מדינת ישראל נ' עדואן

גזר דין

הרקע

1.הנאשם הורשע, על-פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הסעה של שישה או יותר שוהים בישראל שלא כדין, וזאת לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן בהן הודה הנאשם, ביום 27.9.11 בסמוך לשעה 19:30, בכביש 35 הנמצא באזור שיפוט בית-שמש, הסיע הנאשם ברכבו מסוג סיטרואן ברלינגו תשעה מתושבי האזור שאין בידם אישורי שהייה כדין וזאת מצומת ג'וברין למחסום ג'בעה. בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים, היה כל צד חופשי בטיעוניו לעניין העונש.

טיעוני הצדדים לעונש

2.לגישת המאשימה, מתחם הענישה בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בנסיבות מחמירות של שישה נוסעים או יותר, נע בין שלושה לשמונה-עשר חודשי מאסר בפועל. בעניינו של הנאשם, עמד בא-כוח המאשימה על כך שהנאשם הורשע בעבר בגין שני מקרים של הסעת שוהים בלתי חוקיים לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, ואף-על-פי-כן לא נרתע מלבצע את העבירה בה הורשע בתיק הנוכחי. בהתחשב בכך, עתרה המאשימה להשית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, וכן פסילת רישיון נהיגה ופסילה על-תנאי בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל. למען שלמות התמונה, יוער כי בשים לב לטענת הנאשם לפיה הרכב בו נתפס לא היה בבעלותו ובינתיים נמכר, ויתרה המאשימה על בקשתה לחילוט הרכב.

מנגד, הסנגור עמד בטיעוניו על כך שהנאשם היה בעבר תושב צוריף (הסמוכה למקום ביצוע העבירה) וכי ילדיו מתגוררים בצוריף עד היום. הן הסנגור והן הנאשם טענו כי הנאשם לא הסיע את השוהים הבלתי חוקיים תמורת כסף אלא מטוּב ליבו, לאחר שאלה לפי הנטען ביקשו ממנו להסיעם לכיוון המחסום על-מנת לצאת מתחומי ישראל. הסנגור הוסיף וטען כי הנאשם מפרנס את ילדיו ואת הוריו. בהתחשב בכל אלה, עתר הסנגור להסתפק בעבודות שירות. יוער כי לאחר הדיון, הגיש הסנגור לעיוני פסיקה לתמיכה בעמדתו העונשית.

מתחם העונש ההולם

3.בקביעת מתחם העונש ההולם בשים לב לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. מבחינת הערך החברתי שנפגע – העבירה בה עסקינן מובילה במישרין או בעקיפין לפגיעה בזכותה של המדינה לקבוע את זהות השוהים בשעריה. זאת ועוד; העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים טומנת בחובה סיכון הביטחוני, שכן המסיע אינו יודע את מטרת כניסתם או שהייתם של התושבים הזרים בישראל.

מבחינת נסיבות ביצוע העבירה - הנאשם הסיע תשעה שוהים בלתי חוקיים ברכב סיטרואן ברלינגו. מדובר בהסעת כמות משמעותית של שוהים בלתי חוקיים (שישה ומעלה), והדבר מהווה נסיבה מחמירה כעולה מסעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל. בהקשר זה, יוער כי מאחר שמדובר בהסעת תשעה שוהים בלתי חוקיים, הדעת נותנת כי הנאשם לא הכיר את חלקם של הנוסעים או אף את כולם. ממילא, לא יכול היה הנאשם להיות בטוח אודות מטרת שהייתם בישראל, והדבר עלול לסכן את שלום הציבור ובטחונו. לקולא יש לציין כי אין טענה שהנאשם קיבל תשלום תמורת הסעתם של השוהים הבלתי חוקיים. אף אין אינדיקציה ברורה בשאלה האם ביצוע העבירה היה מתוכנן מראש. אוסיף ואציין כי הנאשם נתפס כאשר הוא מסיע את השוהים הבלתי חוקיים לכיוון מחסום ג'בעה, קרי - לכיוון היציאה מישראל לשטח האזור. למשמעות הדבר אחזור ואתייחס בהמשך הדברים.

מבחינת הענישה הנוהגת - המחוקק אמר דברו כאשר החמיר את העונש על עבירה של הסעת שישה שוהים בלתי חוקיים או יותר. פסיקת בתי-המשפט עמדה אף היא על החומרה הגלומה בעבירה בה עסקינן, על הסיכון הטמון בה לציבור בישראל, על הצורך להרתיע מפני ביצועה, ועל כך שהחוטא בעבירה זו עלול לשלם באובדן חירותו לתקופה ממשית. ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.2006) נקבע כי הכלל הוא כי יש ליטות לעבר הטלת עונש מאסר בפועל, וזאת בין היתר משיקולי התרעת היחיד והרבים. לצד הכלל קיימים חריגים התולים עצמם בנסיבות המקרה הפרטני, ויכולים להצדיק במקרים מתאימים הקלה בעונש.

4.בהתחשב בכל אלה, ובשים לב לעקרון ההלימה המנחה בענישה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את העבירה של הסעת שישה שוהים בלתי חוקיים או יותר לרבות בנסיבות המקרה שלפניי, הוא מתחם הנע בין מספר בודד של חודשי מאסר בפועל ועד 18 חודשי מאסר בפועל (ראו והשוו: ת"פ (י-ם) 24532-04-12 מדינת ישראל נ' אבו אלחלאווה (9.5.2013); ת"פ (י-ם) 52135-06-12 מדינת ישראל נ' תוואתי (20.2.2013); ת"פ (מרכז) 49898-03-12 מדינת ישראל נ' בדר (5.4.2013); ת"פ (פ"ת) 449-12 מדינת ישראל נ' עיסא (27.12.2012); רע"פ 2742/13 עיסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.4.2013)). בנסיבות העניין, לא התבקשתי - ואף לא ראיתי - לסטות ממתחם זה לקולא או לחומרא. במאמר מוסגר ולשם שלמות התמונה, יוער כי כאשר העבירה בוצעה ממניע כלכלי תמורת תשלום (דבר שלא מתקיים בענייננו), קיימת הצדקה ממשית לכלול במתחם העונש ההולם גם רכיב של קנס כספי.

העונש המתאים בגדרי המתחם

5.בא-כוח המאשימה הגיש את גיליון הרישום הפלילי של הנאשם. מהגיליון הנ"ל עולה כי בשנת 2003 הורשע הנאשם בשתי עבירות של הסעה ברכב של תושב זר השוהה בישראל שלא כדין ללא נסיבות מחמירות (סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל). עבירה אחת בוצעה בשנת 2001 ועבירה שנייה בוצעה בשנת 2002. בגין אותה הרשעה נגזר בשעתו על הנאשם עונש מאסר בפועל בן חודשיים: חודש אחד לריצוי בפועל, וחודש שני לריצוי בדרך של עבודות שירות.

על-אף שהנאשם הורשע בעבר בגין ביצוע עבירות של הסעת שוהים לא חוקיים ואף ריצה עונש מאסר בגין כך, הוא לא נרתע מלשוב ולבצע את העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים נשוא התיק הנוכחי. זאת ועוד; בזאת הפעם ניתן להצביע על "עליית מדרגה", שכן העבירה בוצעה בנסיבות מחמירות של הסעת תשעה שוהים בלתי חוקיים שנכנסו כולם לרכב סיטרואן ברלינגו. נראה כי הנאשם לא הפנים את הפסול שבמעשיו ולא נרתע מלשוב עליהם ואף לבצעם בנסיבות מחמירות. כל אלה נזקפים לחובת הנאשם.

6.לקולא ראיתי לשקול את הודאתו של הנאשם במעשים תוך לקיחת אחריות עליהם, וכן את החרטה שהביע בדבריו לפניי. עוד ראיתי לשקול את העובדה כי מאז הרשעתו של הנאשם בשנת 2003 בגין שתי עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים שבוצעו בשנים 2001 ו- 2002, לא הורשע הנאשם בכל עבירה נוספת עד התיק הנוכחי. בנוסף, ראיתי לקחת בחשבון שניים: ראשית, כפי שצוין לעיל, אין לפניי טענה כי הנאשם קיבל שכר תמורת הסעתם של תשעת השוהים הבלתי חוקיים. הדבר מהווה נסיבה לקולא ביחס למי שקיבל שכר עבור הסעת שוהים בלתי חוקיים, באופן שיכול ללמד על כך שבכך עיסוקו. שנית, הנאשם הסיע את תשעת השוהים הבלתי חוקיים לכיוון מחסום ג'בעה, קרי – מתחומי ישראל לכיוון שטח האזור. אף בכך יש כדי להוות נסיבה מקלה לעומת עוצמת הסיכון הנשקף ממי שמסיע שוהים בלתי חוקיים לתוך שטחי ישראל. יחד עם זאת, בעניין האחרון חשוב להדגיש כי גם בהסעת שוהים בלתי חוקיים מתחומי מדינת ישראל אל מחוצה לה גלום סיכון לביטחון הציבור, שהרי הנאשם לא יכול היה להיות בטוח בדבר מטרת שהייתם של השוהים הבלתי חוקיים בארץ טרם הסעתם לכיוון המחסום.

7.באיזון הכולל בין מכלול השיקולים, אני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח, ואין להסתפק בעבודות שירות כנטען על-ידי הסנגור. זאת, בשים לב לעובדה שהנאשם כבר הורשע בעבר בשתי עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים ואף ריצה עונש מאסר בפועל בן חודש וכן מאסר בן חודש בעבודות שירות בגין אותה הרשעה קודמת, ואף-על-פי-כן לא נרתע מלבצע את העבירה בה הורשע במקרה הנוכחי. בהתייחס לפסיקה שהגיש הסנגור לעיוני אומר כי היא ראויה לאבחון מהמקרה הנוכחי מאחר ואותה פסיקה שהוגשה לעיוני אינה עוסקת בהרשעה בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בנסיבות מחמירות כפי שהורשע הנאשם לפניי; או שהיא דנה בעניינם של נאשמים ללא עבר פלילי רלוונטי, בניגוד לנאשם; או שעניינה בעונשים מוסכמים במסגרת הסדרי-טיעון סגורים עם המאשימה. לא נעלם מעיניי כי הנאשם מפרנס את משפחתו, וכי הטלת עונש מאסר בפועל עלולה לפגוע בו ובמשפחתו. יחד עם זאת, אני בדעה כי נוכח עקרון ההלימה בשים לב לכך שהעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בוצעה בנסיבות מחמירות; הצורך בהרתעת היחיד בשים לב בין היתר להרשעתו הקודמת של הנאשם; וכן הצורך בהרתעת הרבים - כל אלה אינם מאפשרים להסתפק בעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות כמבוקש על-ידי הסנגור, אלא מחייבים הטלת עונש מאסר בפועל ממשי. יחד עם זאת, נוכח מכלול הנסיבות לקולא עליהן עמדתי בפיסקה 6 בדבריי לעיל, לא ראיתי למצות את הדין עם הנאשם מבחינת משך תקופת המאסר בפועל שתיגזר עליו ומבחינת תקופת הפסילה בפועל של רישיון הנהיגה (שהנאשם נסמך עליו לצורך פרנסתו). לצד זאת, ראיתי להטיל על הנאשם ענישה הצופה פני עתיד – הן מאסר על תנאי והן פסילה על תנאי – לבל ישוב הנאשם על מעשיו. אעיר כי מאחר שלא נטען כי הנאשם קיבל שכר עבור הסעתם של השוהים הבלתי חוקיים, לא ראיתי להטיל רכיב של קנס.

סוף דבר

8.אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, אני רואה לגזור על הנאשם כדלקמן:

א.5 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בנסיבות העניין, ובהעדר התנגדות המאשימה, הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 07.07.2013 עד השעה 10:00 בתחנת מגרש הרוסים בירושלים.

ב.מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל.