מדינת ישראל נ' עלו(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ב-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח בר תוקף.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.12.09, סמוך לשעה 15:31, נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש 70 ונעצר לביקורת שגרתית של משטרת ישראל. באותה בדיקה הסתבר כי המשיב נוהג כשהוא בפסילה שהוטלה עליו למשך 12 חודשים בבית משפט השלום בחיפה בת.פ 1074/06 ביום 13.3.06, בנוכחותו.

המשיב נהג ללא תעודת ביטוח בת תוקף.

כמו כן, נטען כי המשיב נהג בקלות ראש, בכך שנהג בהיותו שיכור, לאחר שבדגימת אויר נשוף שניטלה ממנו, נמצא ריכוז אלכוהול של 435 מיקרוגרם.

ב"כ המבקש אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לנהיגה בשכרות, אך לטענתו אין ראיות לכאורה לביסוס האישום של נהיגה בזמן פסילה. טעם הדבר, לשיטתו, הוא בכך שבית משפט השלום שגזר את דינו והטיל עליו את הפסילה, קבע שהפסילה היא מיום פסק הדין.

באשר לעילת מעצר – מסכים ב"כ המשיב לקיומה, אולם רק ברמה שתצדיק שחרור בחלופה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובגיליון הרשעותיו של הנאשם, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה ואף עילת מעצר המצדיקות את מעצרו של המשיב.

אין מחלוקת כי המשיב נהג בשכרות. טענת ב"כ המשיב היא כי הפסילה אינה תקפה, שכן בית משפט שנתן את גזר הדין, קבע שהפסילה היא מיום גזר הדין. חוששני שבכך נתפס ב"כ המשיב לכלל טעות. ככלל, הפסילה מוטלת ותקפה מיום מתן פסק הדין, אלא אם בית המשפט קובע אחרת (סעיף 42(א) לפקודת התעבורה). חישוב הפסילה מתבצע מיום שמופקד רישיון הנהיגה. לא הפקיד נאשם את רישיון הנהיגה, לא באה במניין הימים התקופה שחלפה עד למסירת רישיון הנהיגה לרשות שנקבעה לכך בתקנות (סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה). כמו כן, לא באה במנין הימים התקופה בה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה בה נפסל כאמור (סעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה).

המשיב נפסל, כאמור, במסגרת גזר דין שניתן ביום 13.3.06, במסגרתו הורה בית משפט השלום, בין היתר, על פסילה של 12 חודשים וכן מאסר של 3 חודשים. בית המשפט דחה את ריצוי המאסר כדי לבחון אפשרות ריצויו בעבודות שירות.

ביום 22.7.09 קבע בית המשפט כי מאחר והנאשם לא התייצב בפני הממונה על עבודות השירות, עונש המאסר שהוטל על הנאשם ירוצה בכליאה ממשית.

אין מחלוקת כי רישיון הנהיגה או תצהיר חלף הרישיון לא הופקד בתיק ולכן, הפסילה לא נמנתה ומכאן שהיתה תקפה במועד בו נתפס המשיב נוהג כנקוב בכתב האישום.

יתרה מזאת, המשיב נחקר ומסר גירסה מפורטת במשטרה ביום 20.12.09. בגירסתו אמר, בין היתר, את הדברים הבאים: "בסך הכל שתיתי שתי בקבוקי בירה מכבי שלא משפיעים על בן אדם ואני יודע שאין לי רישיון נהיגה משנת 92' ואני פסול לנהיגה. אני נוהג כי המדינה רוצה את זה, לא אני. המדינה לא מאשרת לי לעשות רישיון" (ראה עמ' 2 שורות 1-5 להודעה).

הנה כי כן, המשיב מודע לכך כי הוא נוהג מזה כ-17 שנה ללא רישיון נהיגה ואף בפסילה ומטיל את האחריות על המדינה.

באשר לטענה כי המשיב לא הבין כי עליו להפקיד תצהיר במקום רישיון נהיגה, ראשית הדבר לא עלה ולא נטען על ידי המשיב עצמו בחקירתו במשטרה. כאשר יש לזכור כי המשיב יוצא ובא אל ביהמ"ש בעבירות מהסוג הזה ונפסל מספר רב של פעמים מנהיגה. שנית, בגזר הדין נשוא כתב האישום, היה המשיב מיוצג על ידי סניגור, ולכן אין בטענה זו ממש.

באשר למסוכנות – למשיב עבר תעבורתי. גיליון הרשעותיו מחזיק 22 הרשעות קודמות, מתוכן עבירות רבות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה כשרישיון הרכב פקע ונהיגה בזמן פסילה. כמו כן, מדו"ח הפעולה מיום 20.12.09 שערך השוטר רס"ר אברג'ל, עולה כי כאשר סימן השוטר למשיב לעצור, לא ציית המשיב ונמלט מהמקום. השוטרים דלקו אחריו עד אשר עצרו אותו בצד הדרך. כאשר פנו אליו טען כי הוא ממהר להלוויה ומפיו נדף ריח חזק של אלכוהול. עוד טען המשיב כי אין עליו תעודה מזהה וכי יש לו רשיון בתוקף, וכי הכל בסדר עם החוק. לדברי השוטר, במשך כ-40 דקות ביקש מהמשיב כי יציג בפניו תעודת זהות דרך בן משפחה או חבר, והמשיב טען כי הם בדרך. כשהודיע לו השוטר שהוא מעוכב, הוציאה אשתו תעודת זהות, אך אז הסתבר כי המשיב התחזה לאחיו.

בתיק מזכר מיום 21.12.09, ממנו עולה כי המשיב נפסל כ-15 פעמים בבתי משפט שונים החל משנת 1991 לתקופות ממושכות.

עוד אציין כי במהלך ביצוע העבירות של נהיגה בזמן פסילה, נחקר המשיב במשטרה ביום 22.10.02 והובהר לו כי חל עליו איסור לנהוג וכי אם ינהג, תחול עליו כל האחריות והוא ישא בעונש שהחוק קובע.

כמו כן, הובהר לו כי הוא פסול על ידי בית משפט לתעבורה בחיפה בתיק אחר.