועד מסויים בין 8.1.2010 לבין 10.1.10 ברח' הרצוג בירושלים ניסה לגנוב רכב מסוג מיצובישי לנסר ע"י משיכת דלת נהג כך שהיא התעקמה פתיחת הדלת שבירת חובק ההגה, קריעת חוטי ההתנעה וגניבת מכשיר רדיו דיסק מתוך רכב.

חומר החקירה במלואו הומצא לי ולמעשה החשד כנגד המשיב עולה מתוך כך שנמצאה ט.א. של המשיב. טביעת האצבע לא נמצאה בתוך הרכב אלא בצד החיצוני של הרכב ואולם המבקשת מבקשת לטעון כי למרות המקום שבו נמצאה טביעת אצבע קיימות ראיות לכאורה המצדיקות מעצר עד תום ההליכים וזאת בשל כך שטביעת האצבע נמצאה בדיוק במקום בו בוצעה פריצת הרכב ע"י עיקום דלת הנהג. לכך יש להוסיף, לטענת המבקשת, כי המשיב משנשאל אם היה במקום בו נפרץ הרכב השיב שלא מכיר את רח' הרצוג שבו נפרץ הרכב וכן השיב שהוא לא נגע מעולם ברכב מסוג מיצובישי.

ב"כ המשיב טוען שלא קיימות ראיות לכאורה בשל כך שטביעת האצבע לא נמצאת בחלק פנימי של הרכב ואף לא על מכסה המנוע שהיה ניסיון לפרוץ אף אותו, אלא רק בצד חיצוני של הרכב, מקום בו יכולה להיטבע טביעת האצבע אף באקראי. לטענתו אף אם המשיב העיד שלא מכיר את רח' הרצוג, אין בכך כדי ללמד שהוא זה שפרץ את הרכב, שכן הרכב אינו נמצא במקום סטטי וייתכן שטביעת האצבע שלו נמצאה על הרכב באקראי, כאשר הרכב היה במקום אחר והמשיב נשען עליו במקרה.

שקלתי את טענות הצדדים. בשלב זה שאנו נמצאים שהוא בקשת המעצר עד תום ההליכים, אין צורך בכך שבית המשפט ישתכנע ללא כל ספק סביר שהעבירה בוצעה על ידי המשיב, די בכך שבית המשפט הגיע למסקנה שישנן ראיות לכאורה, שהמשיב הוא זה שביצע את העבירה המיוחסת לו. אם בית משפט מגיע למסקנה זו וישנה גם עילת מעצר, בית משפט יכול להורות על מעצרו של המשיב עד תום הליכים.

בנדון דנן, מקום הימצאות טביעת האצבע בצירוף הכחשותיו של המשיב, הן לגבי ידיעתו על מקום הימצאות הרכב והן בעדותו כי לא נגע מעולם ברכב, יש בהם די כדי להוות ראיות לכאורה.

מדובר במשיב שלו עבר בעבירות רכב ויש נגדו מאסר על תנאי שהוא בר הפעלה בשל עבירות כאלה ובכך יש גם כדי להביא לקיומה של עילת מעצר.

חרף כל האמור, נראה כי לאור החולשה של הראיות לכאורה בכך שטביעת האצבע נמצאה בחלק חיצוני של הרכב, יש מקום לשקול, מה שבית המשפט מצווה לשקול בכל מקרה, חלופת מעצר שתביא להשגת תוצאות המעצר בדרך חלופית שתפגע פחות בחירותו של המשיב. נראה כי הרחקתו של המשיב למעצר בית, יש בה כדי להביא לאיזון הנכון.

לאור כל האמור, אני מורה על שחרורו של המשיב בערובה בתנאים כדלקמן:

המשיב יתייצב בכל עת שיידרש, לחקירה, לדיון במשפט, לדיון בערעור ולנשיאת עונשו ויימנע משיבוש הליכי חקירה או משפט.

המשיב יודיע על כל שינוי בכתובתו או במקום עבודתו.

המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו בשכונת סלאימה בא-רם.

להבטחת קיום תנאי השחרור יפקיד המשיב סך של 2,500 ₪ יחתום על התחייבות עצמית בסך 5,000 ש"ח וימציא ערבות של צד ג' בסכום של 5,000 ₪.

שחרור המשיב יכול להיעשות בפני קצין משטרה או קצין שב"ס המוסמך לכך.

המשיב ישהה במעצר עד לקיום תנאי השחרור.

לא תומצאנה ערובות לשחרור המשיב, יובא המשיב בפני שופט תוך 48 שעות.

אם ישוחרר המשיב על פי התנאים האמורים ויפר את תנאי השחרור, הוא יעצר מיד.

יש לאפשר למשיב להתקשר טלפונית למשפחתו ע"מ להסדיר את תנאי שחרורו.

ניתנה והודעה היום כ"ג אדר תש"ע, 09/03/2010 במעמד הנוכחים.

גד ארנברג, שופט

החלטה