מדינת ישראל נ' סעדה

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים בגין אי שמירת מרחק, עבירה על תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה ואי מסירת פרטים למעורב בתאונת דרכים בה נחבל אדם, עבירה על תקנה 144(א) (3) לתקנות התעבורה (בטעות נרשמה בכתב האישום תקנה 144 (א)(2)), בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו וביום 15.1.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

הנאשם התייצב לדיון וביקש דחיה, אך מהנימוקים שצוינו בהחלטתי בפרוטוקול, הבקשה נדחתה.

מטעם המאשימה, העידה המעורבת בתאונה, חמדת ליטמן, והוגשו המסמכים הבאים:

ת/1 – תעודה רפואית בעניינה של העדה

ת/2 – הודעת נאשם במשטרה

ת/3 – טופס הודעה על תאונת דרכים שרשם הנאשם

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותה של עדת התביעה והראיות שהוגשו:

ביום 2.8.10, בסמוך לשעה 15:40, נהג הנאשם ברכב בכביש מספר 4, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת מרומזר של מחלף מורשה לכיוון מערב, המשיך בנסיעה, על אף שכלי רכב לפניו עמדו בשל אור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתם ופגע ברכב המעורבת. כתוצאה מהפגיעה, ניזוק רכבה של המעורבת.

המעורבת העידה כי הבחינה בנאשם עוד לפני הגיעה לצומת, כיוון שנסע במהירות, תוך סטייה מנתיב לנתיב ונסיעה על השוליים.

המעורבת יצאה מרכבה, פנתה אל הנאשם וביקשה פרטיו, אך הוא צעק עליה, צפר והורה לה לחזור לרכבה והמשיך וצפר גם לאחר שחזרה לרכב. המעורבת צילמה את רכב הנאשם בטלפון נייד וכך תיעדה את מספר הרכב. הנאשם עקף את רכב המעורבת והמשיך בנסיעה.

בהמשך, פנתה המעורבת לקבלת טיפול רפואי, כעולה מ-ת/1.

ב-ת/3, כתב הנאשם עצמו כי רכבו נגע ברכב הנאשמת, אך הוא לא מסר לה פרטים, שכן לא קרה דבר ולכן לא היה חייב למסור לה פרטיו.

ב-ת/2, עת נגבתה הודעתו על ידי חוקר משטרה, מסר הנאשם כי נצמד לרכב המעורבת וצפר לה ארוכות, על מנת שתתחיל בנסיעה, אך טען שלא נגע ברכבה.

להלן גרסת הנאשם, כעולה מעדותו בבית המשפט:

הנאשם נהג ברכב מאחורי רכב המעורבת וכאשר האור ברמזור התחלף לירוק, היא לא החלה בנסיעה והוא צפר לה. לטענתו, נצמד לרכבה ולכן טעתה המעורבת וסברה כי פגע בה, אך הוא לא עשה כן. הנאשם הודה כי לא מסר פרטיו למעורבת, אך טען כי אמר לה שהיא יכולה לרשום את מספר הרכב ומספר הטלפון שלו, שכן לא היו עמו מסמכים אותה עת.

דיון והכרעה

המחלוקת העובדתית בין הצדדים הנה רק באשר למגע בין כלי הרכב, כאשר הנאשם מודה בפה מלא כי לא מסר פרטיו לנהגת המעורבת.