גזר-דין
1.הנאשמים הואשמו בכתב-האישום בגין אירועי אלימות שהתרחשו ביום 23.1.12 במתחם סופרמרקט "רמי לוי" בגבעת שאול בירושלים.
בהכרעת-דין מיום 21.5.13 הורשע נאשם 1, עיידן נוח, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת גרימת חבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), ובעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 380 בנסיבות המנויות בסעיף 382(א) לחוק.
בהכרעת-דין שניתנה עוד ביום 21.6.12, הורשע נאשם 2, אליאור גלילי, על-יסוד הודאתו בחלק מעובדות כתב-האישום, בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 380 בנסיבות המנויות בסעיף 382(א) לחוק.
העובדות שיוחסו לנאשמים בכתב האישום
2.להלן העובדות שיוחסו לנאשמים בכתב-האישום.
ביום 23.1.12 בסמוך לשעה 23:00 הגיע נאשם 2 יחד עם אחיו, דניאל גלילי, וחברו, תומר לוי, לסופרמרקט "רמי לוי" בגבעת שאול בירושלים (להלן – הסופרמרקט), זאת לשם עריכת קניות. במהלך הקניות, נתקל עלאא רימאווי, אחראי משמרת בסופרמרקט (להלן גם – אחראי המשמרת), בכתפו של נאשם 2, ועל-רקע האמור החלו חילופי דברים בין השניים. נאשם 2 אמר לאחראי המשמרת, בנימה מאיימת, כי ימתין לו בחוץ. בסמוך לאחר מכן, התקשר נאשם 2 לנאשם 1. הוא ביקש ממנו להגיע אל הסופרמרקט, בציינו כי צפויה להיות תגרה במקום.
כעבור מספר דקות הגיע נאשם 1 למקום יחד עם אדם נוסף, שזהותו אינה ידועה למאשימה. בשעה 23:40 לערך, יצא אחראי המשמרת לחניון הסופרמרקט, שם החל דין ודברים בינו לבין נאשם 2. בעת ובמקום האמורים, התקרב נאשם 1 לעבר אחראי המשמרת כשהוא מחזיק בידו מוט ברזל באורך של 30 ס"מ. בתגובה, נמלט אחראי המשמרת לתוך הסופרמרקט וסגר אחריו את הדלתות. מיד לאחר מכן, הִכה נאשם 1 את מוחמד טוויל, עובד ניקיון בסופרמרקט (להלן גם – עובד הניקיון) בראשו באמצעות מוט הברזל. עובד הניקיון רץ לסופרמרקט, שם התמוטט ואיבד את הכרתו. במקביל, בעט נאשם 2 בדלתות הזכוכית של הסופרמרקט, וקצין הביטחון, עומרי ששון (להלן גם – הקב"ט), יצא מהחנות כדי להרגיעו. נאשם 2 דחף את קצין הביטחון ודרש בצעקות שיוציא את אחראי המשמרת מתוך החנות. בשלב זה התקרב נאשם 1 לקצין הביטחון, נגח בראשו והִכה אותו בפניו באמצעות מוט הברזל.
כתוצאה מהמעשים האמורים, נגרמו לטוויל סדק בגולגולת והמטומה משמעותית בראש, והוא אושפז בבית-חולים למשך מספר ימים. לקב"ט נגרמה המטומה מתחת לעין שמאל. על-פי הנטען בכתב-האישום, במעשים האמורים פצעו הנאשמים את עובד הניקיון וגרמו לו חבלה חמורה, זאת מתוך כוונה לגרום לו חבלה חמורה; וכן תקפו השניים את הקב"ט והסבו לו חבלה של ממש.
תשובתו של נאשם 2 לאישום והכרעת-הדין בעניינו
3.בתשובתו של נאשם 2 לאישום, שניתנה ביום 29.5.12, הודה נאשם 2 כי אמר לאחראי המשמרת בסופרמרקט, בנימה מאיימת, שימתין בחוץ, אך הוסיף כי בינו לבין אחראי המשמרת התפתח דין ודברים קולני והאחרון אמר לו: "חכה חצי שעה, אתה לא יודע עם מי יש לך עסק". בהמשך, בזמן שנאשם 2 עוד היה במקום, פנה אחראי המשמרת בשנית לנאשם 2 ואמר לו: "אנחנו נטפל בך". נאשם 2 אף הודה, כי התקשר לנאשם 1 ומסר לו שצפויה להיות תגרה במקום, וביקש ממנו להגיע אליו, וכי לאחר כמה דקות הגיע נאשם 1 למקום יחד עם אחר. עם זאת, הוסיף וטען נאשם 2, כי ביקש מנאשם 1 להגיע למקום בעקבות הדברים ששמע מאחראי המשמרת – "אנחנו נטפל בך"; כי בשיחתו עם נאשם 1 אמר לו כי הוא חושש שיתקפו אותו מספר אנשים, וכי הוא מבקש ממנו שלא להתערב, אלא אם יהיה נתון בסכנה. עוד הבהיר נאשם 2, כי לא היה כל תכנון מוקדם בינו לבין נאשם 1, וכי לא ביקש ממנו להצטייד בנשק קר. נאשם 2 אף הודה, כי יצא עם אחראי המשמרת לחניון הסופרמרקט, שם החל דין ודברים בין השניים. עם-זאת הדגיש, כי לא הייתה כל אלימות פיזית בין השניים, ולאחר חילופי דברים חזר אחראי המשמרת לתוך החנות. נאשם 2 הוסיף וטען, כי לא ראה מה נאשם 1 מחזיק בידו, ואף אמר לו להתרחק מן המקום. כמו-כן, הודה נאשם 2 כי בשלב מסוים של האירוע בעט בדלתות הזכוכית של החנות, וכאשר יצא הקב"ט בכדי להרגיעו, דחף אותו ודרש בצעקות שיוציא את אחראי המשמרת מתוך החנות. בכל הנוגע לתקיפתו של הקב"ט במוט הברזל, על-ידי נאשם 1, טען נאשם 2 כי הדבר נעשה בצורה ספונטאנית על-ידי נאשם 1, מבלי שהוא, נאשם 2, יכול היה לצפות זאת.
4.בדיון שהתקיים ביום 7.6.12 הודיע ב"כ המאשימה, כי הוא מסתפק בתשובתו של נאשם 2 לאישום, ומבקש להרשיעו על-יסוד הודאתו החלקית האמורה.
על-יסוד הסכמת הצדדים, ניתנה במועד האמור, 21.6.12, הכרעת-דין בעניינו של נאשם 2, לפיה הורשע הלה בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 380 בנסיבות המנויות בסעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, זאת הן בכל הנוגע לתקיפת הקב"ט על-ידו, והן לאחריותו מכוח דיני השותפות, כמבצע בצוותא, לתקיפתו של הקב"ט על-ידי נאשם 1.
הדיון בפרשת גזר-הדין בעניינו של נאשם 2, נדחה מעת לעת, עד לסיום שלב הכרעת-הדין בעניינו של נאשם 1.
תשובתו של נאשם 1 לאישום והכרעת-הדין בעניינו
5.בתשובתו לאישום הודה נאשם 1 בכל עובדות כתב-האישום, למעט הנגיחה בפניו של הקב"ט. נאשם 1 הוסיף וטען, בכל הנוגע לעימות שהיה עם הקב"ט בחניון, כי ראה כיצד נאשם 2, חברו, אוים על-ידי הקב"ט, וכי בתגובה נטל מוט ברזל שמצא על הרצפה והתקרב לעבר הקב"ט כשהוא מחזיק את המוט בידו. בכל הנוגע לתקיפת הקב"ט הוסיף והבהיר נאשם 1 בתשובתו לאישום, כי "פגע" בו עם מוט הברזל, אך הכחיש כאמור כי נגח בפניו. נאשם 1 אף הודה בגרימת החבלות לעובד הניקיון ולקב"ט, אך טען כי תקיפתו של עובד הניקיון לא נעשתה מתוך כוונה להסב לו חבלה חמורה.
נאשם 1 הודה, אפוא, בכל עובדות כתב-האישום, למעט הנגיחה בפניו של הקב"ט, והכוונה לגרום לעובד הניקיון חבלה חמורה. לנוכח יריעת המחלוקת המצומצמת, נשמעו עדויותיהם של עובד הניקיון ועדותו של נאשם 1 בלבד. במסגרת ייעול הדיון הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הגשת מוצגים רבים, לרבות הודעות וסרט וידאו. במהלך שמיעת הסיכומים, חזרה בה המאשימה מהטענה כי נאשם 1 נגח בפניו של הקב"ט, והמחלוקת בין הצדדים נותרה אך בשאלת היסוד הנפשי של נאשם 1 בזיקה לחבלה החמורה שהוסבה לעובד הניקיון.
6.בהכרעת-הדין שניתנה ביום 21.5.13 בעניינו של נאשם 1, נקבע כי הוכח היסוד הנפשי הנדרש בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, זאת הן מכוח הלכת הצפיות והן מכוח "חזקת הכוונה". משכך, הורשע נאשם 1 בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, בכל הנוגע לחבלות שהסב לעובד הניקיון; וכן הורשע, על-יסוד הודאתו, בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 380 בשילוב עם סעיף 382(א) לחוק הנ"ל, באשר לתקיפת הקב"ט.
גזר-דינו של נאשם 2
7. נאשם 2 הִנו בן 24, נשוי ואב לתינוקת. מתסקיר שירות המבחן מיום 26.12.12 עולה, כי נאשם 2 גדל על-רקע משפחתי מורכב, סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות חלקית ושירת שירות צבאי מלא. לאחר שחרורו מצה"ל עבד כמדריך במכוני כושר וכמטפל בקשישים. בשיחתו עם קצינת המבחן נטל נאשם 2 אחריות למעשיו והביע חרטה עליהם. לדבריו, חש מאוים בתחילת האירוע ועל-כן הזעיק את חברו נאשם 1; ולא צפה את השתלשלות האירועים. שירות המבחן התרשם, כי נאשם 2 מבטא רצון לניהול אורח חיים תקין; מגלה אכפתיות כלפי אחרים; ער לעובדת היותו בעל סף תסכול נמוך; ומודע לצורך בריסון התנהגותו במצבי לחץ. כן העריך שירות המבחן, כי לצד יכולתו של נאשם 2 לעידון דחפים ולוויסות תגובותיו, נדרש המשך עבודה בבניית חיזוק הכוח האישי כדרך בונה להתמודדות. בכל הנוגע להמלצה, ציין שירות המבחן כי בשל אופי העבירה אין המלצה לחזרה מההרשעה; ואולם, לאור העובדה שמדובר במעידה פלילית ראשונה ויחידה של צעיר בתחילת דרכו הזקוק לעידוד, ניתן להסתפק בעונש מוחשי ומציב גבולות של שירות לתועלת הציבור, בצד רכיב שיקומי של צו מבחן – לצורך תמיכה וליווי תוך מסר של הצבת גבולות וגיבוש התנהגות חיובית. בתסקיר משלים ששלח שירות המבחן ביוזמתו ביום 6.1.13, שיתף שירות המבחן את בית-המשפט בהתלבטותו, האם חרף חומרת העבירה ניתן להימנע מהרשעת הנאשם בדין, מטעמי שיקום; זאת בכדי שיוכל להיות מועסק במקומות עבודה הדורשים תעודת יושר. על-כן, למרות התלבטותו, המליץ שירות המבחן לבית-המשפט "לבדוק אפשרות לחזור מההרשעה". בתסקיר משלים נוסף, מיום 9.4.13, הודיע שירות המבחן כי נפגש באופן סדיר עם נאשם 2 והתרשם ממחויבותו של הנאשם לקבלת טיפול בשירות המבחן; וכי הוא חוזר על המלצתו שהובאה בתסקיר הקודם.