הכרעת דין
על פי כתב האישום בתאריך 23/7/10 בשעה 3:55 לערך, נהגה הנאשמת ברכב בכביש 5, ביציאה מכפר קאסם, מכיוון מזרח לכיוון מערב. הנאשמת סטתה מנתיב נסיעתה ועברה בין הנתיבים המסומנים על גבי הכביש בצורה מסוכנת, כשהיא לא מצייתת להוראת השוטר שהורה לה לעצור. הנאשמת נהגה בקלות ראש כשהיא מגבירה את מהירות נסיעתה, במחלף ירקון יצאה מכביש 5 ופנתה ברמזור שמאלה לכיוון דרום (פ"ת) ושוב שמאלה לכיוון מזרח חזרה לכביש 5 כשהיא חוצה את שני הצמתים באור אדום. הנאשמת המשיכה בנסיעה בכביש 5 לכיוון מזרח, כאשר בשלב זה כיבתה את האורות ברכב והגבירה את מהירותה. בהגיע הנאשמת למחלף קסם, יצאה שוב מכביש 5 ופנתה שמאלה, לכיוון צפון, בכביש 444, כשהיא חוצה את הצומת באור אדום. הנאשמת פנתה ימינה, ביציאה מהמחלף לכביש 6 צפון, כאשר בשלב זה איבדו השוטרים קשר עין עם רכבה של הנאשמת.
הנאשמת הואשמה בהוראות החיקוק הבאות: נהיגה בקלות ראש – עבירה על סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, אי ציות להוראות שוטר – עבירה על תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה, נהיגה בניגוד לאור אדום ברמזור – עבירה על תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה, נהיגה במהירות בלתי סבירה – עבירה על תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה, סטייה מנתיב – עבירה על תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה, פנסי חזית ופנסי אחור אינם דולקים – עבירה על תקנה 96+תקנה 97 (א) לתקנות התעבורה.
בישיבת ההקראה הודתה הנאשמת באמצעות ב"כ כי הינה הבעלים של הרכב אך כפרה בכל שאר האישומים מחוסר ידיעה, טענה כי לא נהגה ברכב, עשתה מאמצים לברר זהות הנהג והדבר לא עלה בידה, כמו כן טענה כי היא תוכיח שהרכב נלקח ממנה ללא ידיעתה וללא הסכמתה על ידי אדם בלתי ידוע.
פרשת התביעה:
עת/1 רס"מ רועי אחרק במסגרת עדותו הוגש דוח פעולה ת/1 ולפיו בהיותו בפעילות יחד עם שוטרים נוספים, נסע אחר רכב מזדה 6 בצבע אפור לוחית זיהוי מס' 4884650, מהיציאה של כפר קאסם לכביש 5 כיוון מערב, לקראת צומת קאסם הבחין כי הרכב עובר בין נתיבים בצורה מסוכנת, הוא הפעיל אור כחול, הרכב הגביר מהירות, הוא כרז לנהג הרכב לעצור, הפעיל סירנה, הרכב ירד במחלף ירקון, פנה שמאלה באור אדום והחל בנסיעה פרועה כאמור בכתב האישום. העד רשם כי סמוך למחלף חורשים על כביש 6 לצפון איבד קשר עין עם הרכב הנמלט, כן ציין כי הרכב שייך לנאשמת.
במסגרת החקירה הנגדית של העד, טען העד כי לא זיהה נהג אלא כרז למי שנהג ברכב, ואם היה מזהה את נהג הרכב היה מציין זאת בדוח, אך הוא לא ראה מי נהג ברכב ולא יודע אם זה גבר או אישה כאשר הציון נהג זה ציון כללי למי שהשתמש ברכב, אולם אם היה מבחין בנהגת היה מציין זאת. כמו כן אישר העד כי הינו מכיר את משפחת הנאשמת, אכן אחיה הסתבכו בעבר בעבירות פליליות, אך הוא לא מכיר את הנאשמת ברמה שיכול להגיד אם היא מסוגלת לבצע את העבירות המיוחסות לה.
עת/2 רס"ב שמואל לוי ערך הודעת נהג תחת אזהרה ת/2 ומזכר ת/3. על פי הודעת נהג ת/2 מיום 21/11/10 טענה הנאשמת כי לא נסעה באוטו, הרכב היה בבית, בתקופה ההיא הייתה בהיריון, חולה ואינה יודעת מי לקח את הרכב בשעה שהיא ישנה. כן ציינה כי כל בני המשפחה נוהגים ברכב חוץ ממנה, היא מסרה כי תברר מי נסע ברכב ותמסור למשטרה, כן טענה כי מפתחות הרכב היו בארון, תוך התעלמות מהשאלה האם היא מרשה לכל בני הבית לנהוג ללא רשותה. על פי מזכר ת/3 ביום 28/11/10 צלצל העד לנאשמת ושאל אם היא יודעת מי נהג, לטענתה אחיה מסר לה שאח אחר היה במשטרה באותו ערב עם הרכב וחקרו אותו (ללא שציינה שמות), עת/2 מסר לה, על פי המזכר, שזה שקר אף אחד לא נחקר ואם היא לא תמסור מי נהג היא תוזמן לדין. במהלך החקירה הנגדית מסר העד כי נתן לה אפשרות לאתר את מי שנהג ברכב, אך פרטים כאלו לא נמסרו, לא הייתה כל חקירה של אח נוסף, הוא בדק את הנושא. לשאלת ב"כ הנאשמת האם על פי התרשמותו היא לא נהגה ברכב, מסר כי הוא לא אמור לקבוע מי נהג ברכב שכן יש חובת בעלים, אך גם "היו לנו הפתעות בחיים" ע' 5 ש' 12.
