מדינת ישראל נ' עיאדה(אסיר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996, ולפסילת רישיון הנהיגה שלו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961.

על פי הנטען בכתב האישום, המשיב נהג ברכב בהיותו פסול מנהיגה, כאשר רישיונו פקע ב-14.2.1991, וללא תעודת ביטוח. כמו כן, כשנדרש המשיב ליתן דגימת שתן, סירב.

בבקשה למעצר עד תום ההליכים פירטה ב"כ המבקשת את הנימוקים המצדיקים את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בין היתר הפנתה לאמור בהודעת המשיב במשטרה, שם אישר המשיב שהוא משתמש סמים "כל יום פעם אחת", בנוסף, ציינה ב"כ המבקשת את עברו הפלילי ואת הסיכון הרב לציבור הרחב בהמשך נהיגתו ובשחרורו של המשיב.

הסניגור המלומד בטיעוניו בפניי ציין, כי הראיות אינן מספיק חזקות כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים, ואין עילה לבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ועל כן ראוי לשחררו.

סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו - 1996). בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.קיום ראיות לכאורה להוכחות אשמת המשיב.

ב.קיום עילה למעצר.

ג.חלופת מעצר.

א.קיומן של ראיות לכאורה

בבש"פ 8087/95 - שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133 ,עמ' 146-147 נקבעו הדברים הבאים:

קיים הבדל מהותי בין "ראיה לכאורה" הדרושה למעצר עד תום ההליכים לבין "ראיה רגילה" (או "ראיה מוחלטת") הדרושה להרשע ה או לזיכוי. "ראיה לכאורה" היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או חפותו של נאשם. מידות ההוכחה הרגילות - בין זו (האזרחית) של עודף ראיות או נטיה של מאזן ההסתברות ובין זו (הפלילית) של שכנוע מ עבר לכל ספק סביר - אינן תופסות בה. "ראיה לכאורה", היא, איפוא , ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה "רגילה" נבחנת בסיום ההליך השיפוטי ."

  השאלה שביהמ"ש צריך לשאול עצמו הינה:

"אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר " .

לאחר שעיינתי בראיות התביעה שבתיק החקירה, הגעתי למסקנה לפיה קיים חומר ראיות למכביר המהווה ראיה לכאורה הקושר המשיב לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אין חולק כי רישיונו של המשיב פקע עוד בשנת 1991, דהיינו לפני כ-20 שנה.

כמו כן, המשיב הודה בשימוש בסמים ואף בשימוע בפני הקצין הקצין רפ"ק יוסי עמיאל, הודה שהוא ידע על היותו פסול מנהיגה. המשיב אף ציין הוא נוהג מידי פעם בתחומי כפרו.

מחומר הראיות עולה שהמשיב סירב ליתן דגימת שתן בטענה שהוא מתרגש.

זאת ועוד, השוטרים ציינו בדו"חות הפעולה שהבחינו במשיב נכנס לרכבו ונוהג עד שנעצר.

באמור לעיל, יש די כדי לקבוע בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.