מדינת ישראל נ' סובולבסקי

החלטה

1.הבקשה שבפני הינה להורות על ביטול כתב האישום למעט, ככל המתייחס לעבירה של בריחה ממשמורת חוקית, מחמת הגנה מן הצדק (להלן:"ההגנה").

2.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של בריחה ממשמורת חוקית, תקיפת שוטר, היזק לרכוש והפרעה לשוטר.

3.לטענת ב"כ הנאשם מרשו חוסה בצילה של ההגנה מחמת התנהגותה הרשלנית של המאשימה, אשר באה לידי ביטוי בשני אופנים. הראשון שבהם, בכך שלא מיצתה עד תום את בדיקת טענותיו של הנאשם באמצעות מח"ש, כי הוא שהותקף על ידי השוטרים. שכן הנאשם זומן לחקירת מח"ש מכתובת מגוריו, בעוד שבאותה העת ריצה עונש של מאסר. כמו כן טען ב"כ הנאשם, כי כיום, לנוכח חלוף הזמן, לא ניתן לרפא את הפגם. (להלן:"הטענה הראשונה")

הוסיף וטען ב"כ הנאשם כי דין כתב האישום להתבטל כאמור גם לנוכח אופן התנהלותה הרשלני של המאשימה, אשר הפרה את זכותו של הנאשם לקבלת הודעה על העברת חומר חקירה לתביעה, בחשד לביצוע עבירת פשע, בכך שהודעה כאמור נשלחה אף היא לכתובת מגוריו של הנאשם ולא לבית הסוהר. משכך טען ב"כ הנאשם לא זכה מרשו לשימוע ועל כן ולנוכח אי מיצוי החקירה במח"ש, נפגעה זכותו של הנאשם לשכנע את המאשימה שאין מקום להעמדתו לדין (להלן:"הטענה השנייה").

4.המאשימה התנגדה לבקשה, על שני חלקיה. לעניין הטענה הראשונה אישרה המאשימה כי נפל פגם באופן שבו זומן הנאשם על ידי מח"ש ואולם טענה כי הגם שכך, ההגנה אינה חלה. שכן, הנאשם היה מיוצג לאורך כל ההליך וחרף כך כי הועבר לידיעתו עוד ב- 2009 במסגרת עיון בחומר החקירה, שהתיק הועבר למח"ש לא פעל לבדוק את התקדמות החקירה בתלונתו ואף לא מיצה את זכויותיו המשפטיות להגיש ערר או בג"צ, על החלטתם לסגור את התיק. גם כשהתייצב בבית המשפט כפר הנאשם במיוחס לו ובחר שלא להעלות טענה זו אלא אך בחלוף שנתיים ולאחר שההליך נקבע שמיעת הראיות.

5.באשר לטענה השנייה ציינה המאשימה כי העבירות נשוא כתב האישום אליהן מתייחס ב"כ הנאשם אינן עבירות מסוג פשע ועל כן ממילא לא זכאי היה הנאשם להליך של שימוע בגינן.

דיון

6. ההגנה , באה כיום בגדר הטענות המקדמיות, בסעיף 149(10) לחסד"פ כדלקמן:

" הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית."

באשר לתנאי תחולת ההגנה עומדים בתוקפם המבחנים שנקבעו בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, כדלקמן:

"יש לבחון בשלב הראשון מהם הפגמים שנתגלו בהליך המשפטי שננקט כנגד הנאשם ומהי עוצמתם; בשלב השני יש לקבוע האם ניתן לקיים את ההליך הפלילי, בצורה הוגנת וצודקת, חרף הפגמים שנתגלו בו. בשלב זה על בית המשפט לאזן בין האינטרסים הרלוונטיים השונים תוך התחשבות בנסיבות כל מקרה ומקרה והתייחסות, בין היתר, לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם, למידת הפגיעה ביכולתו להתגונן כראוי ולמידת אשמתה של הרשות. בשלב השלישי על בית המשפט לבדוק, במידה והשתכנע כי ההליך אכן נוהל באופן אשר נוגד את עקרונות הצדק וההגינות, האם ניתן לנקוט באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב-האישום על-מנת לרפא את הפגמים."

עניין דומה לזה שבפני הוכרע אך לאחרונה בע"פ 10726-01-11 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' קנדרו. בבית משפט השלום בוטל כתב האישום לאחר שנתקבלה הטענה בדבר תחולת ההגנה, לנוכח הימנעות מח"ש מלחקור את המשיב. בקבלו את הערעור קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"סבורים אנו כי בנסיבות העניין לא היה מקום לבטל את כתב האישום.

נבהיר, ראשית, כי חובת מח"ש לחקור תלונות כנגד שוטרים. ככל שלא נחקרת תלונה, ולא ננקטות הפעולות לחקירת התלונה הרי שיכול והיה בכך עילות לטענות כאלו ואחרות במסגרת הליך פלילי. אלא שאין זה המקרה שבפנינו. מדובר, ככל הנראה, בתקלה כאשר נשלחו זימונים אל המשיב והוא לא קיבל את הזימונים. לכן, לא התייצב למסור את עדותו במח"ש וכפועל יוצא מכך לא ניתן היה לקדם את החקירה.

מעבר לכך, המשיב לא פעל כפי שיכול היה כאשר קיבל לידיו את המכתב ובו החלטת מח"ש באופן של תקיפת ההחלטה במסגרת של הליך של ערר או פניה בעתירה לבג"ץ כדי לחייב את מח"ש לבצע את החקירה. כך היה עליו לעשות ומשלא עשה כן אין מקום לטעון את הטענות במסגרת ההליך הפלילי.

מעבר לכך, סבורים אנו כי יצירת זיקה מיידית בין מחדל בחקירת שוטרים ובין קיום של הליך פלילי מעוררת בעיות אשר ראוי למנוע. הליך פלילי צריך להתברר כאשר על בית משפט, במקרה זה, לזמן את השוטרים ולשמוע את מכלול הטענות ויכול היה בית משפט לקבוע לאחר שמיעת העדויות כי למעשה המשיב הוא זה שהותקף ולא להיפך. ביטול כתב אישום עקב אי ביצוע פעולת חקירה במח"ש אינו הסעד הנכון ויכול גם לגרום לתמריץ שלילי להגשת תלונות סרק נגד שוטרים באופן שבו תוצף מח"ש בתלונות וכתוצאה מאי חקירה ראויה יטענו טענות שעניינם להגנה מן הצדק. ראוי היה, על כן,  לקיים את ההליך, לברר את הטענות ובמסגרת פסק דין יכול היה בית משפט גם להתייחס להתנהגות השוטרים, אם יימצא כי התנהגות זו אינה ראויה וכן להתייחס לכל החלטה שקיבל מח"ש."