מדינת ישראל נ' עימאד(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת נהיגה בידי בלתי מורשה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח ואי ציות להוראות שוטר.

בפתח הדיון הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, באשר למיוחס לבכתב האישום.

כעולה מהבקשה, המבקשת מציינת נסיבות אשר מצביעות על מסוכנות המשיב.

בין היתר, נטען כי המשיב נפסל לנהיגה ביום 28.6.11 לתקופה של 24 חודשים בתיק 8271-03-11 .

טענה המבקשת כי המשיב הודה בחקירתו על דבר הפסילה.

ב"כ המשיב הפנה לחקירה ולפיה מדובר בהודאה כללית תוך שאין ראיה לכך שהמשיב קיבל עותק מגזר הדין.

עיינתי בהודאת המשיב, ממנה עולה שאישורו לפסילה הינו אישור כללי ויש חולשה מסוימת בטענה זו של המבקשת באשר לכך המשיב ידע באופן חד משמעי על היותו בפסילה.

במסגרת הדיון הצדדים טענו בפניי מדוע לא הוכנסה עילת הנהיגה בפסילה לכתב האישום תוך שלא מצאתי מקום לקבוע מסמרות לכך שכן ביהמ"ש יכול ללמוד על המשיב מתוך הראיות שבפניו.

אין מחלוקת כי המשיב ידע כי תלוי ועומד נגדו התיק האמור.

המבקשת טענה כי כאשר המשיב נעצר, במהירת מופרזת של 144 קמ"ש התבקש להציג רישיון נהיגה אך תחת זאת נמלט מהמקום.

אף כאן, נטען לגבי אי צרוף עובדה זו לכתב האישום והעמדת המשיב לדין ואף כאן, לא מצאתי לקבוע מסמרות בטענות אלו שכן ביהמ"ש מתרשם מהחומר שבפניו, מהמשיב.

צרוף הנסיבות שפורטו, מצביע על עילת מסוכנות ומכאן שמתקיימת עילת מעצר.

בהתאם להוראות החוק, יש לבחון חלופה.

מחד, המשיב במעשיו הראה כי אין הוא מהסס להימלט מהדין בכך שברח מהשוטר שעשה שנתפס ביום 1.8.11 תוך שאני מוסיף לכך את הנסיבות שפורטו לעיל.

מאידך, עברו התעבורתי של המשיב אינו כה מכביד .

התייצבו ונחקרו בפניי שני ערבים שהינם אמו ואחיו הבכור.

הערבים עשו רושם טוב כמי שיוכלו לעמוד בתפקיד המוטל עליהם ולפקח על המשיב שישאר בחלופת המעצר וישמע להוראותיהם.

יש להוסיף כי המשיב מצוי לראשונה בחייו ב – 5 ימי מעצר דבר שאף הוא מהווה גורם מרתיע.

לפיכך אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: