מדינת ישראל נ' עטר אורי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו נטען כי נהג ביום 9.5.13 בשעה 06:55 בכביש 44 לצפון ולא ציית להוראות שוטר אשר הורה לו לעצור על מנת לשקול רכבו והמשיך בנסיעה, בניגוד לתקנה 23 (א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

מטעם התביעה העידו:

רס"ר יגאל אברהם (עת/1) אשר ערך את טופס ההזמנה לדין (ת/1). על פי ת/1 במהלך פעילות המשטרה ומשרד התחבורה, עמד בצומת וכיוון נהגים אשר יצאו בנסיעה מהשוק הסיטונאי והורה להם לעצור בכדי לשקול רכבם. העד העיד כי הבחין בנאשם יוצא בנסיעה מהשוק הסיטונאי ועומד בנתיב השמאלי לפניה שמאלה לכביש 44. העד ציין כי ניגש לנהג, הזדהה בפניו כשוטר והורה לו לעצור לאחר הפניה שמאלה ליד עמדת השקילה. העד ציין כי הנאשם ענה לו "אין בעיה" ולאחר שהתחלף האור ברמזור לאור הירוק, המשיך הנאשם בנסיעה ולא עצר רכבו. העד המשיך וציין כי דיווח באמצעות מכשיר הקשר ליוסי משה ראש הצוות, כי הורה לנאשם לעצור ולשקול רכבו.

רס"ב יוסי משה (עת/2) ראש הצוות בימ"ר את"ן, אשר ערך את המזכר (ת/2). העד ציין במזכר עמד סטטי בכביש 44, לאחר הפניה שמאלה ברמזור שבכיוון נסיעת הנאשם וקיבל את הודעתו של עת/1 כי ביקש מהנאשם לעצור רכבו. העד המשיך וציין כי חבש כובע זיהוי משטרה, לבש אפודה זוהרת, עמד באמצע הכביש בין המסלול השמאלי לימני, הסתכל על הנאשם וסימן לו בידיו לעצור בעמדת השיקלה. העד הדגים בבית המשפט כי סימן לנאשם כאשר ידו השמאלית ישרה קדימה וידו הימנית מסמנת לנאשם לפנות לעמדת השקילה. העד המשיך וציין כי הנאשם הביט לעברו, פנה לנתיב הימני, המשיך בנסיעה ולא עצר רכבו. העד ציין כי נסע אחרי רכב הנאשם, עצר אותו בהמשך הדרך, שקל את רכבו ונמצאה חריגה של 21%. לנאשם נרשם דו"ח בגין עבירה זו של החריגה במשקל.

רס"ל עטרי שי (עת/3) העיד כי היה באותה העת בעמדת משרד התחבורה וערך את הד"ח הנוסף אשר ניתן לנאשם באותו המועד, בגין עבירה של נסיעה ברכב במשקל עודף.

הנאשם אשר בחר להעיד, העיד כי יצא בנסיעה מהשוק הסיטונאי, לפני הפניה שמאלה ברמזור אמר לו השוטר לפנות שמאלה, הוא אכן פנה והמשיך בנסיעה. לטענת הנאשם כלל לא שמע ולא הבין את הוראת השוטר אשר ביקש ממנו לעצור בעמדת השקילה. הנאשם המשיך והעיד כי בהמשך הנסיעה, עצר אותו השוטר, הוא חזר לעמדת השקילה, רכבו נשקל, נמצאה חריגה במשקל הרכב, נרשם לו דו"ח בהתאם והוא שילם את הקנס שבצדו.

הנאשם העיד כי כלל לא הבחין בעת/2 שעמד אחרי הפניה שמאלה.

דיון

לאחר ששמעתי גרסאות הצדדים הנני נותנת אמון מלא בגרסת עדי התביעה.

עת/1 העיד (ת/1) כי עמד בצומת לפני הפניה שמאלה, ניגש אל הנאשם, הזדהה בפניו כשוטר והורה לו לעצור בעמדת השקילה. העד המשיך והעיד כי הנאשם שמע והבין את הוראתו ואף ענה לו "אין בעיה".

עת/2 העיד כי עמד באמצע הכביש, בין הנתיב הימני לשמאלי, כאשר הוא חבוש כובע משטרה ולבוש אפוד זוהר, סימן לנאשם לעצור בתנועות ידיים ברורות.

מצאתי את עדויות עדי התביעה ברורות, מפורטות ועל כן אמינות עליי.

מנגד, איני מוצאת כך את עדות הנאשם.

הנאשם לא יכול היה לספק גרסה אחת וסתר עצמו בעדותו.

בדברי הנאשם שבת/1 ציין הנאשם בפני עת/1 כי לא עצר מאחר ולא היה לו מקום עצירה אחרי הפנייה שמאלה, על כן המשיך בנסיעה וביקש להסתובב. הנאשם אף ציין בפני העד וביקש ממנו כי יוותר לו על הזימון לבית המשפט. אף בפני עת/2 התנצל הנאשם (סיפת הדברים שבת/2) וביקש סליחה על כך שלא עצר.

בעדותו הראשית בבית המשפט סיפק גרסה אחרת, לפיה כלל לא הבין כי עת/1 מורה לו לעצור אלא הבין כי הוא מבקש ממנו לפנות שמאלה (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 21-23) וכי המשיך בנסיעה לתל אביב (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 23).

מדובר בעדות כבושה שאין לקבלה.

בסיום חקירתו הנגדית, שינה הנאשם שוב גרסתו והודה כי אמר את הדברים שנרשמו בדברי הנהג שבת/1 וכי טען בפני עדי התביעה כי לא היה לו מקום עצירה והוא התכוון להסתובב.

בעניין עת/2 העיד הנאשם בתחילה, כי כלל לא הבחין בו: "נכון. לא ראיתי אותו בכלל, לא שמעתי אותו גם" (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 1).