החלטה
(לגבי המשיב 1)
לפניי בקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב. כב' השופט סטולר שדן בבקשה זו מצא קיומן של ראיות לכאורה וקבע בחינת חלופת מעצר. נכון להיום הגיע תסקיר, אשר בשורה התחתונה ממליץ על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית הוריו בטייבה בפיקוחם ובפיקוח אחיו לסירוגין.
ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרור.
ב"כ המשיב מבקש לשחרר, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, והמציא לביהמ"ש אסופה פסקי דין, ממנה עולה כי בנסיבות הדומות למקרה זה מצא ביהמ"ש להורות על שחרור לחלופה בתנאי מעצר בית מלא.
לגופו של עניין, לא מצאתי להורות על שחרור המשיב לחלופה מהטעמים דלקמן:
חלופת מעצר נועדה בראש ובראשונה לבחון אפשרות איון מסוכנות הנשקפת מהמשיב בדרך שהיא קלה יותר ונוחה יותר בתנאיה למשיב עצמו, מאלה הקיימים במעצר מאחורי סורג ובריח.
נוכח כך, על ביהמ"ש לבחון בראש ובראשונה אם ניתן ליתן במשיב אמון, שיעמוד בתנאים אותם יקבע ביהמ"ש כחלופת מעצר.
אמון במשיב מבוסס על העבירה שבוצעה, עברו, וכפי שעולה מכתב האישום, במעשיו משהתקרב השוטר למשיב והורה לו לעצור הרכב ביום 13.2.10 בשעה 19:43, ואף סימן לו בידיו, כשהמרחק בין הניידת לבין הרכב בו נהג המשיב היה כמטר וחצי, חלונות שני הנהגים היו פתוחים ואורות ניידת כחולים דלקו, החל המשיב בנסיעה מהירה לעבר יציאה מהשוק, תוך עלייה על אי תנועה בניגוד לכיוון התנועה, ובכך גרם לכלי רכב אחרים שהיו בכביש לסטות מדרכם. השוטרים החלו במרדף אחר הרכב בו נהג המשיב. המשיב המשיך בנסיעה בכביש 44 לכיוון רמלה, תוך שהוא עובר בין נתיבים, בשל תנועת כלי רכב אחרים בכביש. בהמשך פנה אל כביש 4313 לכיוון באר יעקב, תוך שהוא נוסע בשול הדרך, חוצה צומת בהצטלבות עם רחוב שלמה בן יוסף באור אדום ובמהירות גבוהה. בהמשך פנה לבית העלמין בראשל"צ, בסופו של דבר נעצר ברחוב עובדיה, שהוא רחוב ללא מוצא. משניגשו השוטרים אל הרכב והודיעו למשיב והנוסף על עיכובם, ובשל חוסר שיתוף פעולה, החליטו השוטרים לעוצרם. המשיב 1 במהלך מעצרו ניסה למנוע מהשוטר לכבול אותו, ובכך ניסה להכשיל שוטר וכן לתקוף שוטר, כמתואר בכתב האישום.
בגין כל אלה יוחסו למשיב עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ניסיון לתקיפת שוטר, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.
העבירות חמורות כולן, העולה עליהן במהותה ובמשקלה הרב הינה העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ולא בכדי תיארתי נהיגתו של המשיב העולה מכתב האישום, שרק בדרך נס לא גבתה מחיר בחיי אדם או בגרימת נכות בדרגה כזו או אחרת אילו היה נקרה בדרכו משתמש בדרך.
חובתנו למנוע הישנות מקרה זה ולאיין המסוכנות ממשיב זה העולה מנהיגתו.
עיון בתסקיר מלמד כי מעבר לאמור בכתב אישום זה, הרי שברישומו הפלילי הורשע בגין עבירות שעניינן גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב והפרת הוראה חוקית מהשנים 2006-2007. תלויים כנגדו תיקים פתוחים בחשד לביצוע עבירות שעניינן החזקת כלים להכנת סם, שימוש בסמים לצריכה עצמית, וקיים תיק פתוח בבימ"ש השלום כפ"ס 1727/09, הקבוע ליום 27.6.10.
המשיב עצמו, שזה לא מעצר ראשון, מבין חלקית הבעייתיות בהתנהלותו ואינו מודע להשלכות מעשיו. יחד עם כל אלה מוצא קצין המבחן כי רמת הסיכון הנשקפת להישנות עבירות ממנו בטווח הקרוב ניתנת להפחתה בתנאי חלופת המעצר כפי שקבע.
לא אוכל לקבל אמירת קצין המבחן כי הפחתת הסיכון הינה אך ורק ל"טווח הקרוב". ומהו אותו טווח קרוב?! שבוע, שבועיים, חודשיים? זאת אין לדעת. לטעמי, בהיותו במעצר בית לקיחת רכב הנמצא בסמוך לביתו הינו דבר של מה בכך.
נהיגה בנסיבות אלה כפי שנהג המשיב, אינה אלא נהיגה בכלי רצח המשול לרולטה רוסית, ועשוי לפגוע בכל מי שנקרה בדרכו. זאת אנו חייבים למנוע בכל דרך.
לא רק זאת, אלא שבעבר הפר המשיב הוראה חוקית, ובשעה שהיה עליו לשהות במעצר בית מלא בבית הוריו בטייבה בפיקוח צמוד של אביו, על פי החלטת בימ"ש שלום נתניה מיום 29.1.07 בב"ש 2170/07, במרץ 2007 הפר הוראה חוקית ונהג ברכב מסוג "מיצובישי" בכביש 444, סמוך לטייבה.
לאור כל האמור לעיל, אין ליתן אמון במשיב זה.
משהגעתי למסקנה זו, אין מקום לבחון החלופה הקונקרטית שהוצעה על ידי שירות המבחן.
אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.