ת/4 אישור משרד הרישוי לעניין בעלות הנאשמת על הרכב במועד העבירה הוגש בהסכמה וסומן ת/4.
עת/3 סמ"ר מאור גדלוב ערך והגיש את ת/5, על פי דוח הפעולה העד אישר למעשה את האמור בכתב האישום, אישר כיצד הרכב חמק מהם לאחר שכיבתה את האורות והפנסים כאשר הם שמרו איתה על קשר רצוף עד שנעלמה מהם בנסיעה פרועה ומסוכנת. בחקירתו הנגדית טען כי זיהו את הרכב ממרחק של 30-50 מטר כאשר הוא מאיץ מהירותו, הוא זיהה את הרכב אך לא את הנהג. לטענתו הם כורזים לרכב לעצור אם היה מזהה את הנהג או את פרטיו , כולל זכר או נקבה היה רושם. העד תיאר את הנהיגה הפרועה, כן הוסיף העד כי הוא מכיר את הנאשמת במעורפל ואינו סבור כי הייתה לה הסתבכות עם החוק. כמו כן לא זכור לו כי התבקש לחפש מי נהג ברכב.
פרשת ההגנה:
אציין כי במסמך ת/2, הודעת הנאשמת במשטרה, היא מסרה כי לא היא נהגה ברכב, שכן הייתה חולה בבית אך לשאלה מי נהג ברכב חוץ ממנה מסרה כי "כל בני המשפחה", היא מניחה את מפתחות הרכב בארון ותנסה לברר מי הנהג.
הנאשמת בחרה להעיד מסרה שהיא נשואה, אם לשתי בנות מתגוררת בבית הוריה, עם 3 אחים ועוד 4 אחיות. לא הייתה כל פנייה מהמשטרה לפני זימונה לחקירה בנובמבר 2010. לטענתה "הייתי מאושפזת באותו זמן בבית חולים, כל הזמן במיטה בבית" ע' 11 ש' 7. כן הוסיפה כי לקחו אותה ואת אחיה לחקירה, אך היא "לא יודעת כלום מה היה" לגבי זהות הנהג.
הנאשמת הגישה מסמך מטעם בית החולים בלינסון ולפיו הייתה מאושפזת בין התאריכים 27/8/10 ועד 29/8/10 - נ/1. חשוב לציין כי מדובר במעל לחודש ימים לאחר האירוע שבגינו הואשמה הנאשמת.
בהמשך עדותה מסרה כי ניסתה לראות מי נהג ברכב ואף אחד לא אמר לה, לטענתה בזמן הזה לא יכלה לנהוג כי לא יכלה לקום מהמיטה ע' 11 ש' 26, היא לא יוצאת בלילה, "לערביות אסור לצאת בלילה" ע' 11 ש' 28. היא שאלה את אחיה מי לקח את המפתחות, לא דיברה עם האחים שלה תקופה, אך אף אחד לא אמר לה מי נהג. במסגרת החקירה הנגדית אישרה כי היא הבעלים של הרכב, שבה וטענה כי לא היא נהגה, היא לא הגישה תלונה במשטרה על גניבת הרכב, הרכב עמד ליד הבית בבוקר שלאחר ביצוע העבירה, בכל מקרה השוטרים שוחחו עימה כמה חודשים לאחר המקרה, אך היא לא חשבה להגיש תלונה לאחר החקירה וגם כיום אינה יודעת מי נהג ברכב.
עד הגנה מספר 1 – מר סעיד עיסא אביה של הנאשמת- טען כי ביתו הייתה בזמן הזה בהיריון קשה ולא היה לה כוח לעמוד, כן מסר שהם "לא יודעים כלל מה הולך ברכב", וביתו לא יודעת מי לקח את האוטו ע' 13 ש' 13. כמו כן מסר כי "אצלנו הבנות לא יוצאות בשעה 3:00, היא בחורה נחמדה מאד, אצלנו לא יוצאות בשעה 3:00 אני לא יודע מי יוצא בשעה 3:00". כמו כן מסר שכולם ישנו בבית ולא יודעים מי נסע באוטו. בחקירה הנגדית חזר העד על גרסתו, והוסיף לשאלת ב"כ המאשימה "מניח שיש לך רכב את יודעת מה קורה לו בלילה. את לא יודעת" ע' 14 ש' 5.
עדת הגנה מספר 2 – הגב' לילה עיסא אימה של הנאשמת - טענה כי ביתה הייתה חולה ובהיריון ולא יכלה להתנייד בכוחות עצמה ואצלם בשלוש הבנות לא יוצאות מהבית. בחקירה הנגדית טענה כי ניסו לברר מי נהג אך לא יודעים. היא חושבת שהמשטרה שלחה מכתב ובו פירטה על העבירה (המרדף), אך היא לא יודעת לקרוא והיא לא יודעת מה קורה בלילה בחוץ או מי נהג ברכב.
דיון:
ברע"פ 11/09, בעניינו של מאיר צמח, פסק בית המשפט העליון:
"אחריות בעל הרכב לעבירות תעבורה שבוצעו ברכבו נקבעה בהתאם לסעיף 27ב פקודת התעבורה, הקובע כי "נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה ... זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, ... או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב ... או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו". תכליתה והגיונה של חזקה זו נדונו בעבר בפסיקה. הנשיא א' ברק קבע בע"פ 3027/90 חברת מודיעים נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364, 390 (1991) כי: