גזר דין
1.בתאריך 10/11/11, בסמוך לשעה 10.00, התפרץ הנאשם לבית בכפר ורדים. בעודו משוטט בתוך הבית, בכוונה לגנוב מתוכו, הופתע הנאשם ע"י בנו של בעל הבית ואז הוא ברח מהבית, נכנס לרכב שברולט מס' רישוי 98-162-19 (להלן: "הרכב") ונהג בו עד לדיר אל אסד, שם נטש את הרכב כשהבין ששוטרים דולקים אחריו.
במועד הנ"ל היה הנאשם פסול מנהיגה, זאת מכח החלטות שניתנו ע"י בימ"ש השלום עכו בתיקים ת.פ. 1787/05 ו- 2133/06.
בשל התנהגותו האמורה הוגש נגד הנאשם כתב האישום שבפניי, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיף 406 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ולפי סעיפים 43 ו- 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה").
2.בישיבת יום 29/11/11 הודה הנאשם בכל העובדות שפורטו בכתב האישום ובעקבות הודאתו הורשע בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
כאן המקום לציין שסעיף 43 לפקודת התעבורה איננו סעיף האוסר התנהגות מסוימת ויוצר עבירה, אלא סעיף עונשין, המסמיך בימ"ש שהרשיע נאשם בביצוע עבירה מסוג עוון או פשע, שביצוען התאפשר או הוקל עקב הנהיגה או השימוש בכלי רכב, לפסול את אותו נאשם מלהחזיק רשיון נהיגה, זאת בנוסף לכל עונש אחר שיוטל עליו. לכן לא היה מקום להרשיע את הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה – עבירה שאינה קיימת - ואני מבטל את הרשעתו בסעיף זה.
3.לאחר שהנאשם הורשע, טענו הצדדים לעונש.
ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל ארוך ומרתיע, מאסר על תנאי וקנס. זאת לאור חומרת העבירות בהן הורשע בתיק זה ולאור עברו העשיר, הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות. כן ביקש להורות על חילוט הרכב .
הסניגור, לעומתו, עתר שלא למצות את הדין עם הנאשם וביקש להסתפק בהטלת מאסר לתקופה קצרה וכן קנס, אותו ישלם לאחר שיסיים לרצות את המאסר שיוטל עליו. זאת לאור נסיבות חייו הקשות, אותן פירט, הודאתו בהזדמנות הראשונה, העובדה שלא נגנב דבר ולא נגרם כל נזק לרכוש, היותו מכור לסמים ונכונותו להיגמל מהסמים ולעלות על דרך חדשה. הסניגור גם ביקש להימנע מחילוט הרכב.
שמעתי גם את הנאשם עצמו, שהביע חרטה וביקש ליתן לו הזדמנות נוספת לעלות על דרך חיים חדשה.
4.אין חולקין באשר לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם בתיק שבפניי. כדברי כב' השופט מר ח. מלצר, בע"פ 7453/08, מ"י נ. אורן אואזנה (פורסם בנבו),
"... פריצה לביתו של אדם טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת נפש הנגרמים לקורבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר... ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר בטחון ממלאת את ליבו... הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי - משפחתי השמור ביותר של האדם".
על הצורך בענישה מחמירה בעבירות רכוש עמד כב' השופט מר א. רובינשטיין ברע"פ 1708/08, לוי נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו), באומרו,
"... בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל שהיו – אפשר לומר – למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת בטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קורבנות הפריצה בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד...".
ראוי לציין שהצורך בענישה מחמירה נובע גם מהקלות היחסית בה ניתן לבצע עבירות רכוש, מחד והקושי לאתר את מבציעהן, מאידך. גם באירוע נשוא התיק שבפניי אך במקרה נתפס הנאשם ואלמלא הופתע ע"י בנו של בעל הבית בשעת מעשה, סביר להניח שהיה מצליח לגנוב רכוש מתוך הבית וספק אם היה נתפס.
מה שמוסיף לחומרה, במקרה שבפניי, היא העובדה שמדובר בנאשם בן כ- 38 שנים, בעל עבר פלילי עשיר, שהחל את דרכו העבריינית בשנת 1998, ובמהלך 13 השנים שחלפו מאז צבר 11 הרשעות קודמות, חלקן בגין יותר מתיק פ"א אחד. סה"כ מדובר ב- 33 תיקי פ.א. שרובם כוללים עבירות רכוש (26) וסמים (6). מאסרים על תנאי ומאסרים בפועל שהוטלו עליו בעבר (אם לא טעיתי בחישוב, הוטלו עליו עונשי מאסר לתקופה מצטברת של 110 חודשים), לא היה בהם כדי להרתיעו. גם העובדה שמדובר בנאשם המכור לסמים מוסיפה לחומרה, שכן סביר להניח כי כל עוד לא ייגמל מהשימוש בסמים, הוא ימשיך לבצע עבירות בכלל ועבירות רכוש בפרט, אותן הוא מבצע, ככל הנראה, כדי להשיג כסף למימון רכישת הסמים אותם הוא צורך. לכן יש צורך בהרחקת הנאשם מהציבור, ע"י השמתו מאחורי סורג ובריח, לתקופה ממושכת, שכן רק כך ניתן יהיה להבטיח את שלום הציבור, רכושו ובטחונו מפני הנאשם.
גם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה אין להקל ראש, מה גם שעברו של הנאשם כולל גם 2 הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
כמובן שיש לקחת בחשבון, לקולא, את הודאתו של הנאשם – הגם שיש לזכור שלא היו לו הרבה ברירות, משום שנתפס על חם - ואת נסיבותיו האישיות.
6.סיכומו של דבר, לאחר שאיזנתי בין השיקולים לחומרה ולקולא הקיימים במקרה זה, כפי שפורטו לעיל, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן: