מדינת ישראל נ' ענאבסה(עציר)

גזר דין

הנאשם, תושב הרשות הפלסטינאית, הועמד לדין בעבירות של כניסה לישראל ושהייה בה שלא כדין (בשני אירועים נפרדים), התפרצות וגניבה (בשלושה אירועים נפרדים), התחזות כאדם אחר במטרה להונות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת כלי פריצה, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 וסעיפים 406(ב)+ 384+ 441(1)+ 275+ 413 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הנאשם כפר בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ולאחר שמיעת מלוא הראיות החלטתי להרשיעו בכל מעשי העבירה שיוחסו לו בכתב האישום, כפי שפורט בהכרעת הדין.

במסגרת הטיעונים לעונש, הוגשו לביהמ"ש גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם וכן פלט המאסרים שנשא הנאשם ואלה סומנו ת/38 ו-ת/39.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש כבד, בציינה את חומרת העבירות ואת מסוכנות הנאשם, החוזר ונכנס לישראל שלא כדין החל מגיל 19 שנים, מבצע עבירות כל העת ועונשים קודמים של מאסרים בפועל ועל תנאי לא הרתיעוהו.

ב"כ המאשימה טענה כי יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה כי לא נטל אחריות למעשיו ולא הביע כל חרטה.

מאידך, עתר ב"כ הנאשם להקל בדינו של הנאשם והביא בפני בית המשפט את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו בן 38 שנים, כאשר לטענתו, כניסותיו של הנאשם לישראל ושהייתו בה נועדו אך ורק על מנת לפרנס את משפחתו המתגוררת בשטחי הרשות, לרבות את אימו החולה המאושפזת בבית חולים. לבית המשפט לא הוגש תיעוד בכתב על כך.

לקביעתי, מעשי הנאשם, כמפורט בכתב האישום נשוא ענייננו, הינם אכן חמורים מאין כמותם. הנאשם נכנס לתחומי ישראל, שלא כדין ובמטרה ברורה לבצע מעשים של עבירה, תוך פגיעה בבטחון התושבים, בטחון רכושם ופגיעה בסדר הציבורי.

במהלך שהייתו בתחומי המדינה הינו מבצע ב-3 פעמים נפרדות מעשים של התפרצות לדירה וגניבת רכוש רב מתוכה, רכוש שבחלקו הגדול לא נתפס וכאשר כל מעשיו וכניסתו לבתי המגורים של אזרחים תמימים מתאפיינים בתעוזה רבה.

אף התחזות הנאשם לאדם אחר, תוך עשיית שימוש בתעודת זיהוי של אחר, שאותה גנב באחת מהתפרצויותיו, והצגתה לשוטרים על מנת ליצור בפניהם מצג שווא לפיו הינו אזרח המדינה ובכך להכשילם במילוי תפקידם, מלמדים על מסוכנותו הרבה ועוז נפשו של הנאשם, שלא בוחל באמצעים על מנת להמשיך ולשהות בישראל שלא כדין ולבצע בה מעשי עבירה חמורים.

עברו של הנאשם מכביד ביותר, כאשר מגליון הרשעותיו הקודמות עולה כי לחובתו 23 הרשעות קודמות בעבירות שונות, מהן 9 הרשעות בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, עבירות כנגד הרכוש ועבירת מין אחת.

ארבעת עונשי המאסר שריצה הנאשם מאחורי סורג ובריח, שהאחרון בהם הסתיים בשנת 2005, לא הרתיעוהו מלשוב ולבצע מעשי עבירות.

טענת בא כוחו של הנאשם כאילו כניסתו של הנאשם לתחומי ישראל שלא כדין נעשתה במטרה לעבוד בה ולפרנס את בני משפחתו אינה מתיישבת עם פועלו האמיתי של הנאשם שבחר לעשות את כספו שלא בדרך של עבודה אלא בדרך של התפרצות לבתי אחרים וגניבה מתוכם.

יתר על כן; הנאשם עשה שימוש במערכת המשפט המתקיימת בישראל והביא בפני ביהמ"ש מערכת עובדתית שקרית, חסרת כל בסיס, תוך העלאת טענות הגנה שלא היו ראויות כלל להישמע בביהמ"ש.

מעמדתו כך עולה כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו ולא הביע כל חרטה עליהם.

לא מצאתי בנסיבותיו האישיות של הנאשם דבר שיהא יוצא דופן ושיש בו כדי להקהות את חומרתן המצטברת של העבירות שעבר ולהעדיפן על פני האינטרס הציבורי שבענישה הולמת ואין בהן כדי להביא לסטיה מרמת הענישה החמורה, הראויה וההולמת ולאפשר הקלה בעונשו.

לקביעתי, יש למצות את הדין עם הנאשם, עד תומו.

אשר על כן, הנני דנה את הנאשם למאסר לתקופה של 7 שנים, מתוכן ירצה הנאשם מאסר בפועל למשך 5.5 שנים והיתרה מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

התנאי הוא כי הנאשם לא יעבור אחת העבירות עליהן הורשע וכן כל עבירה המנויה בפרק י"א לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שעניינו "פגיעות ברכוש", למעט עבירה על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

הנני קובעת כי תקופת המאסר בפועל תחושב מיום מעצרו של הנאשם, 07.10.09 ואילך.